"במשך יום שלם ביליתי איתם, ראיתי איך הם חיים ואיך הם
מגדלים את הפרות ואת היאקים. הם אנשים שעובדים מאוד קשה וכל המשפחה לוקחת
חלק בעבודה. ביום אחד עם האנשים הפשוטים הללו למדתי שיעור מיוחד מאוד – גם
אם אלך לאיבוד בסוף אוכל למצוא את עצמי." ג'ינג'י נכנס אל סין הגדולה
מאת:רועי סדן
וואוו… אני כבר חודש בהרים של טג'יקיסטן. יהיה קשה לתאר את זה אבל אני מאמין שבסוף תצליחו לדמיין. חיכית הרבה זמן לחלק הזה – הפרק של אסיה במסע. הייתי יכול לדלג עליו ולעבור לקזחסטן ישר מאוזבקיסטן אבל ההרים הם הסיבה שבגללם אני פה. הבחירה של הקטעים הארוכים והקשים במסע היא אחד הדברים החשובים ביותר. למצוא את הדרך הפחות מוכרת, היכן שלא הרבה אנשים צועדים, זאת אחת המטרות שלי.
בגובה של 4400 מטר, צריך לנוח לפעמים
בחרתי לרכב בדרכים הגבוהות של פאמיר ולהוסיף שני מקטעים ארוכים – מהמקומות היפים ביותר שאי פעם הייתי בהם, למסע שלי. ליד עמק הוואקאן, בין אפגניסטן וטג'יקיסטן, רכבתי איפה שמרקו פולו צעד לפני מאות שנים, כאשר המקום הזה עוד לא התגלה. אני חייב להגיד שאני לא חושב שהרבה השתנה מאז.
שרשרת הרי הידנו קוש לאורך הגבול של אפגניסטן
האזור היה מאוד גבוה ולכן גם מאוד קשה לרכב בו. החלטתי לקחת את הדרך אל אגם זור קול. בדרך לשם, בערך כל 5 קילומטרים, הייתי צריך לחצות נהר גדול. המים היו גועשים והזרם היה חזק וקר אבל זה הרגיש לי מאוד חם בלב.
תבדקו את הנהר לפני שאתם חוצים אותו
בכפר האחרון שביקרתי בו, קניתי אוכל בשביל שבוע שלם:
2 קילו אורז.
חצי קילו בצל.
הרבה (מאוד) שום – ליאקים לא אכפת מהריח…
לחם לשבוע שלם.
וים של קופסאות שימורים עם סרדינים, טונה ומחשבות אופטימיות.
אוכל לשבוע בשום מקום
בשביל להיות באזור הזה הייתי צריך אישור מיוחד שהיה מאוד קשה להשיג אותו. את האישור הזה לא היה לי אבל כנראה שבאזור הזה אין שום דבר שכסף לא יכול לסדר. בעזרתם של 10$ קיבלתי אישור מזויף וככה התקדמתי, האמונה איתי, יותר מזה אני לא צריך. אבל אז קרה לי הדבר הכי מעצבן בעת הרכיבה. כלב גדול, שמן וטיפש, חשב שאני פולש לא ידידותי ונשך אותי, זה היה לא נעים בכלל. לצערי הייתי צריך לבעוט בו קצת כדי שהוא
יסתלק ויעזוב את הישבן היפה שלי.
הרמוניה
באגם צור קול היה משהו ממש מיוחד להרגיש. זאת הייתה הרמוניה אמיתית. בכל יום הרגשתי את הלב שלי פועם, בערך בגובה של 4000 מטר. זאת תחושה שהתגעגעתי אליה, עוד מהימים שלי בבוליביה לפני שנתיים בערך.
אגם צור קול
רק נוודים חיים כאן והכנסת האורחים שלהם הייתה מדהימה. שתינו תה ואכלנו פרות ועיזים (במקום הזה אין צורך להקפיא את הבשר). ישנתי איתם. הם אנשים מאוד נחמדים. אין להם שום נגיעה מהעולם המערבי אבל יש להם תמיד חיוך על הפנים, אז מבחינת השקפת המבט שלי, יש להם הכול. הדרכים היו קשות מאוד וחציית הנהרות בדרך לקחו ממנו הרבה מאוד אנרגיה. בגבהים האלו הכול כמעט מעייף אבל הנוף של ההרים של פאמיר בצד אחד ובצד השני הינדו קוש, הוא בהחלט מפצה.
באחד מהמקומות לקחתי ככל הנראה פנייה לא נכונה ולאחר קצת זמן הדרך פתאום נגמרה אל תוך אגם. ידעתי שעשיתי טעות אבל בעזרת יכולות הניווט שלי וכמובן בעזרת מפה טובה הצלחתי למצוא חזרה את הדרך ולהינצל מלסיים קפוא בהרים של טג'יקיסטן. היה לי מספיק אוכל בשביל הסיבוב אבל בכל זאת, זה לא נעים להיות אבוד באזור הקשה הזה. אחרי שחציתי את האגם (הלכתי עם אמונה לצידו), ירדתי בעמק עד שראיתי יורט (זה האוהל המדהים שחיים בו הנוודים) ואז ידעתי שאני בסדר. אחרי יום מאוד ארוך וקשה, הם ראו שאני עוד מעט הולך להתמוטט אז הם נתנו לי מקלט ואוכל, והצלחנו ליהנות אחד מחברתו של האחר ומהסיפורים שסיפרנו. הם האכילו אותי בדגים מהאגם שחציתי ואני נתתי להם את פחיות הטונה שלי.
האוהל – יורט
במשך יום שלם ביליתי איתם, ראיתי איך הם חיים ואיך הם מגדלים את הפרות ואת היאקים. הם אנשים שעובדים מאוד קשה וכל המשפחה לוקחת חלק בעבודה. ביום אחד עם האנשים הפשוטים הללו למדתי שיעור מיוחד מאוד – גם אם אלך לאיבוד בסוף אוכל למצוא את עצמי.
רוצה חלב?
היה קשה מאוד לרכב באזור הזה אבל כל טיפת זיעה מהגוף שלי הייתה שווה את זה. עכשיו אני כבר אחרי כל זה. הגעתי אל הכפר הקטן של מורגב ומכאן אני אגיע לסין, אבל על החלק הזה אני אספר לכם בפעם אחרת. עד אז, תהיו חזקים מהנהרות של החיים שאותם אתם חוצים ואל תשכחו לאבד את הדרך שלכם לפעמים ואולי ככה תוכלו גם למצוא את עצמכם.
אוהב את כולכם,
רועי ג'ינג'י סדן.
קשגר.
סין.
אסיה.
העולם.
תרגם: ירון כרמי
לבלוג של ג'ינג'י בשוונג
לבלוג של ג'ינג'י
————————————————————————————————————————-
