מנצח הקטע ה- 12 היה מי שביצע את המהלך שהביא להתרסקות של מארק קאוונדיש בקטע 3. רק עובדה זו כשלעצמה תיצור חילוקי דעות על סיום מרוצים במאוץ המוני לקו הסיום. בג'ירו ד'יאטליה 2012 לא היה מאוץ המוני לקו הסיום ללא תאונה
מאת:יאיר בן עמי
כתבות קודמות
• הרוכבים הבולטים
• התממשות ההבטחה של פני
• קאוונדיש בפרספקטיבה היסטורית
•על מאיצים, מאוצים ורכבות
•מה היה, מה יהיה וכל מה שאתם לא רוצים לפספס
• גארמין ברקודה מנצחי היום
•
השני של קאוונדיש
•המאבק על ראש הדירוג עלה מדרגה
•
המופע של פוזוביבו
• ניצחונות מתאונות ושיקולי מאיצים
•
רודריגז בניצחון השווה וורוד
כל הדיווחים והפרשנויות מהשידורים הישירים
• קטע 1
• קטע 2
• קטע 3
• קטע 4
•
קטע 5
•
קטע 6
•
קטע 7
• קטע 8
• קטע 9
•
קטע 10
• קטע 11
צילום: עפרה פרחי
מרוצי אופניים הם ספורט קשוח בהרבה ממה שנראה. קל להביט על התמונה היפה של דבוקה המתנהלת במהירות של מכונית וכולה צבעוניות וסדר המזכיר מעוף של להקת ציפורים. אבל בתוך הדבוקה, מה שאינו נראה לעין בלתי מנוסה כשגם זו תתקשה לראות, יש דחיפות מרפקים, רוכבים חותכים את מסלול רכיבתם של האחרים בזמן הרכיבה ומי שאינו שומר על הריכוז יכול למצוא עצמו בקלות מייצר שפשופים על כל גופו בגלל התרסקות על האספלט.
בתוך הדבוקה מתקיים דיון, שהחל לפני לא מעט שנים, על נושא בטיחותם של הרוכבים בהקשר תוואי מסלולים ובעיקר בסיומי הקטעים כשהדבוקה מגיעה הדוקה למאוץ רב משתתפים לקו הסיום. לא פעם, כמו בקטע ה- 11 של הג'ירו השנה, הסיום נקבע כך שהדבוקה מגיעה אליו לאחר לא מעט פניות כשחלקן חדות מאוד ושם מתרחשות רוב התאונות.
כמעט כל הקבוצות, של כל המאיצים, רוצות להוביל את המאיץ הטוב ביותר שלהם למיקום (בקדמת הדבוקה) ממנו יוכל לצאת למאוץ האחרון (לקו הסיום) מהעמדה האידיאלית. רק שברוב המקרים הכביש אינו רחב מספיק כדי להעניק מספיק עמדות זינוק אידיאליות. לכן, במאות המטרים האחרונים, מאיצים מנסים לפלס דרכם אל קדמת הדבוקה אם לבדם או בעזרת טור של רוכבים קבוצתם המכתיב קצב מהיר ובכך מונע מאחרים לעקוף או להיכנס לעמדה נוחה.
במיקום הטוב ביותר לתפיסת עמדה נוחה, בדרך למאות האחרון לקו הסיום, הן הפניות. לכן אליהם נכנסים הטורים של הקבוצות במהירות גבוהה מאוד אבל מצד שני אותם מאיצים שאין להם רכבות (טורים) של רוכבי הקבוצה שלהם (לטובת פילוס ושמירה על מסלול בתוך הדבוקה) מנסים לעקוף את אותם הטורים דווקא בכניסה לפניות. זה בדיוק מה שקרה בקטע ה- 9 בו ניצח פרנססקו וונטוסו לאחר תאונה בפנייה האחרונה וזה מה שקרה בקטע ה- 11 כשפרארי ניצח לאחר תאונה בפנייה האחרונה.
השאלה המרכזית היא האם צריכים לוותר על הפניות האלו לטובת בטיחותם של הרוכבים? או שהרוכבים צריכים להיות זהירים יותר? אי אפשר לצפות מרוכב, מפוצץ אדרנלין ואחרי 150 ובטח שלא אחרי 250 ק"מ של מרוץ להיות מרוכז בכל מ"מ וב- 100% בכל המתרחש סביבו. הרוכבים של הדרג הבכיר יודעים לשמור על ריכוז ובכל זאת בא פרארי ובקטע שלישי רכב הצידה במקום ישר והתוצאה הייתה בשפשפת, שתצורתה לא הייתה מביישת שניצל גורמה, על גופו של קאוונדיש ועוד כמה רוכבים. ובאותה מידה בא הניצחון של אותו פרארי, בקטע 11, ומראה כי הוא ככל הרוכבים עושה את המהלכים שהוא חייב לעשות כדי לנצח אבל לעיתים חוטא בסגנון רכיבה מסוכן.
