דלדול שרירי השלד וחולשתם יתכנו על רקע של שני גורמים עיקריים. הראשון הוא הגיל ומתואר כסרקופניה ראשונית primary sarcopenia, והשני בעקבות מצב פתולוגי ומתואר כסרקופניה שניונית secondary sarcopenia. סרקופניה ראשונית ('סרקופניה של הגיל') היא תהליך הדרגתי הנמשך לאורך עשרות שנים, בעוד שסרקרופניה שניונית (סרקופניה של חוסר תנועה/מחלות/אנורקסיה/השמנה) מהלכה קצר באופן יחסי ותוצאותיה חריפות יותר
מאת:פרופסור אלי כרמלי
במילים אחרות אפשר לומר כי סיבי השריר "יודעים" למות בשני מסלולים עיקריים: מוות אפופטוטי (apoptosis) שהוא מוות טבעי ומתוכנת שבו השריר "מאבד עצמו לדעת" ונעלם בצורה 'נקייה' , כלומר אין עדות בסיבי השריר וסביבתם לתהליכים פרוטאוליטים ודלקתיים. המוות השני הוא מוות 'מלוכלך', נקרוטי (Necrosis) או קכקסי (Cachexia) בו הרס השריר נגרם כתוצאה מדלקת, מחלה או על רקע מצב מטבולי חריף וכך סביבת השריר נראית כמו לאחר רעידת אדמה בעוצמה גבוהה.
'סרקופניה של הגיל' מחולקת לשלשה שלבים. בסביבות גיל 40 ולמשך כ 20 שנה חלים בשרירי השלד שינויים ביוכימיים טבעיים (כמו ירידה בפעילות אנזימים גליקוליטים) שתוצאתם מתוארת כתחילת סרקופניה ראשונית. שינויים אלו הגורמים לירידה הדרגתית בקוטר סיבי השריר ואף תורמים גם לירידה בכוח השרירים ולשינוי בצורתם (מסיב רב צלעי לסיב עגול יותר) ובכך ובאופן הדרגתי פוחתת מסת השריר בעטייה ישנה ירידה גם במספר היחידות המוטוריות. מצב זה שכיח בקרב 8-10% מהאוכלוסייה.
לאחר גיל 60 לערך ולמשך כ 20 שנה קיימת גם ירידה בחוזק השריר ובעיקר בשרירים "הלבנים" שברגליים. מצב זה מתואר כ primary sarcopenia’'. מצב זה שכיח בקרב 15-20% מהאוכלוסייה בשכבת גל זו. לאחר גיל 80 תוצאות הירידה במסת השריר ובחוזקו גורמות לירידה תפקודית בחיי היום יום, לתנועה איטית, התעייפות מהירה (ירידה גם באנזימים אוקסידטיבים), חשש לנפילות ולשברים ולמוות. מצב זה מתואר כסרקופניה ראשונית חריפה ("severe primary sarcopenia') והוא שכיח בקרב 40-50% מכלל אוכלוסיית הזקנים מעל גיל 80.
מצבים שתורמים ל'סרקופניה של הגיל' כוללים קשת רחבה של גורמים: הפרעות ביצירת חלבוני שריר ובאנזימים, עלייה בפעילות חימצונית) רדיקלים חופשיים) ובתהליכים דלקתיים (דלקת מפרקים), הפרעות בפעילות הורמונאלית (הורמוני התריס, הורמון הגדילה, אינסולין, קורטיקוסטרואיד, הורמוני מין), הפרעות שונות לאינטגרציה עצבית-שרירית, הפרעות בתזונה (עיכול וספיגת המזון) וגורמים מסייעים כמו חוסר תנועה ותזונה לקוייה (באיכות ובכמות).
האם 'סרקופניה של הגיל' היא מצב הפיך? תוצאות המחקרים האחרונים מצביעות על כך שאימון גופני הכולל תרגילי כוח וחוזק שרירים הנמשכים לפחות 16 שבועות ברציפות בעצימות בינונית, 2-3 פעמים בשבוע, בשילוב תזונה מתאימה (במיוחד צריכת חומצות אמינו מסוג לוצין, גלוטמין וארגינין, וחומרים אנרגטיים אחרים כדוגמת קריאטין מונוהידרט) יכולים להאט באופן משמעותי את הידלדלות ה'בשר' והירידה בחוזק השריר.
אמצעי טיפול נוספים להאטת ה'סרקופניה של הגיל' כוללים הורמון גדילה (growth hormone(GH טסטוסטרון; חומרים שמונעים התכווצות נימות הדם ( angiotensin II converting enzyme inhibitors); חומרים לעידוד ההתמיינות של תאי גזע בוגרים בשריר (antimyostatin); ואף נוגדי חימצון שומנים (אומגה שלוש כ 4-5 גרם ביום, וכורכומין כ 1 גרם ביום).
סרקופניה שניונית נחלקת לארבע קטגוריות עיקריות על פי האטיולוגיה: 1) סרקופניה תלויית-תנועה (שכיבה במיטה, שהייה בחלל); 2) סרקופניה תלויית-מחלות (מצב מתקדם של אי ספיקה תפקודית באיבר מסויים כדוגמת כבד, לב, ריאות, מוח, כיליה, בלוט התריס; 3) סרקופניה תלויית-השמנה; 4) סרקופניה-תלויית אנורקסיה-או-בולומיה.
פרופ' אלי כרמלי
הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, החוג לפיזיותרפיה
