מאת:ד"ר שמי שגיב
כשאנו אומדים את כושרנו הגופני אנו לרוב מתייחסים לכוח וסיבולת השריר, לתפוקת הלב והנשימה והיכולת המטבולית של הגוף ליצר ולספק אנרגיה. אך, משום מה, מקומה וחשיבותה של מערכת העצבים במרכיבי הכושר הגופני כמעט ונעלם. כאשר, למעשה, אין אף ולו פעולה אחת המתאפשרת ללא פקודה ממערכת העצבים. כשאנו מתאמנים אנו מבצעים אימוני סיבולת, כוח ובכך אנו משפרים מערכות אלו. אך, איך למעשה מאמנים את מערכת העצבים? מה קורה למערכת העצבים בשעת פעילות גופנית? ואיך מערכת העצבים תורמת לשיפור הכושר הגופני?
זה הזמן להחזיר למערכת העצבים את כבודה וחשיבותה לא רק כמרכיב מכריע בכושר הגופני אלא הרבה מעבר לכך.
תרשים של מערכת העצבים בגוף האדם
היכן בדיוק בגוף נמצא הרצון, השאיפה? בשום מקום. תפקידה של מערכת העצבים, בנוסף לאין סוף פעולות, היא לקחת את האנרגיה של הרצון והשאיפה ולתרגם זאת לאותות כימיים וחשמליים המניעים את גופנו.
מערכת העצבים זו המערכת הפוקדת, המתאמת, מווסתת, מתזמנת ומפקחת על כל פעולות הגוף. דרך מערכת העצבים אנו חשים את גופנו (כאב). דרך מערכת העצבים אנו חשים את הגירויים הסביבתיים ודרכה אנו מגבים לאותם גירויים. דרך מערכת העצבים אנו למדים, גדלים ומתפתחים. בתוך מערכת העצבים צרובה הזהות העצמית, הדימוי העצמי, מה שלמעשה מכתיב את תגובותינו. מערכת העצבים למעשה משמשת כמעין ממשק, מתמר (Transducer) הקולט אנרגיה מסוג מסוים ומתרגם אותה לפקודות כימיות וחשמליות.
כשאנו מבצעים פעולה כל שהיא כמו ריצה, ניתן למפות את המוח ולראות את אזורי המוח הפעילים אשר משם יוצאים הפקודות אל השרירים, אך לא ניתן לראות מה בעצם "מדליק" את המוח. מה שמדליק את המוח זה הרצון, השאיפה שלך ואת לא ניתן למצוא לא במערכת העצבים ולא באף מקום אחר בגוף. הרצון והשאיפה זה סוג של אנרגיה (שזה לא המקום והזמן לדון בזה) אשר מיכולת מערכת העצבים לקלוט ולתרגם לפקודות עצביות – כימיות וחשמליות.
יכולת השריר להתכווץ, ליצור כוח, תלויה בזמינות מקורות אנרגיה, במבנה רקמות השריר וביכולת גיוס יחידות מוטוריות. יחידה מוטורית כוללת עצב וכל סיבי שריר המעוצבבים על ידי אותו עצב. ברגע שהעצב מעביר גירוי כל סיבי השריר באותה יחידה יתכווצו. כדי שהשריר יצור כיווץ מקסימאלי יש צורך בגיוס מרבי של יחידות מוטוריות. אך כשאנו רצים או רוכבים באופניים הגוף נכנס לפעולה קבועה החוזרת על עצמה. כתוצאה מכך, רק חלק מאוד מצומצם של עצבים ויחידות מוטוריות מגורות. זאת, מכיוון שמערכת העצבים פועלת על פי דפוסים הנרכשים כתוצאה מהאימונים, כמו תוכנה, או כמו מערכת ההצתה במכונית. הדפוס הנרכש, התוכנה, תגרה רק את אותם עצבים ובכך רק את אותם סיבי השריר. זה גם חלק מתהליך ההתייעלות וההסתגלות של מערכת העצבים.
ניתן לדמיין זאת כך: מערכת הכבישים זה כמו מערכת העצבים וישנם מספר דרכים להגיע מת"א לירושלים. אופי האימונים יגרום לגירוי מערכת העצבים ודרך האינטליגנציה המובנית בה תיבחר את הדרך, דפוס עצבי, היעיל (אנרגטי) והמהיר (שריר-מכני) ביותר לביצוע הפעילות. אך ככל שתתמיד לנסוע "בדרך" מסוימת, זאת אומרת שימוש ביחידות מוטוריות מאוד ספציפיות, הדרכים החלופיות לא יהיו זמינים וכתוצאה מכך יתנוונו. עצב שלא מגורה לאורך זמן פשוט מתנוון ויוצא מכלל שימוש. כך, שכל שנותר לך זה רק דרך אחת – דפוס פעולה חד גוני. בזמן אימונים ותחרויות, כשיש עומס מוגבר רק על נתיב אחד, הסיכוי לשחיקה לפציעה ולעייפות גדל. כשאתה חש תשישות בזמן תחרות ואין באפשרותך לגייס יחידות מוטוריות נוספות, אתה עלול לקרוס מהר מאוד.
