לא כל כך יפה ולא בת שש עשרה, אבל יודעת משהו על העולם
הזה. זה המשפט שמתנגן לי בראש כל בוקר כשאני חוזרת אל מסלול הריצה שלי. אז
אולי באמת אני לא כל כך יפה , וכן נכון, גיל שש עשרה הינו נחלת העבר התמים
שלי, אבל יש משהו שאני בהחלט מבינה בו בעולם הזה – עולם הריצה שלי
מאת:ניצה חדד
בזמן האחרון, שואלים אותי "מתי תצאי איתי לדייט"? כמובן שלכולם אני עונה בחיוב ובשמחה ופתאום אני מוצאת את עצמי עם רשימה שלמה של אנשים שהבטחתי להם דייט, מזל שהדייטים שלי הם בריצה ולא בבר השכונתי, אחרת אחוזי האלכוהול בדם שלי לא היו מאפשרים לי תפקוד תקין בעבודה.
כשאני מבטיה, ברשימת הדייטים המפוארת הצפויים לי, אני מבינה שהשם היחיד שלא מופיע שם זה השם שלי, כן, אני יודעת שיהיו כאלה שיגידו שאני עושה פרוטקציות אבל רגע, שנייה, הרווחתי את זה ביושר. החלטתי שאני עושה אתנחתא קצרה מהדייטים שלי ואני יוצאת לדייט עם עצמי.
כשחושבים על דייט עם עצמך, לי לפחות תמיד יש מין תמונה "מסכנה" בראש, שאני יושבת בגפי בבר אפלולי עם כוס בירה בזמן שמסביבי כולם בזוגות או בחבורות . למזלי, הדייט שלי עם עצמי, על מסלול הריצה, לעולם לא ייתן לי להרגיש אאוטסיידרית, גם אם ארוץ שם לבדי. אני יוצאת לבדוק מה אני מרגישה כלפי עולם הריצה הפרטי שלי! ושוב המשפט מתנגן לי בראש – לא כל כך יפה ולא בת שש עשרה, אבל יודעת משהו על העולם הזה…
"המקום בו אני מרחפת בין אהבה לשנאה בין אמת לשקר"
מהו מסלול הריצה בשבילי? כשאני שואלת את עצמי את השאלה הזאת אני יודעת מיד את התשובה… המקום שבו התאהבתי לראשונה, המקום שבו שברו לי לראשונה את הלב ואז שוב התאהבתי ושוב שברו לי את הלב ובדרך גם נשברו כמה מפלגי גופי … מסלול הריצה הוא המקום בו אני שטה, בו אני יוצרת חלומות ומגשימה אותם. הוא המקום בו אני מרחפת בין אהבה לשנאה בין אמת לשקר. אבל יותר מהכול זה המקום בו אני יוצרת חברויות וקשרים עם אנשים שהפכו להיות חלק מגופי ולבי, חלק בלתי נפרד מהאהבות שלי ומהחלומות שלי .
מסלול הריצה הוא המקום שכל ברזייה בו הפכה להיות באר מנחמת במסע שלי, כל עץ הוא הקלה מפני השמש הלא מנחמת של הקיץ, כל גשר הוא המבחן של הכושר שלי וכל ירידה ממנו היא החיוך המספק של אחרי. זה המקום שבו הפרצופים הופכים להיות כל כך מוכרים לי.
הבחור השמנמן שמנופף לי לשלום בכל ריצה של שבע בערב. הבחורה עם הקוקו הארוך שצועקת לי "קדימה ניצה אין עליך" בריצות שבהן השחר עוד לא מופיע והבחור בלי הרגל שבכל פעם שאני רואה אותו רץ מולי אני רוצה לתפוס אותו ולחבק. לשייטים החותרים את נשמתם במים הלא ממש אידיאליים של הירקון, הכלבים שרודפים אחרי הבעלים שלהם והבעלים שרודפים אחרי הכלבים שלהם…כל אלה אשר ממלאים את מסלול הריצה שלי בהמון קסם, חלומות והרבה אהבה.
זה המקום שאליו אני בורחת כשעצוב לי, איתו אני מתחברת כדי לקבל חיבוק וכתף תומכת, שם אני חוגגת את השמחות שלי וקוראת את הספרים האהובים עליי ומאזינה למוסיקה שעושה לי צמרמורת. שם אני מגלה את המגבלות שלי ואת חוסר הגבולות שלי, את הניצחונות וההפסדים של חיי כמו גם את האכזבות, הפציעות, החולשות והפצעים. הכאבים הבלתי מרפים ותשוקה, הרבה מאד תשוקה שמשולבת עם תמימות שלא כל כך הייתה לי בילדותי…
"שם אני חוגגת את השמחות שלי"
דייט על מסלול הריצה, מבחינתי, זה להביא את האורח למקום הכי אינטימי שלי, הכי פגיע, הכי חשוף, הכי יפה, הכי בית שיש, זה כמו להכניס אותו לתוך חדרי הפרטי ולפתוח לו את קופסת המכתבים הישנים שלי ולחשוף את הילדות, את העבר, את מי שאני. אז לא כך כך יפה ולא בת שש עשרה , אבל בהחלט יודעת משהו על העולם הזה.
זה העולם שהרווחתי בו ביושר כל אבן וחצץ. מטעי העצים שבו כאילו אני שתלתי אותם במיוחד במקומות בהם אני הכי צריכה הגנה מפני השמש והגשם הנוזף. כיום אני יודעת שאני בטח אתאהב שם שוב ואולי גם יישבר לי שוב הלב… ויותר מהכול מסלול הריצה החזיר אליי את הכתיבה, את המילים שנשפכות מן הנשמה שלי אל האותיות שיוצרות מילים ואת המילים שאנשים קוראים ויוצרים אצלם תחושות שמחזירות אותי אל ילדותי שבה הייתי כותבת המון ולכן לקראת סיום הדייט הפרטי שלי אני יודעת שאני אמשיך לרוץ כדי ליצור את המילים כל פעם מחדש! אז לא כל כך יפה ולא בת שש עשרה, אבל יודעת משהו על העולם הזה!
שלגיה
ניצה חדד
עובדת בתחום הנדל"ן ומשתתפת בתחרויות ריצה ובוגרת מרתון ברלין 2010.
