ווסקונטי השיג ניצחון אישי שני שהיה השלישי ברציפות של קבוצת מוביסטאר והרביעי של הקבוצה בג'ירו השנה
מאת:יאיר בן עמי
• כל כתבות הג'ירו ד'איטליה בשוונג – כאן
• דיווחים ופרשנות מהקטע ה- 16 לחץ כאן
• לכתבת סיכום קטע 16 היכנס לכאן
קטע 17, 214 ק"מ, מ – Caravaggio ל – Vicenza
קבוצת מוביסטאר הצליחה להשיג ארבעה ניצחונות עד כה. בקטע 8 עם דאווסט, בקטע 15 עם ווסקונטי, בקטע 16 עם אוליריאגה ובקטע 17 שוב עם ווסקונטי.
ווסקונטי ביצע את מהלך הניצחון בעלייה האחרונה והצליח לשמור על פער שנע בין חצי דקה ל – 19 שניות לכל אורך הירידה ועד לקו הסיום, מרחק של יותר מ- 16 ק"מ.
הדבוקה של החולצה הוורודה נותרה עם כל המדורגים בראש וסה"כ כארבעים רוכבים שחצו יחד את קו הסיום בפיגור של 19 שניות מווסקונטי.
דוכן מנצחים קטע 17:
1. ג'יאובני ווסקונטי, איטליה, מוביסטאר, 5:15:34 שעות
2. רומנס נאוורודוסקאס, ליטא, גרמין – שארפ + 19 שניות
3. לוקה מאצ'ק, סלובניה, ארגוס – שימאנו, זמן זהה
עשירייה ראשונה לאחר קטע 16:
1. וינצנזו ניבאלי, איטליה, אסטנה, 73:11:29 שעות
2. קאדל אוונס, אוסטרליה, ביאמסי + 1:26 דקה
3. ריגברטו אורן אורן, קולומביה, סקאי + 2:46 דקות
4. מיקלה סקארפוני, איטליה, לאמפרה – מרידה + 3:53 דקות
5. פרזימייסלב נימיץ, פולין, לאמפרה מרידה + 4:13 דקות
6. מאורו סאנטאמברוג'יו, איטליה, ויני פאנטיני – סלא איטליה + 2:47 דקות
7. קרלוס אלברטו בטנצ'ור גומז, קולומביה, אז'ה2אר לה מונדיאל + 5:15 דקות
8. רפאל מאיקה, פולין, סאקסו בנק – טינקוף + 5:20 דקות
9. בנאט אלוריאגה, ספרד, מוביסטאר + 5:51 דקות
10. דומניקו פוזוזיבו, איטליה, אז'ה2אר + 7:34 דקות
מוביסטאר, רב לאומיות וניצחונות בגרנד טור לאומי
למרות שג'יאובני ווסקונטי איטלקי מתבקשת הבדיקה על ניצחונות של קבוצות ספרדיות בג'ירו. ב – 14 המהדורות האחרונות של הגרנד טור האיטלקי כמעט ולא הושגו ניצחונות של קבוצות ספרדיות ורוב הניצחונות של רוכבים ספרדים היו כשהם רכבו בקבוצות ממדינות אחרות.
בשנים 2004-2005 לא השיג אפילו ספרדי אחד ניצחון של קטע בג'ירו. עוד יותר קיצוני הוא הנתון של הג'ירו 2008 – אלברטו קונטאדור ניצח, כשהוא לובש את מדי קבוצת אסטנה הקזחית, ובלי שהוא או ספרדי אחר השיג ולו ניצחון בקטע אחד.
בשנים עברו היה הצד הלאומני של הקבוצות מוקצן. המהפכה הגלובלית הכלל עולמית לא פסחה על הדבוקה של הדרג הבכיר. יש היום קבוצות שרשומות תחת לאום כזה או אחר מכורח התקנון, אך הרוכבים בהן מרכיבים פסיפס רב לאומי המונע מהקבוצה זהות לאומית של ממש.
קבוצות בעלות לאומיות מובנית אינן נדירות בדבוקה, אך יותר ויותר חדירה של רוכבים ללא הזהות הלאומית של קבוצות אלו נקלטים בהן. אחת הקבוצות בעלות הלאומיות המוחצת ומוקפדת היא אוסקלטל – אוסקדי והזכרתי אותה כי אפילו היא, כמקפידה על הרכב באסקי כמעט טהור, קלטה לאחרונה רוכב צרפתי לשורותיה. בהקשר של אוסקלטל – אוסקדי אפשר גם להצביע על מגמת השינוי ביחס קבוצות עם זהות לאומית לתחרויות מחוץ למדינות שלהן.
