מיזם הריצה החברתית הנקרא "רצים לזכרם", מתקיים מזה ארבע שנים במספר מוקדים ברחבי הארץ למעט אשתקד שבוטל עקב נגיף הקורונה ואיסור התקהלות. במיזם השתתפו כאלפי רצים מל רחבי הארץ כשניתן לזהותם באמצעות חולצה לבנה ודגל ישראל מתנוסס על גבם.
לזכור תוך כדי תנועה
החלטתי גם השנה לרוץ לזכרם ולהשתתף תוך כדי תנועה בהעלאת זיכרונם של חללי מערכות ישראל. בעוד כל הארץ התכנסה והתאבלה על מיטב בנייה שלא ישובו ועל נפגעי פעולות האיבה, לחלוטין ניתן היה להרגיש את יראת הכבוד, אם ניתן לקרוא לזה כך, גם דרך הרגליים.
בשונה מריצה רגילה שלעתים מוסחת דעת הרץ, עוברי האורח שנתקלנו בהם במהלך הריצה פרשו לנו את הדרך כדי שנוכל לרוץ בשיירה ונמענו מללכת באותו המסלול שרצנו, לצד רכבים שעצרו את רכבם על מנת שנוכל לעבור את הכביש בבטחה וללא הפרעות מיותרות. כמו כן, מבין עוברי האורח ניתן היה לשמוע מחיאות כפיים, קריאות עידוד וכן קריאות ״אל אל ישראל״ כאילו ממש בזה הרגע עלינו על הפודיום לקבלת מדליה או באמצע משחק של נבחרת ישראל בכדורגל. רגע מרגש במיוחד היו צפירות הרכבים – לאורך כל מהלך הריצה ובסופה – מה שאולי מסמל יותר מכל את היום המיוחד והלא שגרתי הזה.
יש לציין כי אין מדובר במרוץ מבוסס זמנים, אלא על ריצה קהילתית מגובשת על מנת להוקיר את זכרם של חללי מערכות ישראל בדרך האהובה על קהילת הרצים ברחבי הארץ. כמו כן, בכל שנה, בדומה למרוצים, הריצה נערכת במסלול ספציפי ומספר קילומטרים קבוע מראש – לא יותר מ-10 ק"מ.
מדפיסים את שם הנופל ולומדים להכיר אותו
במסגרת הריצה הרצים מדפיסים על חולצותיהם שם של חלל שנבחר באופן אקראי מתוך המאגר הקיים באתר הייעודי לשם כך, וכן ניתן לרכוש חולצת דרייפיט לבנה בעלות סמלית של 40 שקלים שנאספת מספר ימים לפני הריצה בצורה מרוכזת.
המיזם מתקיים כאמור במספר גדול ברחבי הארץ, כשבין הערים המובילות ניתן למצוא את תל אביב, באר שבע, אילת, גדרה, שדרות, ראשון לציון ומספר ערים נוספות, וכן מפורסם מס׳ ימים לפני כן ברשתות החברתיות. את המיזם הגה בועז יעקב, חובב ריצה ששירת בשייטת 13 ואיבד מספר חברים קרובים. לפני המיזם הקים בועז עמותה בשם "דרך הרגליים", שמטרתה לקדם פעילויות חברתיות באמצעות פעילויות ספורטיביות.