מחשש לפגוש את החושך, הקור ועור הברווז, אני מחכה לקרן האור הראשונה של הבוקר שתבשר את היציאה חזרה אל הטבע, היציאה אל מסלול ה-10 ק"מ שלי
מאת:ניצה חדד
העצב מנקר בי לאחרונה. הוא מזכיר לי שהוא פה ומדי פעם דופק בדלת שלי. תקופות אחרות בחיי לימדו אותי וחישלו אותי לסגור את קרבי נשמתי כשהוא נוקש, להעמיד פנים שהכל בסדר.
החושך מנקר בי לאחרונה. הוא בא עם רדת ערב מוקדמת ולא מסביר לי מדוע. הוא מכסה את מסלול הריצה שלי באפלה שמימית רודפת עצב, ומזכיר לי ימים רחוקים בהם רצתי במטרה למצוא שם קרן שמש מלטפת.
דמעה קטנה כמעט וזולגת. היא באה ומגרדת את נימי עיני בתזכורת קלה שעוד רגע היא יורדת. ממבט על אלבומי תמונות מעברי כרצה אני נזכרת שהריצה לימדה אותי שבכי בא גם כשמתרגשים ולא רק כשעצובים.
עור הברווז אינו מרפה ממני. הוא מגיע עם רגע הסרת הפוך בבוא צלצול השעון ועד הרגע שגופי ישן את מנוחת היום. הקילומטר האחרון במרתון הראשון שלי יצר עור ברווז מסוג אחר, כזה שלא הופך את פי לכחול מקור או כזה שגורם לי לרצות לתלוש את העור מרוב שהוא מצמרר. זה היה עור ברווז מלטף כמו מגעם של מים המכונים בדיוק לטמפרטורה הנכונה.
ארבעת קירות חדרי פתאום נראים לי קטנים יותר בתקופה האחרונה. מחשש לפגוש את החושך, הקור ועור הברווז, אני מתבצרת בו כמו חיה פצועה שמחכה לקרן האור הראשונה של הבוקר שתבשר את היציאה חזרה אל הטבע. ובמקרה שלי היציאה אל שבילי הריצה שלי .
הנסיעה באוטו גורמת לי לרצות לברוח. אני מתגעגעת אל רוח הפרצים בשערי שמקררת, מרמזור אדום לרמזור אדום, את עגלי הזיעה מריצת האינטרוולים. זה היה ממש עכשיו בקיץ האחרון. מדי בוקר הרוח קיררה את סימני הדרך שהשארתי בפסיעות רגליים רחבות על מסלול האודם באיצטדיון שלי.
הגלידרייה הקטנה בפינת הרחוב שלי נאטמה בזגוגיות ענקיות של זכוכית, מאחוריה פטריות חימום שמסתירות לי את שמות הטעמים האהובים עליי. פעם אהבתי לעבור שם מיד אחרי הריצה ולפצות את חום הגוף בגלידה קרה. היום זה נראה לי מקום עצוב ונטוש. אחרי הכול, פטריות חימום בגלידרייה זה לא ממש מעורר תאווה.
בגדי הקיץ שכל כך אהבתי לעטוף איתם את גופי ולחזור איתם בצבע אחר לגמרי, עקב כמות הזיעה שתרמתי לאיכות הסביבה ברבע השעה הראשונה של החימום, נמצאים שם בארון מאחור, מזכירים לי מדי יום את קלילות מגעם על העור. ובינתיים – מעיל הרוח המסורבל מחליף את ליטוף הזיעה על הבטן החשופה וגורם לי להיות פחות נרגשת מהריצה.
עכשיו אני מבינה, או יותר נכון עכשיו קל לי יותר להגיד את זה בקול: אני לוקה בדיכאון חורף בריצה שלי, ורק שתדעו שאין לכם מושג כמה שאני מחכה לקיץ שיחזור!
ניצה חדד – משתתפת בתחרויות ריצה ובוגרת תחרויות המרתוו של ברלין 2010 ואמסטרדם 2011
קישורים: ריצה, דייט על מסלול הריצה
צילום: andipantz