פעם היה הטור דה פראנס מעל לכל ובאופן מוחלט. הטור הוא המרוץ הגדול בעולם ואינו במעמד של מרוצי האופניים אלא של אירועי הספורט הגדולים כמו המשחקים האולימפים או גביע העולם בכדורגל. אבל הסבב העולמי, על מורכבותו הבעייתית מאוד, הצליח להיות חלק מהמהפכה הגלובלית.
קבוצת אוסקלטל – אוסקדי ניצחה לפני שנה שני קטעי ג'ירו, משהו שעד לפני כמה שנים היה מופרך ולו רק משום שכוכבי הקבוצה התרכזו בטור ובוואלטה א'אספנייה והג'ירו היה סוג של לצאת ידי חובה.
קבוצת מוביסטאר, על השמות שלה בעבר, הייתה קבוצה מאוד ספרדית. גם היא קלטה לא מעט צרפתים בשורותיה בעשור האחרון ובשנים האחרונות החלו לרכב גם איטלקים בודדים בשורותיה. ג'יאובני ווסקונטי הוא לא סוג של מהפכה עם כניסתו של איטלקי לקבוצה ספרדית מאוד. הוא סוג של מובן מאליו ולכן הוא המצביע על העובדה שהמהפכה הסתיימה ועכשיו גם בקבוצות בעלות זיהוי לאומי מופגן יש הרכב רוכבים רב לאומי.
ההרכבים הרב לאומיים מסייעים לקבוצות מספרד לבלוט בג'ירו האיטלקי. בשנת 1961 היה אנטוניו סוארץ הספרדי הראשון שעלה על דוכן מנצחים של הג'ירו. עד לשנת 1992 היו עוד ארבעה ספרדים על דוכן המנצחים של הג'ירו, שניים מהם באותה השנה – חוזה מנואל פואנטה (מקום שני) ופרנסיסקו גאלדוס (מקום שלישי) באותה השנה, 1972.
בשנת 1992 ניצח מיגל אינדוריאן בג'ירו, שנה לאחר מכן הוא ניצח שוב, ובשנת 1994 הוא סיים שלישי (בכל אותן השנים הוא ניצח גם בטור דה פראנס). אם בין שנת 1961 לשנת 1983 (22 מהדורות ג'ירו) היו חמשה ספרדים על דוכן המנצחים של הגרנד טור האיטלקי הרי שמשנת 1992 ועד לשנת 2012 (עשרים שנים) עלה הדגל הספרדי על דוכן המנצחים של הג'ירו פי שניים כשמיגל אינדוריאן ואלברטו קונטאדור רושמים שלושה ניצחונות ספרדיים. בשנת 2001, 29 שנים אחרי ששני ספרדים תפסו את מקומות 203, שחזרו שני ספרדים אחרים את ההישג – ינאוי אוסה (מקום שלישי) ואברהם אולנו שהיה סגנו של ג'ילברטו סימוני.
בוואלטה א'אספנייה מאוד קל למצוא מנצחים איטלקיים, היו חמשה כאלו. רוכב ספרדי ראשון שניצח בוואלטה כבר היה בשנת 1956 והאחרון הוא לובש החולצה הוורודה בג'ירו הנוכחי – ונצ'נזו ניבאלי בשנת 2011. אבל לא תמצאו שם איטלקי במקומות 2-3 בכל ההיסטוריה של הגרנד טור הספרדי. הרחבה על כך אולי בספטמבר.
מחרייערך הקטע ה- 18, מרוץ אישי נגד השעון למרחק של 20.6 ק"מ בעלייה. לא בטוחשהמטפסים הטהורים יפגינו עליונות. דווקא המטפסים המגלים יכולות שענות טובההם המועמדים לניצחון.
ונצ'אנזו ניבאלי וקאדל אוונס יהיו במוקד. על פיהביצועים בעליות ובמרוץ נגד השעון בשבוע הראשון יצטרך אוונס להתעלות עלעצמו כדי לסגור מהפער שניבאלי פתח עד כה. בכל תסריט המבוסס על ההתרחשויותשל 17 הקטעים עד כה ניבאלי יגדיל את הפער בראש הדירוג.