תרשים של יחידה מוטרית בודדת בשריר
כדי לגרום לגירוי של עצבים נוספים ולגיוס מרבי של יחידות מוטוריות, ובכך להגדלת כוח השריר והסיבולת, יש צורך ליצור גירויים על המערכת העצבית. לכן, אם אתה מתאמן בריצה ורץ כל הזמן באותו קצב, באותו מסלול ובאותו סגנון לא תגרום לשום גירוי חדש. כדי לגרות את מערכת העצבים יש לשלב באימונים כמה שיותר גירויים למערכת העצבית: אימוני מהירות, אימוני כוח דינאמיים (ניתורים, דילוגים), אימוני עליות, ריצה בתוואי שטח שונים וריצה בקצבים שונים. כל אלו גורמים לגירויים תמידיים על המערכת העצבית, ובכך משתפרת יכולת הגוף לגייס יחידות מוטוריות. בנוסף גירויים אלו מעוררים את העצבים המוטוריים ליצור הסתעפויות חדשות אל השרירים (קולטרלאיות), ובכך מתעצמת יכולת עצבוב השריר. זאת ועוד, העומס מתפזר על פני מגוון רחב יותר של סיבי שרירים – מה שמונע פציעה ושחיקה.
הגירוי העצבי השומר על "ערנות" מערכת העצבים אינו חד כיווני, דהיינו, רק במישור המוטורי. הגירויים על מערכת העצבים משליכים גם בכיוון הנגדי, על מערכת העצבים התחושתית, הסנסורית. מערכת העצבים התחושתית פועלת בתאום והרמוניה עם המערכת המוטורית. בתוך הגידים, השרירים והמפרקים שזורים אלפי חיישנים סנסורים שמתפקידם להעביר מידע און ליין, בכל הנוגע לתנועת (קינטית וקינמאטית) השריר והפרק. מידע כמו: עומסים, מהירות תנועה, טווחי תנועה ועוד.
לדוגמה: בשלב הנחיתה בזמן ריצה פועלים כוחות אדירים על השרירים והפרקים. עומסים אלו נקלטים על ידי החיישנים ומייד משדרים לשריר את עוצמת הכיווץ הנדרשת לבלימת הגוף. פעולה זו הינה פעולה אוטומטית אשר לא מצריכה חשיבה (לפחות לזה אני לא צריך לדאוג).
שוב, כשאנו רצים במסלול קבוע, בקצב קבוע חיישנים אלו מגורים באופן די ספציפי וקבוע. העצבים הסנסורים שלא מקבלים גירוי, אט אט יתנוונו אף הם – דבר היוצר לא מעט בעיות. הרבה פציעות מתרחשות כתוצאה מניוון מערכת העצבית התחושתית. אם אתה רץ במסלול הקבוע ויום אחד החליטו במע"צ לבצע עבודות בכביש ושינו את טווי הדרך והוסיפו גבעונת קטנה או שקע, קיים סיכוי לפציעה בשל כך. היכולת שלך, של מערכת העצבים להגיב לשיבושים לא צפויים כאלו, תלויה בערנות ותפקוד החיישנים הסנסורים. וכשאלה מנוונים ולא בשימוש אינך יכול להגיב כהלכה.
יתרה מכך, ככל שאתה מבצע פעילות חד גונית, המסרים התחושתיים לאט לאט מצטמצמים לדפוס מאוד קבוע החוזר על עצמו. בכך נפגעת היכולת שלך לחוש ולהיות קשןב לגופך. כספורטאי אינך יכול להרשות זאת, כי ספורטאי "חייב" להיות כל הזמן בהקשבה ובערנות לכל מה שמתרחש בגופו (ולהפסיק להסתכל על השעון בזמן ריצה). אז בזמן ריצה, אל תהיה כבד ומקובע, מדי פעם דלג, קפוץ עשה משהו בלתי צפוי. כשמערכת העצבים מגורה באופן חדש, יוצא דופן, משתחררים כימיקלים שגורמים לך להרגיש טוב, שמח.
על כן, כושר גופני כללי, מבחינת מערכת העצבים אומר: מערכת עצבים מוטורית ותחושתית עם הסתעפויות מרביות, המאפשרות שליחה וקבלת מסרים עצביים-חשמליים רבים יותר אל השרירים ובחזרה. אם אתה טריאתלט אז אתה במצב יותר טוב כי כל יום שרירים אחרים, תוכנה אחרת, פועלת ומערכת העצבים מגורה. אך אם אתה רק רץ או רק רוכב אז עליך לעשות משהו בנידון. כמובן שכמו שיש כושר גופני כללי יש גם כושר ספציפי, ובסופו של דבר אם אתה מתאמן לריצה אתה צריך כמה שיותר לתעל את הדפוס הספציפי לריצה (הכביש המהיר והיעיל ביותר כאנאלוגיה).
כדי להמחיש לכם זאת בצורה ברורה יותר הנה דוגמה אישית. לפני כ- 8 שנים כשהצטרפתי לעולם הרכיבה לאחר קריירה במרתון. התחלתי את הרכיבות הראשונות שלי עם השכן שלי. אני אז הייתי בכושר של 34 דק' ב-10 ק"מ בריצה, והוא אולי יורד את השעה. אמרתי לעצמי שהוא לא יחזיק כקצב שלי. לאחר כחצי שעה של רכיבה ראיתי שאני לא עומד איתו בקצב. לא הבנת. אבל כעט הדברים מובנים יותר ואני מקווה שגם לכם. פשוט לא הייתה לי את התוכנה, לא הייתה לי את מערכת העצבים כדי להעביר את הפקודות. כושר גופני היה לי, אך מאוד מאוד ספציפי לריצה, ומערכת העצבים שלי לא הייתה מסוגלת להתמודד עם שום דבר חדש, לא מוכר.
לכן, שמור עד כמה שניתן על גיוון באופי האימונים, עד כמה שזה קשה נסה כל יום לשנות סוג אימון. אל תרוץ כל יום את אותה ריצה, אותו מסלול ובאותו קצב. גיוון וגירויים חדשים הם המפתח לשמירה על התפתחות מערכת העצבים והכושר הגופני. אל תיתן לעצמך להיות באוטומט, שמור על ערנות באימונים כדי שתהיה ער לגופך ולחיים שלך.
