לכבוד סוף השבוע שבתי מעוד מסע לא קל לאפריקה. האחרון, כך אני מקווה, עד לישראמן. אין ספק שבנסיעה זו שברתי שיאים חדשים ולאו דווקא מכובדים. לא די שבזמן הנסיעה אני בלי אופניים ובלי יכולת לשחות, הרי שגם לרוץ בחוץ אי אפשר בגלל הסכנה שנובעת מהמחסור במדרכות וההתעלמות המוחלטת של כלי הרכב מהולכי הרגל ורוכבי האופניים. כך שבזמן נסיעות אלה אופציית האימון היחידה העומדת לרשותי היא ריצה
ולא סתם אלא על הליכון
מאת:תומר גמינדר, צילומים: עמרי ונדל
כך, אני מוצא את עצמי רץ מדי יום, לפעמים פעמיים ביום, על גבי ההליכון בחדר הכושר במלון. אינטרוואלים, טמפו, ריצת שחרור ואפילו הריצה הארוכה של השבוע.עם חלוף הזמן אני לומד יותר ויותר לנצל את הכלי האיום הזה ולהפיק ממנו משהו שדומה לריצה בחוץ. מאחר ואני רץ שם כל כך הרבה כבר למדתי להכיר את כל האורחים האחרים במלון. ההודי שמגיע ועושה תרגילי כוח משעשעים מול הראי ואח"כ עולה לרבע שעה ריצה שמזכירה יותר צעידה של חיילים. אורח כהה אור שמגיע עם הבן שלו, שמשחק במכשירים השונים בזמן שהאבא מתאמן, רץ דרום אפריקאי שהולך ומגביר את הקצב ומגיע למהירויות לא רעות. בעוד הם באים והולכים, אני ממשיך בשלי ושלוליות הזיעה, בשני צידי ההליכון, הולכות ומעמיקות. רק נותר לשים שלט "water hazard" כדי למנוע ממישהו לטבוע בהן. השיא של השבוע החולף היה הריצה הארוכה של השבוע, כן – 30 ק"מ רצופים על גבי הליכון, שיא אישי שלילי חדש. קשה לי בכלל לדמיין איך הייתי מסיים את המרחק אלמלא אירועי אותו יום, שהוציאו אפילו אותי משלוותי, וגרמו לי לחפש דרך לשחרר את לחצי היום שחלף. למעשה, אלמלא השומר שהגיע וסימן לי שחדר הכושר נסגר כבר לפני חצי שעה, הייתי כנראה ממשיך עוד כמה ק"מ נוספים.
עם החזרה לארץ, חזרתי מיד גם לרכיבה בינונית על האופניים, לקבל חזרה את ה-"תחושה", ובשבת זכיתי סופסוף לחזור, בפעם הראשונה השנה, לאהבה הגדולה ביותר שלי בספורט. עם כל השעות שאני מבלה על האופניים, בריצה ובבריכה, אני עדיין מגדיר את עצמי בראש ובראשונה כנווט. משם התחלתי את דרכי בספורט, לשם גם חזרתי אחרי שלקחתי פגרה של כמה שנים מהספורט ועד היום אני מאמין שזה אחד מענפי הספורט המהנים ביותר בנמצא. שילוב נפלא בין ריצה, אתגר מחשבתי ושהות בטבע.
הניווט השבת היה בביצות חדרה. בשנה שעברה נערך ניווט מקומי אמפיבי בביצות חדרה, שכלל כמה תחנות שמוקמו אסטרטגית באמצע "עגמון" בעומק המותניים של אדם בוגר. השנה, הגשמים טרם הספיקו למלא את הבריכות (ביצות), האדמה הייתה יבשה ורוחות עזות נשבו. השטח היה מזמין. מזג האוויר היה קריר ונעים והמפה הייתה מהמפות הטובות והמדויקות שיש.
כמובן, שלאחר שלא ניווטתי מאז העונה הקודמת, החלודה הייתה מורגשת היטב. יתר על כן, בין אם בגלל קנה המידה המדויק של המפה (1:7,500) ובין אם כי בכל זאת אני בכושר מעט טוב יותר מאשר בדרך כלל, חזרתי ובצאתי טעויות של Over shoot, כאשר עקפתי את הנ"צ ונאלצתי לחזור אחורה. אבל, למרות הכל, שוב ושוב נזכרתי למה אני מעדיף לראות בעצמי נווט, לפני טריאתלט או כל ענף ספורט אחר. פשוט אין השוואה.
אין כמו ריצה בתוך השטח עצמו, או שכמו שעניתי פעם לשאלה: "ריצה בין הסינגלים, להרגיש את המקום שבו אתה נמצא, ליהנות מהטבע ומחוויית החופש המוחלט".
בהקשר זה, אני חייב להזכיר את ריצת "שטח שטח" ביום שבת הקרוב ביער מגידו. במקום ריצת רגשות האשם הרגילה שלנו, כאשר משאירים את המשפחה מאחור וממהרים לחזור כמה שיותר מהר על מנת שהעדרנו יהיה כמה שפחות מורגש, בנויה דווקא על שיתוף המשפחה ועל מסלול המאפשר לחזור ולפגוש את הקהל והמשפחה מספר פעמים. בסופו של האירוע יש פעילות משותפת לכל המשפחה. בקיצור, מומלץ בהרבה חום. ואם זה סיקרן אתכם, את שאר הפרטים ניתן לראות כאן. שווה רק להזכיר שההרשמה נסגרת היום (יום שני, 26 בחודש דצמבר 2011) בלילה..
תומר גמינדר – המתרגם
נשוי + 3 בנות מדהימות, טכנולוג תקשורת מחשבים ואבטחה בימים, וטריאתלט, נווט וצלם בשעות הפנאי.
מסעו של גמינדר לישראמן סמסונג 2012 – פוסטים קודמים
שנה חדשה אתגרים חדשים ומטרות חדשות
המסע לישראמן -סמסונג 2012 – TI וריצת כפרות ,
אתגרים חדשים,
חברים טובים לאורך הדרך,
ריצה בעלייה,
בחזרה לאפריקה
סתם יום של חורף
שבוע אפור בהיר
כרוניקה של סיפור ידוע מראש
כרוניקה של סיפור ידוע מראש
ללא מילים ומאמר של פריל
מחשבות מאפריקה
כל הפרטים על ישראמן סמסונג 2012 – כאן
הרשמה לישראמן סמסונג 2012 כאן
אתר התחרות –
ישראמן סמסונג 2012
תאור מסלולי התחרות
התדריך
עמוד ישראמן סמסונג בשוונג –כאן
