פעילות גופנית תורמת לבריאות ועל זה אי אפשר להתווכח. הויכוח עולה כשמדברים על סוג הפעילות הגופנית וההיקף שלה. מצד אחד, שלושה אימוני ריצה של שעה בשבוע נשמעים כמו פעילות המומלצת עבור כל אחד. מצד שני, הרבה אנשים מתייחסים למתאמני המרתון כ"מכורים לריצה שהורגים את עצמם". ואז קוראים בתקשורת ידיעות על מקרי דום לב תוך כדי ריצה (כמו במקרה של יו"ר הטוטו צחי פישביין ז"ל) או מספר שעות לאחר ריצה (כמו במקרה של אושיית הריצה עומר מנוס ז"ל).

מה שבטוח, שומעים לא מעט על הקשר בין ריצה לארועי לב | צילום: Josiah Mackenzi

עוד כתבות בנושא
בית המשפט המחוזי קבע: אין צורך באישור רפואי לריצת מרתון 
פרופסור ויסקין הביע בעבר את התנגדותו לבדיקות המאמץ 
10 כלים להתמודדות עם כאבים בריצה

נושא עם חילוקי דעות

בימים כאלה שומעים דיבורים על קשר אפשרי בין דום לב לפעילות גופנית אינטנסיבית, שהרבה אנשים יגדירו את הריצה כאחת כזאת. מאחר וכמות הרצים בעולם המערבי עלתה באחוזים מטורפים בעשור האחרון, הנושא הזה העסיק לא מעט אנשי רפואה, שערכו מספר מחקרים גדולים. כדי להבין את הממצאים שלהם ובכלל את הקשר הזה, אם הוא קיים בכלל, פנינו לפרופ' סמי ויסקין, מנהל היחידה לאשפוז קרדיולוגי במרכז הרפואי תל אביב.

"יש הרבה חילוקי דעות בעניין הזה כי יש לא מעט מחקרים שמראים שעיסוק בספורט ברמה גבוהה מעלה את הסיכון לדום לב אבל לא כל המחקרים מצביעים על כך", אומר פרופ' ויסקין ומסביר מהם עיקרי המסקנות של אותם מחקרים: "הם מראים שעיסוק בספורט ברמה גבוהה מגדיל את הסיכון לדום לב בעיקר כשיש ברקע מחלת לב לא מאובחנת. בכל מקרה הסיכון לפי המחקרים האלה הוא 1 ל-50 אלף, והוא גבוה יותר אצל גברים לעומת נשים ואצל שחורים לעומת לבנים.

אז מה זה בעצם ספורט ברמה גבוהה כפי שמגדיר אותו פרופסור ויסקין? הדוגמה הקלאסית היא ריצת מרתון, מאחר ומדובר בריצה לאורך הרבה זמן שברוב המקרים (של הספורטאים החובבנים) מתבצעת באינטנסיביות ומאמץ רב. טריאתלונים ורכיבות אופניים ארוכות ומאמצות מוגדרים גם הם כפעילויות ספורט ארוכות ועצימות, אבל צריך לזכור שגם משחק כדורסל של שעה וחצי ברוטו או משחק כדורגל במגרש גדול, בהחלט נחשבים לפעולות עצימות ברמה גבוהה. "יש גם מחלות לב ייחודיות לספורטאים שנגרמות בגלל עיסוק מוגזם בספורט, אבל זה היוצא מהכלל", מסביר פרופסור ויסקין ומפרט למה בעצם פעילות אינטנסיבית עלולה להיות גם מסוכנת: "בספורט מופרש הורמון שנקרא אדרנלין, שמאפשר ללב לעבוד יותר מהר ומעורר הפרעות קצב למי שיש לו נטייה להפרעות קצב. גם תצרוכת החמצן של הלב עולה, ואם יש בעיה בעורקים, זה יכול לבוא לידי ביטוי".

"יש בעייתיות עם בדיקות מאמץ"

מאחר ומספר הרצים גדל משנה לשנה, וכך גם מספר המרתוניסטים, נשאלת השאלה מה עושים עם המידע הזה? "ההמלצה היא לבצע בדיקות מאמץ, אבל יש בעייתיות עם ההמלצה הזאת. מכיוון שהשכיחות למקרה של דום לב היא נדירה, 1 ל-50 אלף, צריך לעשות הרבה מאוד בדיקות כדי למנוע אירוע אחד. מצד אחד, אסור לחשוב שא.ק.ג תקין וארגומטריה תקינה מפחיתים את הסיכון ל-0, כי דום לב יכול להתרחש גם אחרי בדיקת מאמץ תקינה. מצד שני, אם משהו לא תקין בבדיקה, הסיכון ירד לצורך העניין מ-1 ל-50 אלף ל-1 ל-30 אלף, ואז מה זה אומר מבחינתנו? לא הרבה".

