השבוע החולף לקח אותי למסע נוסף לאירופה וממנה לאפריקה. כל מסע כזה גורר הרהורים עמוקים על היכן אנו נמצאים על הקו המקשר בין מערב אירופה לבין אפריקה. גם הניתוק המתחייב מהאופניים והשחייה משאיר לי הרבה שעות ריצה, אם ניתן לקרוא לזה כך, על ההליכון במלון. מאחר ויש גבול לכמה שעות אפשר לראות חדשות/ברוס וויליס בטלוויזיה המחשבות נודדות להן למחוזות משלהן
מאת:תומר גמינדר
אחד ההשוואות האלו קשורה לנושא שמטריד כל רוכב אופניים כאן בישראל. יחס לרוכבי האופניים בפרט. באירופה, בפרט בבלגיה והולנד בהן אני מבקר לא מעט, יש מה שנראה כיחס של קדושה לרכוב האופניים. זה לא שרוכבי האופניים שם לא מטרידים כי הם איטיים, כי הם מתפרצים לכביש (במיוחד בעיר) משום מקום וכו'. אבל, זה לא רק שברור לכולם שלאופניים יש זכות להיות בכביש, לכולם ברור כי מאחר והרכב הוא החזק מבין השניים חובה על נהג הרכב תמיד לתת זכות קדימה לרוכבי האופניים, ולעולם אסור לו לסכן אותם.
מנגד, באפריקה, היחס הוא הפוך. בעל הרכב הגדול יותר לוקח את זכות הקדימה על בעל הרכב הקטן יותר. כל בעל רכב לוקח זכות קדימה על רוכבי האופניים והולכי הרגל. אתה רוצה לפנות ימינה ויש שם רוכב? אז יש … רק כדאי שיזהר ואם לא וכתוצאה מכך יעוף לתעלה בשולי הכביש? אז מה. יותר מפעם אחת מצאתי את עצמי מכווץ כולי בעוד הנהג מחמיץ בסנטימטרים בודדים רוכב שסתם רכב לו בקו ישר קדימה.
איפה אנחנו כישראלים בקו זה? לצערי התחושה היא שוב ושוב שאנחנו, למרות אורח החיים המערבי שלנו, נמצאים בצורת חשיבה והתחשבות בזולת אשר מזכירה יותר את אפריקה. אני לא חושב שיש רוכב אופניים שלא חווה את אותו נהג מכונית שרוצה לפנות ימינה, רואה רוכב מתקרב לצומת לפניו, לכן מאיץ וחותך בפראות ימינה וכמעט מפיל אותנו מהאופניים (או לא רק כמעט). כולנו מכירים את הנהגים שבכביש עירוני יחלפו סנטימטרים בודדים מרוכב האופניים, שרוכב בימין הדרך לכיוון המדרכה ולו רק כדי שלא יאלצו להאט ולעבור אותו בבטחה בעוד כמה שניות, בפרט כאשר מדובר בנהגי אוטובוס ונהגי מוניות. יותר מכל, כולנו מכירים ויודעים שבכל רגע נתון עשוי להופיע נהג, במיוחד אחד כזה שסבור שהוא בעל כישורי נהיגה מעולים (מה שבדרך כלל הפוך ב- 180 מעלות למציאות האובייקטיבית) ולעשות מעשה אשר יעמיד את הסיכוי שלנו לחזור למשפחה בחתיכה אחת בסכנה.
בשבועות האחרונים, בעקבות הפעילות הברוכה של "רוכבי בטוח", יש תחושה שאולי אולי יש תזוזה של הדברים בכיוון בנכון. כזו אשר תגדיל את הביטחון של הרוכבים בכבישי ישראל. מנגד, גם המציאות העגומה בכבישי ישראל וגם הבחינה הפשוטה של היחס של הנהג הממוצע לשאר המשתמשים בכביש, מלמדת אותי כי הדרך היחידה שרוכבי האופניים יוכלו להשתלב "כשווים בין שווים" בין המשתמשים בכביש באווירת חוסר הסובלנות של הנהיגה הישראלית, היא על ידי יצירת חציצה פיזית בינם לבין הנהגים, בין אם בפסי הרעדה "אלימים" בין הכביש לשוליים, ובין אם בשבילי אופניים ייעודיים. אלה … אלה עדיין לא נראים באופק.
תומר גמינדר – המתרגם
נשוי + 3 בנות מדהימות, טכנולוג תקשורת מחשבים ואבטחה בימים, וטריאתלט, נווט וצלם בשעות הפנאי.
מסעו של גמינדר לישראמן סמסונג 2012 – פוסטים קודמים
שנה חדשה אתגרים חדשים ומטרות חדשות
המסע לישראמן -סמסונג 2012 – TI וריצת כפרות ,
אתגרים חדשים,
חברים טובים לאורך הדרך,
ריצה בעלייה,
בחזרה לאפריקה
סתם יום של חורף
שבוע אפור בהיר
כרוניקה של סיפור ידוע מראש
כרוניקה של סיפור ידוע מראש
ללא מילים ומאמר של פריל
כל הפרטים על ישראמן סמסונג 2012 – כאן
הרשמה לישראמן סמסונג 2012 כאן
אתר התחרות –
ישראמן סמסונג 2012
תאור מסלולי התחרות
התדריך
עמוד ישראמן סמסונג בשוונג –כאן
