אני מלא באדרנלין ובהתרגשות מהדרך האחרונה שעברתי ומרגיש שקיבלתי הרבה כוח מהמקום שהייתי בו עכשיו. היומיים האחרונים היו ממש משהו לדבר עליו ובייחוד מבחינת מזג האוויר
מאת:רועי "ג'ינג'י" סדן
בהתחלה היה קצת מעונן וגם ירד גשם כבד שהצליח להשפיע אפילו עליי אבל כמו שהביטלס אמרו (ושרו): "Here comes the sun and I say, it's all right" אז הכול היה בסדר…
הקשת בענן שהגיע אחרי הגשם, ישר מתוך האוקיינוס, הצליחה לגרום לי לשכוח את מה שהיה קודם לכן ושמחתי לראות שלפני הולכים להיות ימים בהירים.
אם יש משהו קיצוני במזג האוויר פה בניו זילנד אז הוא השמש. היא כל כך חזקה פה שאתה מרגיש שהמוח שלך מתבשל בתוך הראש. גם עם כל קרם ההגנה שאתה שם וגם החולצות עם השרוולים הארוכים לא עוזרים ובסוף היום אתה עדיין מרגיש שהשמש הצליחה להכות גם בך.
אני זוכר שהרגשתי ככה רק בהרי ההימאלאייה או באזורים הגבוהים של הרי האנדים. השמש כאן ממש ידועה לשמצה אז בבקשה שימו לב שאתה שמים קרם הגנה לפני שאתם יוצאים להתמודד עם השמש הניו זילנדית. וזהו… אחרי שסיימתי עם החלק החינוכי בפוסט הזה אני יכול לעבור אל החלק הבא
איתמר ואני נכנסו בימים האחרונים אל המקטע האחרון במסע שלנו והוא הרכיבה בצפון הרחוק של ניו זילנד. מבחינתי יש רק מקום אחד שאני יכול לחשוב עליו שבו אני רוצה לסיים את הרכיבה במדינה הזו – קייפ ריינגה.
שם, בקייפ ריינגה, המקום בו הים הטאזמני והאוקיינוס השקט נפגשים, בני המקום, שבט המאורים, מאמינים שהנשמות של המתים שלהם עוזבים את ניו זילנד ומתחילים את המסע הארוך שלהם אל ארץ הקדמונים שלהם בשמיים.
מצד אחד היה הים ומהצד השני דיונות של חול
הדרך אל קייפ ריינגה לקחה אותנו על דרך החוף לאורך של 90 מייל ובפעם הראשונה במסע שלי רכבתי על חוף ים, חולי וקשה, קרוב מאוד לגלים ולדגים. מצד אחד היה הים ומהצד השני דיונות של חול. ראינו הרבה דייגים שיושבים לצד הדרך ואפילו לאחד מהם עזרנו להוציא את רשת הדייג שלו החוצה והרווחנו בתמורה דג גדול מאוד לארוחת הערב שלנו לאותו היום.
במסע שלי ראיתי כבר כמעט הכול ולא חשבתי שיש עוד הרבה דברים שיפתיעו אותי אבל כשראיתי פינגווין קטן רץ לו בין הגלגלים של האופניים שלי חשבתי לעצמי שזה כבר לא יכול להיות… הוא נראה קצת אבוד אז לקחתי אותו בחזרה אל הים ונפרדתי ממנו לשלום.
רכבנו 50 קילומטרים על החוף וגם חנינו שם. לא האמנו בדברים שראינו במשך יום אחד. הסתכלנו יחד על התמונות במצלמה והתחלנו לצחוק על כל הדברים המשוגעים שעברו עלינו ביום הזה אבל היינו גם קצת עצובים כי זה גם היה הערב האחרון שלנו ביחד במסע הזה.
ביום למחרת נגיע כבר לקצה ונסיים לחצות יחד את המדינה הזו. איתמר ואני חגגנו יחד את הלילה האחרון שלנו בטור המשותף עם יין, צופים יחד על השקיעה ואם הוא לא היה בחור שנראה כמו בוראט אז אפילו הייתי אומר שזה היה רגע רומנטי ומרגש. טוב, אולי בפעם הבאה אני אוסיף אישה למסע שלי…
חוף הים ביום האחרון
יש הרבה הבדלים בין מסע לבין טיול. אחד מהם הוא הקשר שאתה יוצר עם החברים שאתה פוגש בדרך. רוב החברים שאתה פוגש בטיול רגיל הם בדרך כלל "לשימוש חד פעמי" ואחרי שאתה ממשיך הלאה בטיול שלך אתם שוכחים זה את זה. מצד שני, החברים שאתה פוגש במסע יישארו איתך ובליבך לכל החיים.
זה בערך מזכיר לי את החברים שלי מתקופת הצבא. יחד התגברנו על מכשולים ורגעים קשים וגדלנו יחד, חזקים יותר אחד מהשני. איתמר היה בשבילי חבר מעולה למסע. הייתה לי תקופה מצוינת איתו וגם מאוד מתגמלת. אני אתגעגע לימים שלנו ביחד, בייחוד כאשר בקרוב אחצה לבדי את המדבר של אוסטרליה.
קדימה בוראט, קדימה!
היום האחרון ברכיבה בניו זילנד הוא יום לזכור אותו. ביום מושלם ונעים, רכבנו יחד אל קייפ ריינגה, הקצה העליון של הצפון הרחוק באי הצפוני של ניו זילנד. המקום בו הים הטאזמני פוגש את האוקיינוס השקט.
זה הסוף!
יש שם מגדלור יפה שהיה מבחינתי הסמל של המקום הקסום ההוא. אתה יכול ממש לראות את נקודת הפגישה של האוקיינוס והים שם ומבחינתי ממש הרווחנו את הנוף הזה.
איפה שהאוקיינוס והים נפגשים.
יש שם שלט עם מרחקים מכל מיני ערים מרכזיות בעולם. מקומות שהייתי בהם שכבר התחלתי לשכוח אבל גם מקום אחד, עיר אחת, שעכשיו אתחיל לרכב בשביל להגיע אליה.
עשינו את זה!
לקחנו יחד אוטובוס ארוך אל אוקלנד ויומיים אחר כך כבר טסתי לאוסטרליה. סידני – הנה אני בא! תודה לך ניו זילנד. היה לי מדהים לפגוש אותך, יחד עם הנופים היפים והאנשים הטובים!
אוהב את כולכם,
רועי ג'ינג'י סדן
סוף הפרק של ניו זילנד
העולם.
כל הפוסטים של של רועי "ג'ינג'י סדן
רועי ג'ינג'י סדן הוא רוכב האופניים הישראלי הראשון שמקיף את העולם ברכיבה. רועי יצא למסע, יחד עם אמונה (שם האופניים שלו), ביולי 2007
http://www.dreamwithopeneyes.com
