"כל יום הוא הרפתקה חדשה, כאן בסין. אבל אחרי שאתה לומד שאתה לא יכול ללמוד הכול על הארץ הזו, היא הופכת להיות יותר מספקת והאנשים כאן מדהימים." רועי סדן פוגש את חלום ילדתו – החומה הסינית
מאת:רועי סדן
אחרי שבוע מעייף וארוך הגוף שלי אמר לי שהגיע הזמן לנוח קצת. בלי הרבה כפרים בדרך, השבוע היה קשה במיוחד וגם הלילות מתחילים להיות קרים יותר ויותר. השמש עדיין חזקה ובזמן שאני רוכב אני מוודא שכמה שפחות עור יהיה חשוף לשמש החזקה ולרוח הקרה.
מתחמם בבקרים
אני צריך להיזהר ולבחור טוב מה לעשות בימי המנוחה שלי. אני לא יכול לטייל או לעשות משהו שיצריך ממני אנרגיה גופנית ואפילו יותר חשוב, אנרגיה נפשית. אבל… בערים של סין, זה קצת קשה לא להתהלך בשווקים ולראות איך האנשים גרים ואיך הם חיים את חייהם במקומות הללו. בערים המקומיות התושבים לא רואים הרבה תיירים ובעיקר בתקופה בה החורף מתדפק על הדלת. אז הפכתי להיות אטרקציה מקומית מיוחדת. אפילו במלון הם צריכים להתקשר למשטרה המקומית ואז המשטרה באה ובודקת את הדרכון שלי ושואלת "האם כל הדברים בתיקים שייכים לך…?", אז עניתי להם, "לא, אני עובד בדואר הסיני ומעביר חבילות מהמזרח ולמערב…". השוטרים לא הבינו אנגלית אז הסתדרנו בנינו טוב וצחקנו הרבה.
באחד הבקרים הייתה לי דפיקה על הדלת ובפתח מצאתי מורה לאנגלית. היא שאלה אותי אם אני יכול לבוא ולדבר עם הסטודנטים שלה (הגלאים היו בין 25 ל 35) על המסע שלי. כמו תמיד, זה היה מאוד נחמד לדבר איתם על המסע ועל החיים שלי. שמחתי לראות איך הם הגיבו עם העניים הנוצצות שלהם על הגשמת החלום. את המסר הזה, של הגשת חלומות, אני מעביר כמעט בכל מדינה אותה אני חוצה. ברגעים כאלה אני מרגיש שאני ממש עושה משהו, אפילו כבר מעל החלום שלי, משהו שמתגבש ומקבל צורה. המורה, (טינג לי היפה), הראתה לי את העיר ואני שאלתי אותה על המון דברים שמצאתי אותם מופלאים בתרבות שלהם.
אני והעולם
ועכשיו… בחזרה לדרכים
בכל פעם שאני עומד בפני מדבר גדול אני יכול לחוש את הדממה, את השקט ולהרגיש קטן כל כך. קטן כמו סירה באמצע האוקיינוס.
חור קטן באמצע הדרך
הדרך טובה אבל בגלל הקור העז (מינוס 5 מעלות בכל לילה ואפילו מתחיל להיות יותר קר) אני לא מצליח לישון כל כך טוב וצריך להתאמץ בשביל לעמוד בלוח הזמנים של המסע. למשך כמה קילומטרים של רכיבה ראיתי מחזה שעוד לא ראיתי לפני כן: קרח על דיונות החול של המדבר. ברגעים כמו אלו אתה חושב שאלוהים הוא באמת אמן גדול. אף פעם לפני כן לא חשבתי על קרח שעל דיונות של חול.
קרח על החול
כל יום הוא הרפתקה חדשה, כאן בסין. אבל אחרי שאתה לומד שאתה לא יכול ללמוד הכול על הארץ הזו, היא הופכת להיות יותר מספקת והאנשים כאן מדהימים. כשפגשתי את אבא שלי, לפני 6 חודשים באיסטנבול, דיברנו על הילדות שלי והוא אמר לי שתמיד התעניינתי בסין ובייחוד הייתי שואל על החומה הגדולה של סין. אולי זאת הסיבה שכל כך התרגשתי כשראיתי אותה לראשונה. קצה אחד של החומה נמצא במבצר של העיר שאנהאיגוואן ואני חושב שהקצה השני נמצא כמעט 3000 קילומטרים בצידה האחר של סין.
לפגוש את החומה הגדולה
בזמנים עברו האנשים קראו למקום הזה "השער לשום מקום" והם דיברו על המדבר שבדיוק רכבתי ממנו. החלק המפורסם ביותר בחומה (ליד בייג'ינג) יהיה גם המקום בו בחרתי לסיים את המסע שלי באסיה. כרגע אני נמצא באמצע הדרך שלי בסין ולי ולאמונה יש עדיין דרך ארוכה לפנינו לחצות יחד.
משתמש במראה בשביל התמונה.
עכשיו אני מתכנן לנוח מעט לפני שאחזור לרכוב כבר מחר. אתם לא תאמינו אבל בימי המנוחה שלי אני אוהב לעשות שעה שלמה של מתיחות לגוף לצד האזנה למוסיקה קלאסית… זה דייט של שעה אחת עם מוצארט ובאך. ואם מישהו היה אומר לי שזה מה שאני אעשה בימי המנוחה שלי עוד לפני שיצאתי למסע אני הייתי אומר לו שהוא משוגע, אפילו יותר מהעולם שלנו, אבל מצד שני אני אפילו לא חשבתי שיכול להיות קרח על דיונות של חול…
זה שיעור על החיים במסע שלי.
אז עד הפוסט הבא
רועי ג'ינג'י סדן.
העיר של שאנהאיגוואן.
מחוז גאנסו.
סין
אסיה
העולם.
