בעוד כשבועיים  ישודר בערוץ 10 הסרט "לחצות את הלמאנש" על הניסיון של דניאל קציר לחצות את התעלה המפורסמת בשחייה בזמן המהיר של השנה – הסרט ישודר ביום חמישי ה-9.4 בשעה 14.45 וב-11.4 ב-12.00

"החלום הרטוב" של כל שחיין מים פתוחים הוא לחצות את תעלת למאנש בשחייה. בוקר אחד בחודש מאי 2014 החלטתי שגולת הכותרת לסיום הקריירה המקצועית שלי במים פתוחים, יהיה לחצות בשחייה את תעלת למאנש, מחוף דובר באנגליה לחוף קאליי בצרפת. הייתי משוכנע שמדובר במשחה שאצליח בו, מאחר וכבר התמודדתי בעברי עם אתגרים רבים: זכיתי באליפות ישראל, הייתי בשנת 2008 בין 10 השחיינים הטובים בעולם בשחייה למרחקים ארוכים באליפות העולם, שחיתי בארגנטינה במשחה הארוך בעולם מסנטה פה לקורונצה, למרחק 57 ק"מ והייתי החמישי בתחרות זו. השתתפתי במשחה מים קרים בקייפ-טאון שבדרום אפריקה, בטמפרטורה של 11 מעלות בלבד. אבל שיא הקריירה שלי היה כשקבעתי את הקריטריון לאולימפיאדה בבייג'ין והייתי בין 25 השחיינים הטובים בעולם באותה העת למרחקים ארוכים במים פתוחים.

"כשהגעתי לחוף דובר גיליתי שלא הכנתי מספיק את שיעורי הבית לקראת המשחה" (ליחצו להגדלה) | צילום: איתמר מורז

לא הכנתי מספיק "שיעורי הבית"

מלא ביטחון עצמי ואמונה מלאה, הייתי משוכנע, כי בכושרי הפיזי והמנטאלי אצליח במשחה זה. פניתי למאמן, מר אנדריי טוט, מאמן נבחרת ישראל במים פתוחים, וביקשתי את עזרתו בהכנות למשחה תעלת למאנש. בהדרכתו חזרתי לשחות במרץ בחוף הים בחיפה, כמו גם בבריכה, וזאת פעמיים ביום. שחיתי כל יום בין 15 ל-18 ק"מ, כשכל אימון נמשך לפחות שעתיים ביום. בו זמנית המשכתי לעבוד במרץ כמאמן שחייה ומנהל רשת בתי ספר לשחייה EasySwim. הייתי חוזר כל לילה הביתה מותש ועייף, אך חדור מוטיבציה לחזור לכושר מלא, ואכן הצלחתי בכך.

בארץ באותה תקופה היה שיא עונת הקיץ, בין 30 ל-35 מעלות חום. מועד המשחה נקבע לשבוע שבין ה-15.9.2014 ל-22.9.2014, על פי תנאי הים ביום הספציפי. לכן, בתחילת חודש ספטמבר 2014, נסעתי לחורשת טל והתאמנתי בשחייה במים הקרים פעמיים ביום במשך שבוע ימים. הרגשתי ממש טוב במים הקרים. קור המים היה סביל מאוד מבחינתי, כנראה בגלל מזג האוויר החם ששרר באותה תקופה בארץ. האימונים בחורשת טל הוסיפי להרגשת הביטחון שלי ש"הכל יהיה בסדר".

יוטיוב | קדימון הסרט "לחצות את הלמאנש"

הגעתי לאנגליה יומיים לפני תאריך היעד והמאמן טוט, הצטרף אלי. כשהגעתי לחוף דובר גיליתי שלא הכנתי מספיק את "שיעורי הבית" לקראת המשחה. כבר מהאימון הראשון מרגישים מיד את ההבדל בין ישראל החמה לאנגליה הקרה. הטמפרטורה של המים היתה 16 מעלות, אך השמים היו מעוננים, נשבו רוחות קרות והטמפרטורה על החוף היתה בסביבות 10 מעלות. סיימתי את האימון הראשון ברגשות מעורבים ובחשש עמוק בלב, אך למרות זאת הייתי בטוח שאני מסוגל לעמוד בקור המים והרוח. לצורך המשחה בחרתי בקפידה עוד בחודש מאי את הנהג ובעל הספינה המלווה, מר רג בריקל, וידעתי, כי הוא נחשב לאחד מאנשי המקצוע היעילים ונמצא בהיכל התהילה בתחום.

המתנה מעייפת ומורטת עצבים

במועד הראשון שנקבע למשחה, ב-16.9, כשהגענו בשעה 05:00 בבוקר, הודיע לנו נהג הספינה המלווה, כי הים סוער וקיימים זרמים חזקים מאוד המונעים את האפשרות לשחות, וכך חזרנו בחזרה למלון, על מנת להמתין ליום אחר, בו הים יהיה שקט יותר ותנאי מזג האוויר ישתפרו. היה לי ברור שאני חייב לשחות במהלך אותו השבוע, עד ל-22.9, מאחר ולא תינתן לי הזדמנות נוספת לאחר מכן וזאת משום עונת השחייה בתעלה אמורה היתה להסתיים באותו שבוע. משיט הסירה בריקל הודיע שיבדוק ביחס לימים שבין ה-17.9 או 18.9, אך בערב, סמוך לשעה 22:00 הוא הודיע לנו שוב, כי תנאי מזג האוויר בים אינם מתאימים למשחה ביומיים הללו. דחייה זו הכניסה אותי ללחץ נפשי מיותר, כי רציתי כבר לשחות והתחלתי להתעייף מההמתנה מורטת העצבים.

