לאחר שבוע של תחרויות יומיות הצליח הצמד הישראלי, גל צחור ועידית שוב, להשיג את המטרה לשמה יצאו לתחרות אופני השטוח היוקרתית "קיפ אפיק". לפני המסע מקום בעשירייה הראשונה הוגדר כהצלחה. צחור כתב לשוונג ערב היציאה לתחרות וגם סיכום של החצי הראשון. בהמשך הוא סיכם את קטעים קטעים 5-6. וכאן סיכום שני הקטעים האחרונים

מאת:גל צחור

את הקטע ה-6 של התחרות (היום השביעי אם סופרים את הפרולוג), התחלנו בקושי רב. זינוק לעלייה מהמטר הראשון עד הק"מ ה- 17 והעיפות שהצטברה עד אותו הרגע.

בניגוד לזינוקים הקודמים שהיו מתאימים ליכולות הזוגיות שלנו ונתנו לנו להיכנס לשלבים הקריטים של התחרות ממוקמים היטב בחוד, ביום הזה העלייה הרחיקה שני זוגות מתחרים חשובים שלנו. זוג של מרידה מולטיבאן ומיודעתנו רוכבת הכביש חסרת המשקל מבריטניה ובני זוגן.

בתום 17 הק"מ האלה נותרו לנו עוד 100 ק"מ והיינו די במשבר. לתוך הירידה זהינו מרחוק את הזוג הבריטי, שאת הבוקר התחלנו בפער של 5 דקות ממנו (לטובתינו). עד אזור ההאכלה השני, שהיה ב- 68 ק"מ לא הצלחנו לסגור עליהם ולעומת זאת הזוג מרידה מוליבאן סגרו עלינו ועקפו אותנו באחת העליות. 

צחור מימין ושוב משמאלו

באזור ההאכלה השני החלטנו שעידית לא עוצרת. בטרום אזור ההאכלה העברנו את כל הבקבוקים אלי, לכיסים ולגב, אני מילאתי את כל הבקבוקים בעוד עידית המשיכה לרכב.

יצאתי יחד עם בני הזוג מרידהאזור ההאכלה, בעליה הראשונה התקפתי והגעתי לעידית לבד ומשם המשכנו קדימה.

בסיכומו של דבר גם תפסנו את קטרין ווילאמסון הבריטית ובן זוגה. סיימנו את היום בפער של 6 דקות מהם כשאנחנו חוצים את הקו לאחר 6:44 שעות ובמקום השישי בזוגות המעורבים.

פער שהתגלה כקריטי בתום הקטע האחרון. לאחר הקטע שמרנו על מיקומינו השביעי הכללי.

זה היום בו סבלתי כמו שלא סבלתי בחיים שלי. מהשניה הראשונה של המרוץ הרגשתי שאני ריק. כאילו השארתי את הרגלים בכפר המרוץ ( RACE VILLAGE- האזור ממנו יוצאים לקטעים היומיים) או אולי בקטע של אתמול.

לעולם לא אשכח את הזקנה בורוד, שכבר לקראת סוף העליה הראשונה המשמעותית של היום, עקפה אותי מחויכת תוך כדי שהיא מלהגת עם בן זוגה ונושמת מהאף בזמן שכל מה שאני רוצה לעשות זה להתאחד עם בוראי. 

לא היה כל קשר בין כמות הק"מ שחלפו, על פי מד המהירות שלי, לבין כמות הק"מ שהרגשתי שרכבתי, זה הרגיש פי 6.

בקושי החזקתי עם עידית בעליות ושלא תחשבו שהקצב שלה היה מסחרר. פשוט אם הייתי רוכב לאט מזה זה היה כבר רוורס. בראש היה כל הזמן הרצון לשמור על המיקום השביעי הכללי והשתים עשרה דקות מהזוג שמאחורינו דפקו לי בראש.
 
בסופו של דבר התברר שלא רק אנחנו היינו מאוד מאוד עיפים. 10 ק"מ לסיום עקפנו את הזוג העשירי. הטופוגרפיה כבר היתה כזו שאיפשרה לעידית ולי לעבוד יחד ולברוח להם.

7 ק"מ לסיום הגענו לאסף ורז. דבר שעשה הבדל משמעותי עבדנו איתם עד לקו הסיום, כדי לצמצם נזקים, תוך כדי תפילה שהפער שנפתח הוא פחות מ- 12 דקות.

בסופו של דבר נפתח רק 7 דקות פער, לשמחתינו הגדולה מאוד, שמרנו על המקום השביעי.

חגיגות הסיום

אני מוכרח להודות לארז חיון וצוות החנות טרק גן שמואל. כמו גם לאמיר פרזנטי וחברת CTC שהעמידו לרשותינו מכונות מלחמה מושלמות, חדות, וחפות מחסרונות.

סיימנו 707 ק"מ עם 14550 מטר הפרש גובה מצטבר לטיפוס ב –39:03:07 שעות. פרוסים על 8 ימי תחרות כשלא נותר מקום אחד בגוף שאינו כואב אך שמחים מאוד ומחכים לחזור הביתה!!!

תוצאות סופיות:
טל שגן ורפי שפר, 44:10:23 שעות, מקום 136 בקטגורית הגברים ו- 220 כללי.
אסף סמץ ורז שפירא, 40:27:50 שעות, מקום 85 בקטגורית הגברים ו- 127 כללי
אורן עוזרד ועמוס גרי, 40:08:32 שעות, מקום 26 בקטגורית המאסטרס ו- 122 כללי
גל צחור ועידית שוב, 39:03:07 שעות, מקום 7 בקטגורית המעורבים ו- 95 כללי

גל צחור
מאמן ובעלים של מועדון CCC. אלוף ישראל לשעבר במרוץ אופני כביש ובמרתון אופני שטח.

קישורים: אופניים, מרוץ אופניים