בעודכם עומדים על קו הזינוק סביר שתראו הרבה הדבקות צבעוניות על גופם של הרצים סביבכם. טייפינג מסוגים שונים. מה זה עושה? ניתן לחלק לשניים את סוגי הטייפינג הקיימים כיום. הראשון והוותיק יותר הוא הטייפ הנוקשה, הריגידי, והשני החדשני הוא אלסטי וידוע בשמו גם כקינזיוטייפ על בסיס החברה הראשונה שייצרה אותו.
איך זה בדיוק עוזר? | צילום: pixabay
עוד כתבות בנושא
מדוע אתם נפצעים דווקא לפני המרתון שלכם?
כיצד ספורטאים יכולים להפחית את הסיכון לפציעה?
איך מטפלים בנקע בקרסול?
מרבית מהטייפינג הטיפולי מיועד לייצב תנועה מפרקית או לתקן מנחים ביומכנים. הטייפינג הפך להיות מאד שכיח לשימוש בעקבות הסוגים השונים הקיימים בשוק. הטענה היא כי קיימת יכולת תרפויטית למניעת פציעה ושיפור הביצועים. קיימות מעט הוכחות מדעיות המצביעות על יעילות הטייפינג.
הטייפ הריגידי
השימוש בטייפ הריגידי החל לפני הרבה שנים. הטייפ הריגידי עשוי מסיבי כותנה אשר אינם מאפשרים אלסטיות. מטרת הטייפ היא לייצב, למנוע הגעה לסופי טווח תנועה ובכלל לקבע תנועה מפרקית. לדוגמה: במידה והפציעה מערבת מתיחה של רצועה המחברת בין עצמות כמו רצועות סביב הקרסול, אנו יכולים להדביק את הטייפ באופן מסוים אשר ימנע את המתיחה של אותה הרצועה. דוגמה נוספת לשימוש בטייפ הריגידי יכולה להיות כאשר יש קרע חלקי של אכילס ונרצה להפחית עומס מגיד אכילס עצמו, אז מטרת ההדבקה תהיה למנוע את התנועה הספציפית של המפרק אשר מעמיסה על גיד אכילס.
מהו הקינזיוטייפ האלסטי?
הקינזיוטייפ פותח אי שם בשנות ה-70 על ידי כירופרקט יפני בשם קנזו קייס. מחשבתו בייצור הטייפ מחומר אלסטי המשלב סיבי כותנה יחד עם סיבי ספנדקס, היתה לחקות את האלסטיות של העור. תפקיד אותו חומר אלסטי הוא לגרום למשוב תחושתי לאזור בו הוא מונח ועדין לאפשר ביצוע של מלוא טווח התנועה. ההשערה של ממציא שיטת הטייפ האלסטי היא שעצם הנחת הטייפ מרימה את שכבת העור באופן כזה שהיא גורמת לשפעול או דיכוי של חיישנים על העור. אותה תחושה שונה על העור, משפיעה גם על המסר של הכאב המתקבל במוח.
הטייפ יכול להימתח בכ-40% מאורכו המקורי. מטרתו לגרות ולעודד את עבודת השריר או לגרום לאינהיבציה (עיכוב) לעבודת השריר. השפעתו תלויה באופן ההנחה שלו וברמת המתח בו הוא מודבק. יש לזכור כי אין אנו מעוניינים לעודד שריר שהוא כבר אקטיבי מדי ובאותה מידה אין אנו מעוניינים לדכא שריר, שהכיווץ שלו אינו אפקטיבי מספיק. על כן קיימת חשיבות מרבית לאופן יישום הטכניקה על ידי אותם מטפלים אשר משתמשים בטייפינג כחלק מהפרוטוקול הטיפולי. דוגמה לשימוש בטייפ אלסטי יכולה להיות לאחר התערבות ניתוחית בברך, המשפיעה באופן מיידי וטבעי על יכולת הכיווץ של הארבע ראשי האחראי על יישור הברך. הנחה של טייפ אלסטי מתוח מאד בכיווניות מסוימת על השריר, עשויה לעודד גירוי וכיווץ אפקטיבי יותר של אותו השריר.
זה אמור לעזור לביצוע טווח התנועה המלא | צילום: Williamahern
קיימים בשוק חומרים חדשים של טייפ שיכולים לגרום להשגת שינוי בכאב שבתנועה, אך ההבדל ביניהם לא באמת נמצא משמעותי. בדיוק באותה הנימה, גם לצבע הטייפ אין משמעות אמיתית מעבר להשפעה פסיכולוגית. יש לזכור שהטייפ אינו עובד באופן ביולוגי, אלא עצם השינוי בתחושה על העור תורם להפחתת הכאב ושיפור התפקוד. לדאבוננו, גם לתפקידו כתורם להפחתה בנפיחויות, אין ביסוס מדעי ממשי. חסרים מחקרים מקיפים בתחום ההדבקה האלסטית אך כן קיים מחקר בספרות המדעית המדגיש שלטייפ הנ"ל קיימת חשיבות בשל אפקט הפלצבו שלו, ואכן קיימים ספורטאים מקצועיים וחובבנים כאחד שיכולים ומוכנים להישבע בתרומה ובאפקט החיובי של הטייפ על הביצועים שלהם.