דניאל קציר והמאמן אנדריי טוט בתדרוך אחרון לפני הזינוק | צילום: איתמר מורז

לבסוף נקבע המשחה ליום שישי, ה-19.9, על פי החלטתו של בריקל, אשר רק הוא האדם המוסמך והמורשה לקבוע, האם תנאי הים מאפשרים לבצע את המשחה, ואם יש צורך במהלך המשחה, אז גם להפסיקו מיד. הפעם נקבע המשחה לשעה 09:00 בבוקר. בלילה התקשיתי לישון מהתרגשות ומהמחשבות – מה יהיה במשחה, באיזה קצב אשחה וכדומה, כי מר רג הבטיח שהים יהיה "טוב לשחייה".

השכמנו, אנדריי ואני, בבוקר של ה-20.9 והגענו לנמל בשעה 07:30. הפעם בנוסף לרוחות הקרות שרר גם ערפל כבד במקום. הנהלת הנמל לא איפשרה לספינות לצאת לים עד שהערפל קצת יתפזר. רק בשעה 10:30 קיבלה לבסוף הספינה היתר להפליג והמשקיף מטעם איגוד השחייה הבריטי עלה לספינה, בדק את המסמכים שלי, נתן את האישור להתחיל במשחה ואז הספינה הפליגה למרחק קצר מהחוף.

המאמן אנדריי טוט מעדכן מהספינה על ההתקדמות | צילום: איתמר מורז

מרחתי על גופי שכבת ואזלין ואז נדרשתי לרדת מהספינה, לחזור בשחייה לחוף ומהחוף להתחיל את המשחה. שחיתי לחוף וכאשר הקברניט הפעיל את הצופר, התחלתי לשחות במרץ בערפל. לבגד הים שלי ולראשי הצמידו עוד לפני המשחה פנסי תאורה שהאירו במים וסימנו כל העת היכן אני נמצא. זו היתה הרגשה מוזרה לשחות לבד בערפל, כשקור שורר גם במים וגם באוויר, כל העת היו גלים בים ואני שוחה נגד הזרם. זוהי הרגשה קשה שאתה השחיין הבודד היחיד, נאבק נגד איתני הטבע הנלחמים בך ומקשים עליך יותר ויותר.

עולמי חרב עליי

ככל שאתה שוהה זמן רב יותר במים הקרים, חום הגוף הולך ומתקרר בהדרגה, אך אם יש לך שכבת "ריפוד" על גופך, הדבר מאיט את קצב התקררות הגוף. לכן, לקראת המשחה הקפדתי לעלות במשקל והוספתי כ-5 ק"ג נוספים למשקלי. זה אכן עזר בתחילה, אך ככל שהמשכתי לשחות קילומטר אחר קילומטר, הרגשתי בהדרגה שחום הגוף שלי הולך ויורד. הגברתי את הקצב במטרה להתחמם והצלחתי לשחות כ-22 ק"מ במשך כ-5 שעות. הגעתי לשלב שבו סיימתי את השחייה נגד הזרם והייתי אמור לשחות בשלוש השעות הקרובות בקצב מהיר יותר עם הזרם לכיוון צרפת. בשלב הזה התחלתי להרגיש שהגוף שלי קופא. מדוזה שעקצה אותי באחת מרגלי גרמה לי להרגשה שקיבלתי מכת חשמל ברגל והרגל "התעוררה". ניסיתי שוב להגביר את קצב השחייה, אך התקשיתי להזיז את הידיים. התחלתי להרגיש סחרחורת חזקה והבנתי שאני על סף ההיפותרמיה. ניסיתי להמשיך לשחות, אך הרגשתי שאני לא מתקדם והגוף שלי לא מציית לי.
היה לי ברור שאני מתחיל לסבול מהיפותרמיה, כי הסחרחורות גברו והתקשיתי להיות ממוקד.

"לבגד הים ולראשי הצמידו פנסי תאורה שהאירו במים וסימנו כל העת היכן אני נמצא" (ליחצו להגדלה) | צילום: איתמר מורז

אותתי לאנדריי שאני לא מרגיש טוב. אנדריי ניסה תחילה למנוע את הפסקת המשחה והציע לי כוס תה חם, כדי שאתחמם. הוא גם נתן לי משקה אנרגיה ובננה, אך זה לא עזר, כי בשלב הזה כבר הרגשתי ממש רע. לכן החלטתי, שעם כל הצער הרב שבדבר, אני מפסיק את המשחה.

ברגע שהתחלתי לעלות על סולם החבלים שזרקו לי מהספינה המלווה הרגשתי ממש רע. התיישבתי על המדרגה העליונה בכניסה לספינה במשך דקות ארוכות, כשכל הגוף שלי רועד ואחוז צמרמורות. כשהתאוששתי קצת הרגשתי שעולמי חרב עליי כי נכשלתי ולא הצלחתי להגשים את חלומי. אך למרות כל העצב התעודדתי בכך שסיימתי את ההרפתקה בנזק מינימלי לעצמי. כשחזרנו לחוף, בריקל אמר לי, כי בקצב ששחיתי הייתי אמור לסיים את המשחה בשמונה וחצי שעות בלבד, בתוצאה הטובה יותר לשנת 2014, כחצי שעה יותר מהר מהשחיין האוסטרלי ששחה את המרחק בתשע שעות ושלוש דקות. הדבר רק הוסיף לתחושת הכאב והפספוס שחשתי באותו הרגע.

כשחזרתי לארץ לקח לי למעלה משבוע ימים להתאושש פיזית ונפשית מהמשחה הקשה. למדתי על עורי, כי אסור לזלזל בים. אין כל חשיבות לעובדה שאתה שחיין מנוסה, הים תמיד יהיה חזק ממך.

דניאל קציר | מייסד מרכז השחייה easyswim