העולם מלא בהפתעות ואימא טבע תמיד נותנת לנו תזכורת לכמה אנחנו קטנים בעולם הזה. אתה יכול לתכנן את החיים שלך, שנה אחרי שנה, ואז באה לה רעידת אדמה ומנערת אותך ואת כל מה שתכננת לעצמך לחיים
מאת:רועי "ג'ינג'י סדן
זה קצת מוזר בשבילי לכתוב עכשיו על המסע שלי, האתגרים שלי והדילמות בחיים שלי בזמן שאנשים אחרים, 100 קילומטרים מהמקום שאני נמצא בו, איבדו את החיים שלהם. הרבה אנשים איבדו כאן את כל מה שהיה להם ונשארו בלי מקלט אז איך אני יכול לכתוב על זה ששברתי את הגלגל שלי ושאני צריך להחליף את האוהל???
אם אנחנו נתחיל להתלונן, מה יגידו אלו עם החיים הקשים? אבל, בכל זאת אכתוב קצת על עצמי אבל גם אנסה להכניס יותר פרספקטיבה על החיים.
כמו שאתם בטח זוכרים, אני רוכב עכשיו עם בחור נהדר מישראל שקוראים לו איתמר ואנחנו חוצים יחד את ניו זילנד. שני השבועות האחרונים היו די קלים עם כמה טיפוסים טובים והנוף שהיה תמיד נפלא. זה לא משנה באיזה נתיב אתה בוחר לרכב כאן, אתה לא יכול לטעות ובכל מקום שהאופניים יובילו אותך הנוף תמיד יהיה נחמד.
חצינו יחד את ה"הר הגדול" (יותר נכון גבעה…) מהחוף המערבי אל החוף המזרחי והדרך הייתה מאוד יפה. התחלתי להיזכר בדרך מספר 1 בקליפורניה כאשר רכבתי ליד האוקיינוס בצד אחד וליד גבעות בצד השני. כאן, הצלילים (והריחות) של כלבי הים שמטפסים על הסלעים הם משהו שנותן לך סיבה לחייך כשאתה בדרכים.
אני מאוד נהנה מהחברה של איתמר וכיף לנו ביחד, להקים אוהלים ולבשל מנות נפלאות בשטח. הטבע הוא תבלין מעולה בעצמו לאוכל שאנחנו אוכלים וכל ארוחה כאן היא טובה הרבה יותר מאותה הארוחה במטבח.
אימא שלי לא תאמין מה אני כבר יכול לבשל ולחשוב שלפני שלוש שנים אכלתי רוב הזמן במסע איטריות מבושלות… אבל, זה הכול עניין של למידה ושל ההתפתחות שלי בתור אדם ובתור הרפתקן.
רצינו לעבור בעיר קרייסצ'רץ, בירת האי הדרומי, אבל לוח הזמנים שלי לקראת החלקים האחרונים של המסע כבר לא כל כך גמיש אז החלטתי לדלג על העיר הזו. אבל, כשהגעתי בערך ל- 57,000 קילומטרים במסע שמעתי פתאום (וגם הרגשתי) צליל רע מהגלגל.
בעיות באופניים הן חלק מהמסע אבל בכל זאת, אני לא אוהב לשבור את המיסב במרכז הגלגל כי זה אומר שעכשיו אני צריך לחפש מישהו שיוכל לבנות לי גלגל חדש על פי החישוק הקודם שלי. חשבתי שאולי בכל זאת כדאי שאגיע אל קרייסצ'רץ עם אוטובוס ואתקן שם את האופניים אבל בסוף החלטתי להמשיך ולרכב על הגלגל עם המיסב שעמד להישבר מרחק של עוד 200 קילומטרים עד ליעד הבא שלי.
היינו מרוחקים 120 קילומטרים מאיפה שהייתה רעידת האדמה ולא הרגשנו שום דבר. במקום שבו היינו לא היו שום בניינים וידעתי על הרעידה רק אחרי שפתחתי את הטלפון ושמעתי את ההודעות שהשאירו לי החברים שלי שנמצאים בניו זילנד. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הייתי לוקח את הדרך הקצרה והקלה… תמיד טוב יותר לרכב מאשר לעמוד במקום.
סיימנו לרכב באי הדרומי בניו זילנד ושמחנו לקחת את המעבורת אל העיר וולינגטון ולהתחיל לרכב באי הצפוני. בוולינגטון הייתה אמורה להיות לי פגישה עם ראש העיר ותכננתי לעבוד עם השגרירות הישראלית אבל רעידת האדמה שינתה את כל התוכניות והיו להם כמובן דברים חשובים וגדולים יותר לעשות מאשר לעבוד איתי. גם שישה ימים אחרי רעידת האדמה, היו עדיין הרבה אנשים נעדרים והמצב לא נראה טוב בכלל.
בוולינגטון פגשתי את סוזאן, חברה שלי שפגשתי לפני שנתיים וחצי כשרכבתי בפרו ואמרנו שיום אחד ניפגש שוב. איחרתי בחודשיים אבל היא הבינה את הנסיבות… היא לקחה אותי ואת איתמר לפגוש את החברים שלה ובילינו יחד סוף שבוע מקסים על חוף הים, מלא במוזיקה טובה ואווירה טובה מאוד עם המקומיים.
תמיד טוב יותר לראות מקום דרך העיניים של המקומיים מאשר דרך העיניים של התיירים. היה לנו נהדר ביחד ואולי עוד ניפגש שוב באחד הימים כי בסך הכול העולם מאוד קטן.
ובקשר לגלגל שנשבר, תיקנתי אותו ואני רק מקווה שזאת הפעם האחרונה שאני מחליף אותו… זה עלה לי 300 דולרים ניו זילנדים ובמדינה הזאת זה הכול קשור לכסף. ניו זינלד היא מקום יקר ואני מרגיש את ה"קשיחות" שלה בארנק שלי יותר מאשר ברגליים או בראש שלי.
ננסה לעשות את ההמשך מעט יותר מאתגר, אולי באי הקטן הבא שלנו, אוסטרליה. והנה, מצאתי שאני כבר מתלונן ושאני צריך עוד אתגר כאשר סיימתי לרכב כבר חצי מהמדינה המדהימה הזו. תאמינו לי שבשבוע אחד כאן על אופניים יש מספיק אתגרים למספר שנים לבן אדם נורמאלי…
אני מקווה שנשמע רק חדשות טובות ומודה לכם על הדאגה שלכם אליי ולבריאות שלי.
רועי ג'ינג'י סדן
וולינגטון
האי הצפוני
ניו זילנד.
כל הפוסטים של של רועי "ג'ינג'י סדן
רועי ג'ינג'י סדן הוא רוכב האופניים הישראלי הראשון שמקיף את העולם ברכיבה. רועי יצא למסע, יחד עם אמונה (שם האופניים שלו), ביולי 2007
http://www.dreamwithopeneyes.com
