זה לא היעד שאליו רצית להגיע, זאת הדרך שאתה עובר

ואוו. לחשוב כמה שינויים עברתי בשבועות האחרונים באוסטרליה. הרבה אנשים, הרבה נופים והרבה רגשות שעברו אצלי בראש. את חלקם אני מקווה לזכור בזמן שאני כותב

מאת:רועי "ג'ינג'י" סדן

אני מביט עכשיו בתמונות שצילמתי בדרך אל בית האופרה של סידני, המקום בו סיימתי את המסע שלי ותמיד היה בראשי, וחושב שבקרוב מאוד אנחנו נפגש, בארץ. סוף כל סוף.

שמחתי להיות קצת לבד, או לפחות רק עם המקומיים. שאני לבד אני יכול באמת ליהנות מהכנסת האורחים שלהם. מבחינתי, כשמישהו מארח אותי כאן, אפילו לכמה שעות, הוא הופך לחבר לכל החיים. כשאני מביט על ארבעת החודשים האחרונים שלי, בהם חציתי את היבשת הזאת, אני שם לב שבעצם לא הייתה לי הזדמנות אמיתית להכיר את המקומיים עד עכשיו. את 4,000 הקילומטרים הראשונים רכבתי במדבר אז לא היו כל כך הרבה אנשים בסביבה ואת 1,000 הקילומטרים האחרונים רכבתי עם אורלי (הרוכבת העיוורת מישראל) אז לא הייתי פתוח לאנשים אחרים. אבל עכשיו, סוף כל סוף, זה אני לבדי עם העולם.

 
הרכיבה על החוף ממלבורן לסידני הייתה רכיבה יפה מאוד (פחות או יותר…). מזג האוויר לא היה טוב במיוחד וירד גשם בשבוע הראשון אבל הצלחתי למצוא מקלט באסמי החציר של חוואים לאורך הדרך אז זה היה בסדר. ובכלל, למי אכפת להיות קצת רטוב כאשר הלב שלך חם ויבש מבפנים.

 
הדרך הייתה צמודה לאוקיינוס ולאורכה היו ציפורים מדהימות ותוכים בכל מקום שכאילו ידעו לשיר איתי את השירים האחרונים של המסע שלי.
 

ביום לפני שהגעתי אל סידני עברתי רגע מיוחד מאוד. רכבתי בעיירה קטנה על האוקיינוס כשהבחנתי במישהו צופר לעברי מהרכב שלו ומבקש ממני לעצור לרגע. הוא נופף בידיו כך שהבנתי שהוא רוצה להגיד לי משהו חשוב אז עצרתי בתחנת הדלק הקרובה  והבחור החנה את הרכב שלו וניגש אליי. "אתה זוכר אותי?", הוא שאל במפתיע, כאילו הוא לא האמין שניפגש שוב.

 



אנט וגארי

לקח לי בערך שלוש שניות להתאפס ואז נזכרתי שאכן פגשתי אותו ואת אשתו לפני שנה וחצי, בגאורגיה. הם רכבו בכיוון הנגדי ונפגשנו באכסניה נחמדה בעיר הבירה טביליסי… וכך יצא ששוב פגשתי את גארי ואנט!!! למעשה גארי שלח לי מייל, לפני שנה בערך, ובו הוא כתב לי שאני מוזמן לפגוש אותם שוב, אם ארכב ליד הבית שלהם בדרכי לסידני. שמחתי על ההזמנה הזו אבל למען האמת, אחרי שנה בדרכים, שכחתי להשתמש בה…

"מה הסיכויים?", גארי שאל אותי בזמן שאני מהנהן בראשי ועדיין לא מאמין. "אנחנו נפגשים פעמיים במסע העולמי שלך. פעם אחת באזור די משוגע, 18,000 קילומטרים מכאן, ובפעם השנייה, בעייריה שלי. ועוד יותר מזה, שתי הפגישות לא היו מתואמות, אלא פשוט מזל…". הייתי מופתע מאוד והתרגשתי. "אלו הרגעים שאתה לא יכול להסביר אלא פשוט אומר תודה למי שארגן אותם למעלה", אמרתי לו.
 

