1. ניסיונות המעבר ממעמד של רוכב דומסטיק-על למוביל קבוצה בטור דה פראנס, לעולם רצופים בבעיות. פלויד לאנדיס שעבד בשביל לאנס ארמסטרונג, ניסה זאת ב-2006 ונפסל על סימום. טי.ג'יי ואן גארדרן ניסה זאת ב-BMC אחרי שעבד בשביל קאדל אוונס, ונכשל. ריצ'י פורט – סגנו הנאמן של כריס פרום בסקיי, נכשל במשימה פעם אחר פעם. אפילו גריינט תומס, 32, עצמו, כשל קולוסלית כשניסה להוביל את קבוצת סקיי בג'ירו דה איטליה אשתקד.
הגיע טרי לטור. גריינט תומס
2. אבל בשנת 2018 הכוכבים הסתדרו. גריינט תומס, פועל-העל של כריס פרום בקבוצת סקיי, עומד לנצח בטור דה פראנס. הוא עשה זאת, תחת המטרייה הגדולה של כריס פרום עצמו. עד שלבים מתקדמים מאד בטור הזה, סברו גם קבוצתו של תומס וגם סוכנויות ההימורים, שכריס פרום ינצח בטור דה פראנס. סברה זו הסירה הרבה מאד לחץ מגריינט תומס. הזרקורים נותרו על פרום.
3. בזמן שפרום התקשה להתאושש מתלאות הג'ירו ד'איטליה בו ניצח כחודש וחצי לפני הטור, גריינט תומס הגיע טרי לטור, וצבר ניצחונות קטנים, מצטברים, משמעותיים, ובסופו של דבר – גם מכריעים.
4. תומס עבר מצוין את תשעת השלבים הראשונים ללא תקלות וללא טעויות (פרום ודומולן איבדו שניהם זמן – האחד לנפילה והשני לתקר בגלגל ו"קנס" זמן). תומס ברח למיאוצי ניצחון בשלבים האלפיניים, וצבר שניות בודדות כל פעם, בתוספת בונוסי זמן בזכות מיקום. המוטו של דייב בריילספורד, מנהל קבוצת סקיי, בדבר "Marginal gains" (בתרגום חופשי – צבירה של יתרונות קטנים), מעולם לא נראה מוצק יותר מאשר בזכייתו של תומס בטור דה פראנס 2018.
צ פ ו | מי אמר שהאנגלים קרירים?
5. כך, בזמן שפרום ודומולן – שניהם אחרי ג'ירו מתיש – לא הצליחו לייצר את הניצוץ המנצח, גריינט תומס נשאר טרי, רענן, אגרסיבי, חד וממוקד, עד היום האחרון בפירנאים.
6. הניסיון של פרום ודומולן לנצח את הג'ירו-טור דאבל כשל, וככל הנראה קבר את יומרת הניצחון הכפול לעוד כמה שנים קדימה. ניסיון זה כושל כבר 20 שנה, וספק אם הוא אפשרי עבור רוכב שאינו לוקח "עזרים" אסורים להתאוששות.
7. כריס פרום, אסף בג'ירו את התואר שהיה חסר לו כדי להיות אלוף שלושת הגרנד טורים בו זמנית, אבל את תואר הטור דה פראנס החמישי, הוא איבד הפעם. אל תרחמו על חלומו המנופץ של פרום. פרום עצמו ניפץ במו רגליו, בקריירה מהסרטים, חלומות של עשרות רוכבים אחרים, ללא רחם וללא היסוס. צפו לראות את פרום מנסה ב-2019 להתמקד בדבר אחד בלבד, הטור דה פראנס, בניסיון להצטרף למועדון מחזיקי חמשת התארים היוקרתי והמצומצם.