תושבה ברורה לשאלת הבטיחות ומניעת התאונות לא תרד מהר סינים או תבליח בראשו של אפילו המנוסה במאיצים או מארגני המרוצים משום שאין כזו. אם רוצים לשמור על היופי, הרדמות והצבעוניות של קטעי המישור רק המאוצים ההמוניים בסיומם מביאים את אלו.
מארק קאוונדיש יכול להתנחם שתי עובדות, לאחר הניצחון של פרארי. האחת, ברור שהיא הראשונה, שהוא לא נפל הפעם אלא רק התעכב ולכן לא הצליח לנצח. השנייה היא שהוא אסף כמה נקודות על קו הסיום ועלה למקום הראשון בדירוג הנקודות. מצד שני ייתכן והעובדה שהוא ילבש את החולצה האדומה בקטע 12 קלקלה לו את התוכנית לפרוש מהמרוץ לפני סוף השבוע עתיר ההרים ואז תהיה לו סיבה משנית לכעוס שוב על פרארי.
עבור רוברטו פרארי היה זה הניצחון הגדול הראשון בקריירה. הוא סיים את הג'ירו ד'איטליה 2011 (מקום 142) וכמה פעמים סיים במקום רביעי במאוצים ההמוניים. הוא בן 29 ומקצוען זו השנה שמינית אבל מעולם לא רכב בקבוצת הדרג הבכיר. קבוצתו, אנדרוני – ג'אקטולי, היא מהדרג השני.
הדירוג המצטבר לא סבל משינויים כלשהם בראשו ויוחאקין רודריגז שמר על החולצה הוורודה.
עשירייה ראשונה קטע 11:
1. רוברטו פרארי, איטליה, אנדרוני – ג'אקאטולי, 6:49:05 שעות
2. פרנססקו צ'אצי, איטליה, אומגה פארמה- קוויק סטפ
3. תומאס וויטקוס, לאטביה, אוריקא – גרינאדג'
4. מארק קאוונדיש, בריטניה, סקאי
5. מנואל באלטי, איטליה, איג'2אר לה מונדיאל
6. ג'יאוקומו ניזולו, איטליה, ראבובנק
7. דניאל צ'ורן, אוסטריה, נטאפ
8. ארנו דמאר, צרפת, אפדוז'- ביגמאט
9. דנילו וויץ, שוויץ, ביאמסי
10. ג'פרי סופ, צרפת, אפדוז'- ביגמאט, כולם זמן זהה
עשירייה ראשונה לאחר קטע 10:
1. חואקין רודריגז אוליבייר, ספרד, קאטיושה , 47:26:39 שעות
2. ריידר הסזידאל, קנדה, גארמין- באראקודה+ 17 שניות
3. פאולו טרילונגו, איטליה, אסטנה + 32 שניות
4. רומן קרויזגר, קזחסטן, אסטנה + 52 שניות
5. בנט אלוריאגה, ספרד, מוביסטאר, זמן זהה
6. איוואן באסו, איטליה, לקויגאס-קאנונדייל + 57 שניות
7. דמיאנו קארוסו, איטליה, ליקויגאס- קנונדייל + 1:02 שניות
8. דריו קאטלדו, איטליה, אומגה פארמה – קוויק סטפ + 46 שניות
9. ארוס קיפאצ'י, איטליה, ליקויגאס- קנונדייל + 1:09 דקה
10. אורן אורן ריגאברטו, קולומביה, סקאי + 1:10 דקה
צילום שער: DSC_0715
קטע 12, יום חמישי, 17 במאי
157 ק"מ , Seravezza – Sestri Levante
אם סופרים כל עלייה מקבלים שמונה כאלו על המסלול אבל "רק" ארבע מהן מדורגות. שלוש מהן בדרגה 3 ואחת בדרגה 2. אלו פרוסות על 157 ק"מ המסתיימים בססטרי לוונטה, עיר עשירה בהיסטוריה של הג'ירו ד'איטליה ואופניים בכלל. אדי מרקס ניצח על מסלול דומה שהסתיים בעיר ועוד בשנות השישים ניצח קטע של הג'ירו גוסטון ננצ'יני שזו עיר הולדתו והוא ניצח פעמיים בג'ירו, פעמיים נוספות עמד על דוכן המנצחים ופעם גם היה על המדרגה השנייה של הטור דה פראנס. הקטע מתאים מאוד לקבוצת בריחה והמועמדים לניצחון בעיקר ישמרו האחד על השני כדי לא לאבד זמן ביום מסוכן ממה שמספר הפרופיל שלו
