אנשים עוסקים בפעילות גופנית מסיבות רבות ומגוונות: צורך או רצון בהפחתה במשקל הגוף, הרצון לעסוק בפעילות בריאה המיטיבה עם הגוף, מציאת מרחב לפרוק מתחים או דחפים תוקפנים, הנאה מפעילות מלהיבה ומעוררת או הנאה מהמפגש החברתי הקשור לעיתים בפעילות הגופנית
מאת:ד"ר דני דרבי ותמר פודולי
מוטיבציה עיקרית של אנשים רבים הפונים לפעילות גופנית היא הרצון להיראות טוב יותר. בקרב אנשים אלו ניתן למצא שני סוגים של מתאמנים: המתאמנים העוסקים בפעילות על מנת לרדת במשקל (בעיקר נשים אך גם לא מעט גברים) ואלו העוסקים בפעילות במשקל על מנת להעלות את מסת השריר שלהם (לרוב נפוץ אצל גברים). למרות שנראה כי המוטיבציה להיראות טוב יותר תגרום לאנשים רבים להתמיד בפעילות גופנית, בפועל אין הדבר כך.
|
הסתגרות ועיסוק יתר באוכל
מחקרים
הראו כי אנשים בעלי דימוי גוף עצמי שלילי נוטים להיות פחות פעילים פיזית. אנשים שיש פער משמעותי בין הדימוי הגופני שלהם לבין איך שהם היו רוצים להיראות מדווחים יותר על הימצאות בדיאטה, הסתגרות ועיסוק יתר באוכל. אנשים אלו הם גם בעלי רמות נמוכות יותר של פעילות גופנית לעומת אנשים בעלי דימוי גוף חיובי. מהצד השני ניתן למצא גם אנשים אשר מתאמנים באופן אובססיבי ועוסקים בפעילות גופנית ברמה הגבוהה משמעותית מהנורמה. מחקרים הראו כי גם לאנשים אלו, ה"מכורים לספורט", יש דימוי גוף שלילי. כשהערך
העצמי של אדם נגזר מהמראה החיצוני שלו, המוטיבציה שלו תהיה "להיראות טוב" הינה תמידית. זו שאיפה שקשה להגשים משום שהיא מקושרת לפרפקציוניזם ולהערכה עצמית על פי מראה אידיאלי המוצג בדרך כלל בפרסומות, סרטים ושלטי חוצות. כשאנשים בעלי דימוי גוף שלילי מתחילים לעסוק בפעילות גופנית מתוך רצון לשפר או לשנות את המראה החיצוני שלהם, הם נחשפים לאנשים נוספים – חלקם בכושר טוב יותר מהם, חלקם בעלי מבנה גופני מרשים יותר. בנוסף, בחדרי הכושר ובאולמות הסטודיו המתאמנים מוקפים במראות. |
צילום אילוסטרציה: Thinkstock
|
להתמקד בחלקים בגופם שהם לא מרוצים מהם, ובחלקים המוצלחים יותר אצל אחרים,
כך ששילוב הגורמים הוא קטלני עבורם ומחזק את התפיסה העצמית השלילית.
חווית החשיפה מול אחרים יכולה להיות חוויה קשה עבור חלק מהאנשים. אנשים בעלי דימוי גוף נמוך עלולים לפרש את תגובותיהם של המתאמנים סביבם באופן שלילי ולחשוב שכולם מסתכלים עליהם ולועגים להם. חוויות אלו עלולות להיות כל כך מאיימות שהמוטיבציה לביצוע הפעילות הגופנית תיפגע. נוסף על הירידה במוטיבציה כתוצאה מהסביבה המלחיצה, קיימת גם ירידה טבעית במוטיבציה לאור הקשיים המלווים לתחילת פעילות גופנית כשהאדם אינו בכושר – הן בזמן הפעילות עצמה והן אחריה.
סכנת התמכרות
סכנה אחרת קיימת אצל אנשים בעלי דימוי גופני שלילי הנקלעים למעגל של צמצום מזון ופעילות גופנית כפייתית. כשקיימת בנוסף להערכה עצמית נמוכה גם נטייה לכפייתיות, אנשים מסוימים יכולים לפתח אובססיביות כלפי הפעילות הגופנית ולהגיע למצב של התמכרות לספורט. פרפקציוניזם והערכת העצמי על פי מראה חיצוני נמצאו קשורים להתמכרות לספורט ולהפרעות אכילה. אנשים אלו עוסקים בספורט מתוך כורח ולא מתוך רצון, יתכן שמטרתם הראשונית היתה להראות טוב יותר, או להרגיש טוב יותר עם גופם, אך בפועל הם מתאמנים בכל יום בשבוע, ולעיתים אף מספר פעמים ביום משום שחשים חרדה ומצוקה איומה כאשר אינם מבצעים את הפעילות. אפשר להשוות את התחושה לתחושות שחווים מכורים שאינם מקבלים את החומר אליו הם משתוקקים.
נמצא במחקרים רבים כי בסופו של דבר אנשים הנהנים מהאימון ושומרים על איזון בביצוע פעילות גופנית הם אנשים אשר המוטיבציה שלהם לאימון אינה "להראות טוב". דימוי גוף חיובי, ותחושת ערך עצמי מקושרות במחקרים רבים לביצוע פעילות גופנית מתוך רצון לשמור על הבריאות ולהרגיש טוב יותר (כושר גופני). לכן, כדי להצליח להתמיד בפעילות גופנית, לשפר או לשמור על דימוי גוף תקין וגם ליהנות יש חשיבות לבניית תוכנית אימון מדורגת, בליווי מקצועי אשר תשמור על פורפורציה של כמות האימונים ויעדי האימון, וכן על המוטיבציה של המתאמן. במידה וקיים קושי ניכר בהתמדה באימון בשל דימוי גוף נמוך, או ההיפך – קושי להגביל את האימונים למינון סביר – כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי שיסייע להתגבר על הקושי.
26.2.2013
ד"ר דני דרבי – פסיכולוג קוגניטיבי התנהגותי וד"ר למיניות האדם. מנהל מרכז קוגנטיקה לטיפול קוגניטיבי התנהגותי. מתעמל באופן קבוע בחדר כושר ורץ אחרי שני ילדים אנרגטים.
תמר פודולי – שחיינית וטריאטלוניסטית באגודת הפועל ירושלים בעברה. כיום פסיכולוגית קוגניטיבית התנהגותית, מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים, בשעות הפנאי רצה עם עגלה ובתוכה בנה ריף, בן השנה.