8. טום דומולן הוכיח שהוא רוכב ענק. גם הוא צפוי בשנת 2019 להתמקד בטור דה פראנס בלבד. הנהלת קבוצת סאן-ווב (Sunweb) שוברת כבר עכשיו את הראש בשאלה איך לחזק את הצוות המסייע של דומולן, לא רק ברוכבים חזקים על הכביש, בהרים ונגד השעון, אלא גם במעטפת תמיכה וניהול תחרותי חזקה יותר. טום דומולן, עוד לא בן 28, כבר זכה בג'ירו וסיים שני גם בטור וגם בג'ירו. בשביל גרנד-טוריסט כמותו, נותר רק יעד אחד, ניצחון בטור דה פראנס. ההולנדי וקבוצתו יעשו הכל כדי להגיע לשם.
9. פרימוז רוגליץ' הוא הבטחה גדולה. הסלובני שרוכב בקבוצה ההולנדית לוטו-יומבו, הוכיח שהוא מתמודד ראוי מאד לניצחון בטור דה פראנס ובגרנד טורים בכלל. רוגליץ' בן 28, אבל התחיל לרכוב בצורה מקצוענית רק בגיל 22. הוא נהנה מבשלות בגיל, וממיעוט קילומטראז' ברגליים. שילוב שעשוי להיות מנצח.
10. בכלל, כל ארבעת הראשונים בטור הנוכחי הם רוכבי נג"ש מהטובים בעולם. דומולן, רוגליץ' ופרום היו שלושת הראשונים באליפות העולם האחרונה נגד השעון. גריינט תומס, לא נופל מהם בהרבה, וזכה בעבר בשלב נג"ש קצר בטור דה פראנס. רוכבי הנג"ש הטובים בעולם הם גם הגרנד-טוריסטים הטובים בעולם.
כמעט בלתי אפשרי לנצח דאבל טור בהפרש של חודש וחצי. כריס פרום | צילום: youkeys
11. המדהים הוא, שכל זה קורה, בשעה ששלבי הנג"ש תופסים פחות ופחות נפח בטור דה פראנס. השנה – רק 31 ק"מ של נג"ש אישי. קילומטראז' שהוא בדיחה לעומת התקופות בהן שלט בטור מיגל אינדוראין והקילומטראז' של שלבי הנג"ש עבר בקלות 150 ק"מ בשלושה שלבים אישיים, בתוספת שלב קבוצתי (ב-1991 כ-170 ק"מ; ב-1992 מעל 200 ק"מ; 195 ק"מ ב-1993 וכו').
12. הניסיון של המארגנים הצרפתיים לצמצם את שלבי הנג"ש במטרה לסייע למועמדים הצרפתיים החלשים ברכיבה נגד השעון, נוחל כישלון אחר כישלון. נראה שלמהירות של הדבוקה יש בכך חלק גדול. רוכבי ההרים הקלים מתקשים להתפוצץ בעליות, אחרי שהוצא מהם המיץ ברכיבה אגרסיבית בדבוקה, לפני העליות.
13. ביחס למסלול, תכנון הטור דה פראנס טעון שיפור רב מאד. יותר מדי שלבים הסתיימו בירידות. מארגני הטור אוהבים לסיים שלבים בעיר או בעיירה, ממנה אפשר לגבות תשלום נאה עבור אירוח הטור דה פראנס. עיירות, כידוע, לרוב אינן מצויות בראשי ההרים. אולי משום כך שלבים רבים כל כך הסתיימו בירידה מראשי ההרים לעיירות המארחות שבתחתיתן.
14. מעבר לכך, השבוע הראשון כלל יותר מדי שלבי מעבר משמימים ומעט מדי אקשן. ארגון הטור דה פראנס נותר דוגמטי ומקובע. בעידן בו השידורים החיים מהג'ירו ד'איטליה תופסים נפחים גדלים והולכים, מעמדו הנשגב והבודד של הטור בפסגת תחרויות האופניים, אמנם נותר כזה, אבל כבר התחיל במידת מה להישחק בפועל.
15. כך או כך, השאנז אליזה נותר השאנז אליזה. חלומם של הספרינטרים. חבל שכה מעטים מהם הגיעו עד הלום, אבל הקרב האחרון של טור 2018 – על הזכות לנצח בשדרת מיאוצי האופניים המפורסמת בעולם – יישאר מרתק ופרוע.
16. להתראות בפריס.
