"מה שאני חושב עליו עכשיו זה איך אני עולה לרכבת הביתה", כך צחקק הצעיר בן העשרים ומשהו שרץ לידי עם עוד שלושה מחבריו אחרי שטבלו או שקעו באחת מאמבטיות הבוץ הרבות שפוזרו לאורך 13 הקילומטר במרוץ The mud day שהתקיים ביום שישי החל משעות הבוקר בפארק הירקון. ואכן האמירה שלו היא סוג של הבנה או אמירה שלוחשת בעצם, "אני עושה פה משהו חריג – איך יקבלו את זה בחוץ?", והרי יש בזה משהו, כאן בפארק שהוסב ליום אחד לגיהנום מכשולים מדורג כולם מרגישים "בבוץ". לאן שלא הסתכלת ראית צלי אדם ללא כל אפשרות לזהות פנים וזהויות מכיוון שהבוץ הכבד ערפל את הצלם של כל אחד ואחת מהם.
לא מזכיר בכלום את הבוץ היוקרתי של ים המלח | צילום: באדיבות The mud day
כבר שנכנסת לכפר "הסאדו-מאזו" הדברים היו נראים אקסטרימיים ולקוחים מספר עבודה מוקפד של המארגנים הצרפתיים שהחליטו שישראל היא מעוז לא רע לפמפם בו את הטסטוסטרון האירופי שלהם, הרי בוגרי ובוגרות יחידות קרביות עם הסכין בין השיניים לא חסרים פה, אז למה לא להציע מנה שהיא "הקרם דה-לה קרם" של האינקוויזיציה אבל עם זיגוג עילי צרפתי? אירוע הספורט האתגרי הזה בחסות שלא ניתן היה לפספס של ריבוק (Reebok), שמתהדר בבוץ שלא מזכיר בכלום את הבוץ היוקרתי של ים המלח, התקיים לראשונה בשנת 2013 וכיום מתקיים בארבע מדינות שונות עם יותר מ-200 אלף משתתפים כך אומרים.
מדליית משתתף ייחודית מארינס-סטייל | צילום: ארן הרשלג
קריאת הקרב היא "הו-הו-הו"
הזינוק למרוץ לא שונה בהרבה מכל זינוק אחר, מלבד טקס שבו על כל המשתתפים לכרוע ברך ולהקשיב באופן פסיבי להוראות הבטיחות הנוקשים הרבה פחות מהמכשול הכי אקטיבי על המסלול. על מנת להכניס את המסר לקודקוד ולחתום את הסאגה הכרוז קרא את קריאת הקרב "הו-הו-הו" עליה חזרנו גם אנחנו לבקשתו. זהו, אנחנו מוכנים לצאת לדרך, הזמבורה אמרה את שלה ושובל עשן פעפע לאוויר והזינוק שלנו שהיו בו כחמישים משתתפים רץ אל עבר המוקש הראשון.
רגע לפני שמסיימים עוברים מכשול חשמלי | צילום: ארן הרשלג
כשערכתי תחקיר על האירוע ראיתי שהפורמט הזה שיש לו מתחרים כמו ה-Legion run לא באים להגיד שהם מרוץ. אין כאן פודיום, אין מקום ראשון או אחרון, אין זמנים, לא חייבים לעבור את כל המכשולים ואפילו לא חייבים לרוץ. מה שכן חייבים זה לעמוד באתגר של עצמך. שני העשורים האחרונים הביאו לעולם את התודעה החוויתית האקסטרימית ואת שעות הפנאי במדינות המפותחות לפחות. מרתונים, טריאתלונים, משחים ואיש ברזל הם חלק מהפולקלור הזה בו אנשים רוצים להוכיח לעצמם ולסביבה משהו, והאתגר הזה הוא השלב הבא באבולוציית – זו לא ריצה – זו לא תחרות, זה יותר "אתגר ריצה" הייתי אומר.
לכל מותגי משקפי השמש לחצו כאן
אווצ', מכשול עם 12 וולט
ולמה אתגר? כי אין דרך אחרת וזה בלי יותר מדי גלורפיקציה, לתאר מסלול בו מוצבים 22 מכשולים (במסלול ה-13 ק"מ") שלקוחים מעונה שלמה של משחקי הכס: צלילה באמבטיית קרח (2 מעלות), מרבצי בוץ סמיכים שמגיעים עד לברך ומהם צריך לטפס על הררי בוץ, זחילה של 25 מטרים תחת חוטי תיל שהשאירו את רשמייהם על הברכיים שלי הזבות דם ועוד… אהה ולקינוח (מכשול אחרון ודי) מכשול חשמלי בו עוברים על גופך זרמים של 12 וולט, אפשר לקרוא לזה פשוט לונה פארק… אבל בבוץ! מה יש להוסיף: אווירה מחשמלת! וכאילו לא היו חסרות חוויות שמרימות אותך, אני באופן אישי נפרדתי מסוליות נעלי הריצה שלי בבוץ הסמיך ונאלצתי לרוץ את 9 הקילומטרים שנותרו רק על "הפנימית" של הנעל ואולי בעצם זה היה המכשול ה-23 אותו תכננו המארגנים מראש…
יצאנו מלוכלכים | צילום: ארן הרשלג
המכשולים לא אכזבו, הם היו מקובעים ומאובזרים היטב על פי הפורמט הבינלאומי, שזה מן הסתם דרישות סף על מנת להציג סטנדרט בעולם האקטיב לייף-סטייל השופע גירויים עם סיכונים מחושבים. גם הארגון בכפר עצמו היה מרשים ולא נגבה מחיר על שמירת התיק האישי שזה כבר עלייה בסטנדרט ובנוסף הרווחת גם מדליה ייחודית מארינס-סטייל, חולצת מסיים ובירה קרה שנגמעה בשניות. לשנה הבאה יש צורך לשפר את ההמתנה הארוכה באמבטיית הבוץ ובין מכשול למכשול היו לעתים מרחקים לא קטנים לעבור וכאן הייתי משקיע באזורי די.ג'יי מפוזרים לאורך המסלול. במסלולי המרתון בארץ ובאירופה יודעים שמוזיקה מתפרצת שכזו מרימה את הרץ ומשפיעה עליו פסיכולוגית.
עם 1,200 טונות של בוץ, אלפי משתתפים באירוע הראשון 80 אלף ק"מ של סס"ל, מיליון קוביות קרח (מי ספר?), 96 מ"ר של מבני עץ, כאשר 75% מהמשתתפים הם בין הגילאים 25-35 ו-90% של משתתפים בקבוצות של ארבעה, אני מניח שהצרפתים נשמו לרווחה הרימו כוסית בוץ או קפה בוץ וסימנו את ישראל כעוד מדינה על מפת הבוץ העולמי.