ומה בכל זאת צריך לעשות כדי להפחית את הסיכון? 
"מי שרוצה להוריד את הסיכון, רצוי שיעשה לפחות א.ק.ג. מי שרצוי שיעשו בדיקות הם אנשים עם היסטוריה של דפיקות לב לא סדירות, כאבים בחזה, מחלות לב במשפחה או דום לב במשפחה. אלה אנשים שנמצאים בקבוצת סיכון יותר גבוהה".

בכל מקרה, תמיד טוב ללמוד לבצע החייאה | צילום: JAMAIN

אז מסקנה אחת היא שאנשים עם רקע של בעיות קצב נמצאים בסיכון יותר גבוהה למקרים של דום לב, וגם אז זה לא אומר שהם חייבים להפסיק מיידית עיסוק בפעילות ספורטיבית, אבל כן מומלץ עבורם לפחות להכיר את הקרדיולוג בקופת החולים הקרובה לביתם. המסקנה השנייה היא שלמרות שמדובר בסיכויים אפסיים, מי שרוצה להרגיש יותר בטוח במהלך הפעילות הגופנית שלו צריך לדאוג לבצע אותה במסגרת שתספק תמיכה מתאימה במקרה של אירוע לב כמו דום לב. למשל, כל מאמן חייב לעבור קורס עזרה ראשונה ולדעת לבצע החייאה. דוגמה אחרת היא שלפי חוק הספורט, בכל מתקן ספורט סגור כמו אולם או חדר כושר צריך להיות דפיברילטור (מכשיר המחזיר קצב לב לפעילות סדירה על ידי מתן שוק חשמלי ללב), אבל מסתבר שבפועל לא כל מקום עומד בתקנון הזה כפי שמתלונן פרופסור ויסקין: "כשמדובר במבנים יש מדי פעם ביקורות כדי לראות שקיימים כל אמצעי ההגנה מפני שריפות וכו', אבל אף אחד לא באמת מפקח על דפיברילטור במתקנים כמו חדר כושר וזה משהו שמבחינת איגוד הקרדיולוגים הוא קריטי. עדיין, מעטים הם המקרים שאנשים עוברים החייאה באמצעות דפיברילטור וברוב המקרים מדובר בהחייאה שבוצעה על ידי ניידת טיפול נמרץ, כשבזמן שעבר עד לרגע שביצעו אותה יתכן וכבר נגרמו נזקים".

"הסיכוי שזה יקרה לרץ הוא עדיין אפסי"

בסופו של דבר חשוב לזכור שאפשר למצוא יותר מחקרים שהמסקנה שלהם היא שהספורט הוא הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות בשביל הגוף והנפש, ובסופו של דבר הוא יותר מוריד את הסיכון לתמותה ממחלות לב כמו גם לתמותה מסרטן. המחקרים בנושא הקשר בין דום לב לריצה נעשו, בעיקר בשני העשורים האחרונים, מכיוון שכמות האנשים שרצים היא גדולה באופן משמעותי לעומת סוף המאה הקודמת. זה אומר שבאופן טבעי, יותר מקרים של דום לב קורים תוך כדי ריצה אבל הסיכוי שזה יקרה לרץ הוא עדיין אפסי. צריך לשים דגש על העובדה שמצד אחד יותר אנשים רצים ויש יותר ארועי לב, אבל מצד שני יתכן וישנם יותר ארועים כאלה בגלל שיותר אנשים מנסים לרוץ למרחק רחוק מדי בשלב מוקדם מדי, כלומר כשהם לא באמת מוכנים פיזית לעשות את זה. זה, מן הסתם, גם יכול להיות גורם לבעיות.

בכל מתקן ספורט סגור חייב להיות דפיברילטור | צילום: ch-info.ch

"במדינה כמו שלנו אפשר להצביע על בעיה יותר גדולה מדום לב בריצה והיא מכות חום", מסכם פרופסור ויסקין ומסביר: "אין לנו באמת דרך לדעת מה הסיכון למכות חום, אנחנו רק יכולים להמליץ לא להשתתף במרוצים במקומות חמים ללא אקלום מתאים, ולא להגיע חולים למרוצים". וזה בעצם המסר העיקרי שיגיע מצד אחד גם מבעל ניסיון בריצה וגם מאיש רפואה שנחשף לכל כך הרבה מקרים של דום לב. כל מי שעוסק בפעילות גופנית חייב להיות אחראי לעצמו, בדיוק כמו בנהיגה בכביש, בבניית בניין ובחינוך ילדים. בסופו של דבר, אם לא נתייחס לנורות האזהרה ונחשוב שאנחנו חסינים בפני הכל – נהיה חשופים יותר לכל סוג של פגיעה בין אם זו פציעה אורטופדית ובין אם זה אירוע לב חמור.