דן רן אלתרמן חזרו מסבב גביע עולם בטריאתלון שהתקיים ווטולקו, מקסיקו, שם סיימו במקומות 34 ו- 32 אך למרות המיקום הם מרוצים. כעת שניהם מתכוננים לתחרות בקוריאה
מאת:דן אתרמן
לווטולקו הגענו ביום שישי בבוקר אחרי מסע לא יותר מדי מסובך, שכלל לילה במקסיקו סיטי (לשבור את הנסיעה). מזג האוויר היה חם מאוד. די התכוננו למזג אוויר כזה וזאת בהחלט לא הייתה הפתעה (למרות שדי קיווינו שיהיה טיפה יותר "נעים"). ההתאקלמות הייתה די מהירה. בשני הלילות לפני התחרות ישנו לילות טובים וארוכים (מעל 9 שעות ללילה), האימונים היו קלים – הכרת המסלול וצבירת אנרגיות וכוחות לתחרות.
את יום התחרות התחלנו בשעה 6:45- 4 שעות לפני התחרות. בצענו ריצה קלה להזרמת הדם וחימום, סידרת מתיחות, מקלחת זריזה וארוחת בוקר. אחרי הארוחה עלינו לחדר סיימנו ארגונים אחרונים של הציוד. שמנו את המספרים ובעיקר נחנו בחדר. בדרך כלל לפני תחרויות, היינו יוצאים לפחות שעה וחצי לפני הזינוק מהחדר, הפעם למדנו מניסיון העבר והחלטנו, בגלל החום לעזוב את החדר רק שעה לפני התחרות. רצינו להיחשף כמה שפחות לחום, לשמש וללחות. העדפנו להישאר בחדר כמה שיותר "ולחסוך" נוזלים כמה שיותר. למרות הכול הגענו לאזור התחרות הרבה לפני ששטח ההחלפה נפתח, מה שאפשר לנו להתארגן בשקט במקום ולהירגע לפני הזינוק.
ההרגשה הייתה טובה, מעט לחוצה, אבל לא יותר מדי, הייתי מרוכז מאוד במטרה, אבל משוחרר ושמח. אני זוכר שרן ואני נעמדנו על קו הזינוק, ועדיין ספורטאים המשיכו להגיע לקו הזינוק, היינו בראש טוב, התלוצצנו בינינו והפגנו ביטחון ושקט.
למרות שבשבועיים האחרונים שבהם בילינו במחיצת המאמן החדש שלנו – סרג'ו סנטוס (המאמן הראשי של נבחרת פורטוגל ב10 שנים האחרונות), ובמהלכן ביצענו טסטים למיניהם, בעיקר הוא רצה שנתאושש מכל האימונים של השנה האחרונה (שלדעתו התאמנו יותר מדי), המטרה שהוא הציב לנו מהתחרות הייתה ברורה, לאסוף כמה שיותר נקודות, שביחד עם התחרות בשבוע הבא בקוריאה נאסוף בין 200-300 נקודות.
התחרות התחילה טוב, אפילו טוב מאוד. שנינו התברגנו במיקום טוב בשחייה, סביבות ה- 20 הראשונים. ההחלפה הייתה מהירה, והיינו עם הקבוצה הראשונה. באופניים התכוננו לחום די טוב. לכל אחד שני בקבוקים – מים ומשקה איזוטוני, ועוד בקבוק קטן למקרה הצורך מודבק על השילדה. במהלך הרכיבה מיקמנו את עצמנו בשליש הראשון של הדבוקה, שמרנו כל הזמן על ריכוז וניסינו לחסוך אנרגיות כמה שיותר. למרות שציפיתי להרגיש את החום הרבה יותר במהלך הרכיבה, הרגשתי טוב והייתי די בטוח לקראת השלב הבא של התחרות. לאורך כל הרכיבה היו הרבה ניסיונות של בריחה, ניסיונות שנסגרו פעם אחר פעם. רק במהלך ההקפה השישית אחרי יותר מ- 25 ק"מ הצליחה לצאת בריחה של כ- 8 רוכבים.
קטע הרכיבה הסתיים כאשר יש קבוצה של 8 רוכבים מקדימה – בערך דקה, ואז הקבוצה הראשית של כ- 40 רוכבים. לפני הירידה לריצה ניסיתי למקם את עצמי כמה שיותר מקדימה. ההחלפה שלי הייתה בסדר והצלחתי להתחיל את קטע הריצה בערך ממקום 12-15 מהקבוצה שלי.
החום שחשבתי שאני לא מרגיש באופניים הגיע בכל הכוח לשלב הריצה. בתחילת הריצה ובמהלך ההקפה הראשונה (מתוך 4) ניסיתי לשמור על המיקום שלי, להתיישב בתוך קבוצה ופשוט לעקוב אחריהם. לקראת הקילומטר ה- 5, החום התחיל להשפיע עלי, ניסיתי בכל הכוח להילחם בו, ניסיתי להתרכז בסגנון, לתת כל מה שיש לי, אבל לצערי התחלתי לאבד מקומות. את התחרות סיימנו מקומות 32- רן ו- 34 דן.
שוב ההרגשה די רעה. רציתי להשיג תוצאה טובה יותר. אני בהחלט מאמין ביכולות של רן ושלי ובטוח שאנחנו יכולים להגיע הרבה יותר טוב. התהליך שאנחנו עוברים כל הקריירה שלנו, הנסיעות הארוכות, האימונים הקשים, התחרויות ברמות הגבוהות ביותר, ולא מעט פעמים האכזבות שאנחנו חווים בדרך קשים, קשים מאוד. למזלי, הכישרון אולי הכי גדול של רן ושלי היא היכולת לדעת להרים את הראש, אפילו כשהכול נראה די קשה ועצוב ולהמשיך, להמשיך בדרך. לא סתם השארתי עוד פעם את אשתי ושני הילדים שלי שלושה שבועות בארץ, לא סתם אנחנו חווים את החוויות האלה שאנחנו חווים, זה הכול השביל המטרה. פשוט חייבים להמשיך!
אז עכשיו אנחנו מנסים להתאושש, תחרות הבא היא רק עוד שבוע, בצד השני של העולם – קוריאה, שהמטרה עכשיו לסיים את התחרות עם 150נקודות!
נמשיך לעדכן,
דן אלתרמן