לא יכולתי להישאר הרבה זמן אצל גארי כי הייתה לי פרזנטציה לעשות בבית ספר בסידני אבל לשמחתי היה לי זמן ללכת ולפגוש את אנט ולעצור לכוס קפה בבית המקסים שלהם שצופה לאוקיינוס. הבטחתי הפעם לפגוש אותם שוב ואכן לקחתי אליהם רכבת כמה ימים אחר כך, לפני שעזבתי את אוסטרליה.
 

ועכשיו, ליום האחרון בסידני. זה היה יום טוב מאוד בשבילי ולא אוכל לשכוח את הרגע בו ראיתי באופק את הסמל של העיר סידני. האמת, שזה קצת מוזר להגיע לסוף ולהשיג הישג שכזה. לרגע קצר הרגשתי שאני מלך העולם אבל במקום לרכב על סוס ולענוד כתר יש לי את האופניים שלי (אמונה) והקסדה שלי.

היה לי שבוע נהדר בסידני. פגשתי חברים טובים ודיברתי הרבה עם ילדים בבתי ספר. כמה מבתי הספר לא ממש יודעים איזה דברים מקבלים הילדים מהסיפורים וההרצאות שלי אבל אחרי הסיפור הראשון והסרט הראשון שהם רואים הם מבינים וקצת קשה להם להאמין מה עשיתי.
 

אחרי שנגמרת הרצאה עם ילדים, הם בדרך כלל אוהבים לבוא ולהצטלם בתמונות יחד איתי, לשאול עוד שאלה אחרונה או סתם לקבל חיבוק לפני שאני הולך. בזמן שהייתי כאן הבנתי גם שיש כאלה שרוצים להשתמש במסע שלי בשביל שהתמונה שלהם תהייה בעיתון המקומי. לא ממש אכפת לי ואני חושב שאני רק לומד מזה.

אני רוצה להודות לחברים שלי בסידני: מירית, עופר, ענת ויוני שעזרו לי, אירחו אותי והראו לי את העיר הנפלאה הזו. עכשיו אני כבר בתאילנד, נח קצת, לפני שאטוס לירדן ומשם ארכב לישראל.

זיכרון אחרון מהיום האחרון במסע העולמי שלי. כשהייתי באחד ממקומות התצפית המדהימים של העיר הזאת, ראיתי את בית האופרה ואת גשר הנמל. חשבתי לעצמי שזה מקום מדהים להיות בו בסיום המסע.

קשה לי להסביר את התחושות והמחשבות שלי בימים האחרונים ואולי אתם צריכים רק להסתכל במפת העולם ולהתחיל לדמיין קצת מה עובר לי בראש.

65,000 קילומטרים. 42 מדינות. 4 שנים. חלום אחד וסיפורים מכאן ועד אלסקה. כשהגעתי לבית האופרה, אל היעד שלי, אל המטרה שלי, למדתי שוב משהו שתמיד אמרתי לעצמי במסע. זה לא היעד שאליו רצית להגיע, זאת הדרך שאתה עובר.

המסע שלי הוא היעד שרציתי להגיע אליו.
שלכם,
רועי ג'ינג'י סדן
קו פנגן
תאילנד
אסיה
העולם.

כל הפוסטים של של רועי "ג'ינג'י סדן

רועי ג'ינג'י סדן הוא רוכב האופניים הישראלי הראשון שמקיף את העולם ברכיבה. רועי יצא למסע, יחד עם אמונה (שם האופניים שלו), ביולי 2007
http://www.dreamwithopeneyes.com

קישורים: אופניים, ג'ינג'י מקיף את העולם