אז בכל זאת נדביק?
נסכם כי כן נשתמש בקינזיוטייפ על מנת לתת משוב תחושתי כזה שיעודד תנועתיות אופטימלית ועבודה שרירית טובה יותר. בנוסף, יש לציין כי שני סוגי הטייפ עוזרים להפחית עומסים מהמבנה האנטומי הגורם לכאב. הטייפ הקשיח יגביל משמעותית את התנועה. נמצא במחקרים ,שבהתאם לאזור המטופל אכן יווצר שינוי מכני בשל ההדבקה של אותו טייפ קשיח. עם זאת, השינוי הזה יהיה קצר טווח והטייפ ישתחרר במהלך הפעילות הספורטיבית מעצם התנועות החוזרניות. הטייפ הריגידי ימתח בו בזמן שמרכיביו אינם מאפשרים זאת וגם נרטב מזיעה במהלך פעילות. על כן סביר וישתחרר תוך כדי תנועה ואז האפקטיביות יורדת. הוא ככל הנראה יצליח להחזיק מעמד לטווח קצר. פתרון אפשרי לכך הוא חיזוק הדבקת הטייפ במהלך הפעילות הספורטיבית עצמה.
המטפל יכול להמליץ על השימוש בטייפ גם במצבים אקוטיים. בשל מנח לא תקין לדוגמה של כף רגל עם קריסה משמעותית שתגרום בריצה למצב של פלנטר פאסיה מודלקת, אנו בעזרת הטייפ ננסה לגרום לשינוי מכני. בגלל שהמטופל מאד כאוב בפציעה אקוטית אנו נשתדל לקבע את התנועה באופן משמעותי. הסבירות שנזדקק להדבקה של טייפ קשיח בעת ריצה ארוכה היא נמוכה יותר. לעומת זאת, הטייפ האלסטי נדבק לאורך זמן ממושך יותר, ההדבקה עצמה יכולה לגרום לשינוי תחושתי ועל כן לתגובה שרירית טובה יותר. הטייפ האלסטי אינו גורם להגבלה או הפרעה ולכן ניתן לשים במצבים של ריצות ארוכת. לצבע הטייפ יש הרבה פעמים משמעות, אפילו אם רק פסיכולוגית עבור המשתמש.
לכל מטפל יש פרוטוקול כיצד להניח את הטייפינג. על סמך הניסיון, מבצעים גם מודיפיקציות. כפי שציינו, הביסוס המדעי לטייפ הגמיש אינו מספיק חזק ולכן היום הגישה היא לבסס את השימוש על סמך התוצאות הקליניות. לכן כדאי לנסות את הטייפ רק כשקיימת אינדיקציה ושקיימים סימפטומים, ולא במחשבה שזה ישפר ביצועים כלשהם. השימוש הוא כשיש פגיעה ברקמה רכה כמו שריר, גיד ורצועה. הטייפ, לפי המתח שבו הוא מונח יכול לייצב מצד אחד תנועתיות של המפרק ומצד שני לגרום לעידוד עבודת השריר, או הורדת עומס מרקמת גיד-שריר וזה תלוי באופן ההנחה שלו.
אין הרבה מחקרים בנושא, אבל יש ספורטאים שמוכנים להישבע שזה עוזר להם | צילום: pixabay
ומה המסר הסופי?
לפני קביעת הצורך בהנחת טייפ מסוג כלשהו, יש לנסות מספר ניסיונות לפני יום המרוץ. ננסה להשתמש בו כשיש כאב ונמשיך להשתמש בו לא רק על סמך המלצת המטפל אלא על פי התוצאה הקלינית המתקבלת. יש רצים שהטייפ כלל לא אפקטיבי עבורם ולעומתם רצים שחייבים הדבקת טייפ נכונה לפני ריצה באימון או בתחרות. לדבריהם, ההדבקה משנה את אופן הריצה לכזו ללא כאב כלל. על כן, היעילות הנה קלינית חד משמעית ולא ניתן להתעלם מלהתבסס גם על זה.
נסכם ונאמר שלמרות ביסוס מחקרי לוקה בנושא שימוש בטייפינג כטיפול, קיימת חשיבות ומשמעות רבה לשיטה בעיקר כאשר האבחון הוא נכון, הטייפינג נעשה בטכניקה נכונה וההדבקה מתבססת על ניסיון קליני של הממליץ ו/או המטפל המבצע את ההדבקה.
ד"ר סאם ח'מיס ואילנית אברון | פיזיותרפיסטים מוסמכים ממרכז איימקס, מרכז הישראלי לפיזיותרפיה וניתוח תנועה
