הנכנסים לאתר שוונג מנהלים ומתנהלים בשתי רמות של דיאלוג. הראשון, בין-מערכתי, מתבצע בצורה מופלאה ומדהימה בין מערכת השלד-השריר-העצבים-וכלי דם. הדיאלוג השני מתבצע בין כותבי הכתבות לתגובות הקוראים. המכנה המשותף לשניהם הוא ראשית כל השיתוף, אך הוא גם מתוך עניין, תיאום, משוב הדדי ורגולציה

מאת:פרופסור אלי כרמלי

הדיאלוג הביולוגי הוא למעשה שרשרת רציפה של גירויים, סימנים ותגובות המתורגמים ל'שפה' אחרת ומועברים בדרכים שונות מחולייה לחולייה לאורך השרשרת.

 זהו 'מעבר האותות' signal transduction שבאמצעותו מנהלות המולקולות השונות דו-שיח. שרשרת העברת הגירויים ויצירת האותות מתבצעת על ידי שני סוגים עיקריים של שליחים: שליח ראשוני (first messenger) כדוגמת הורמונים, גורמי גדילה, ציטוקינים, נוירוטרנסמיטורים וכו' ושליח שניוני (second messenger).

המכנה המשותף לרוב הדיאלוגים הביולוגיים הם שתי מולקולות מיוחדות המייצגות  "שליחים שניוניים" (second messenger): יוני הסידן (Ca+2) וחד-חנקני (Nitric Oxide/nitrogen monoxide, NO).

האימונים הרבים והמגוונים שעושים הספורטאים, משכללים לאמיתו של דבר את הדיאלוגים הביולוגיים הללו. וכך לדוגמא הכנה מנטלית (גירוי אמוציונאלי/עצבי) מתורגמת לתגובה פיזיולוגית (חימום, מתיחות וכו') בה אדרנלין ואנדורפינים מיוצרים ומופרשים אל מחזור הדם וחודרים לפרטיות התא ושם הם מתורגמים (במיטוכונדריות ובגרעיני התא) ליצירת אנרגיה כימית (ATP; hormones), המומרת לאנרגיה מכנית (תנועות החלקה בין חלבוני האקטין והמיוסין, להגברת קצב וחוזק פעימות הלב ושרירי השלד), המתורגמות ליצירת תגובות כימיות (חומצת חלב, רדיקלים חופשיים) וחוזר חלילה.

הסידן משמש כשליח שניוני בגלל סיבות רבות: מבנהו הצנום, הרכבו החשמלי (+ שני יונים), זמינותו ושכיחותו בכל תאי הגוף. ככזה, קל ויעיל להשתמש בו כמתווך  וכ"פותח דלתות בקרומי התא" כי הוא אינו צורך אנרגיה לשם כך. גם הוצאתו מהתא איננה תלויית אנרגיה.

"אצל ספורטאים אלה מיומנות ההקשבה הזו אף עוזרת להם בתקשורת בינאישית"

בניגוד ליוני הסידן, ה- NO (שנבחר למולקולת השנה לשנת 1992) הוא למעשה רדיקל חופשי (בעל מספר אי זוגי של אלקטרונים בקליפתו החיצונית), הנמצא בסביבה ביולוגית בצורת גז, ויודע ל"תפוס טרמפ" על גבי חלבונים שונים (כמו המוגלובין, גלוטטיון)  ובעזרתם לנוע ממקום למקום, וכך NO מגיב עם חלבונים רבים (לעיתים הוא עושה זאת דרך חימצון הברזל שבהם, או דרך ניטרוזילציה וכו') ומשנה  את הצורה והתיפקוד של חלבונים אליהם הוא נקשר ובכך הוא מעורב NO בתהליכים פיזיולוגיים ופתולוגיים רבים בתאי הגוף השונים.

באמצעות השליחים הראשוניים והשניוניים מפעיל האימון גופני  (כמו גם התזונה שלנו)  קסקדה של גירויים ותגובות שהסתיימו בתוך גרעין התא על גבי סליל DNA הכפול, לשיפעול גנים אשר מהם יווצרו חומצות אמיניות אשר הן יתלכדו יחדו בסדר מופתי ומתוכנן לבניית חלבונים.

כל הפרעה בדו-שיח הביולוגי עלולה להניב תגובות ביולוגיות שאינן רצויות, שחלקן עלול להזיק בטווח המיידי או הרחוק, ואשר חלקם ניתן לריפוי ואו תיקון ואחרות לא. באמצעות שני שליחים ביולוגים אלה יכול הספורטאי ל"הקשיב" לגופו:  לכאביו, לעייפותו, להתאוששותו, למרצו, לצימאונו, ולשביעות רצונו. האימון הגופני משפר הקשבה זו ובכך תורם לבריאות הספורטאי.

הדיאלוג השני, בו כותבים רבים משתפים קוראים רבים, בידע שצברו מתוך למידה וניסיון, מעורר השראה וסיפוק רב מעצם הווייתו אבל בעיקר מאופן עשייתו. הרי, אין זה מובן מאליו, במחוזותינו הצרים, ששיתוף בידע מחד-גיסא, וקבלת הערות והארות מאידך-גיסא, יניבו דיאלוג אמיתי, ערכי ותרבותי. לא פעם אני נהנה מאיכות הכתיבה המשלבת כתיבה מקצועית היוצרת בד בבד  סיפור מעניין שקל להבנה ונעים לקריאה.

שני המאפיינים הללו, בהם הספורטאים  מקשיבים לגופם וגם לספורטאים אחרים מהווים מירקם חזק ויציב ליצירת תשתית שבה "להיות ספורטאי" זה להפוך את הספורט לדרך חיים. אני מאמין שאצל ספורטאים אלה מיומנות ההקשבה הזו אף עוזרת להם בתקשורת בינאישית, בבית ובעבודה.

פרופ' אלי כרמלי
הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, החוג לפיזיותרפיה