בראג הבריטי יצא בדצמבר למסע מאתגר של 3,054 ק"מ בנופים עוצרי נשימה בניו זילנד, אותם הוא יעבור בריצה. אנחנו בשוונג עוקבים אחרי ההתקדמות שלו
מאת:אביטל הירש
• החלק השישי – כאן
ביום ה-37 קרה מה שבראג חשש ממנו כל הזמן – השבתה כפויה מריצה. ההתקדמות שלו עד אותו יום הייתה מרשימה מאוד, עם ממוצע של כ-65 ק"מ ליום, ועדיין הקצב היה איטי, יחסית למה שהוא צפה מראש, עקב התנאים הקשים.
כך שהימים שלו היו ארוכים יותר ממה שהוא חשב שיהיו והיו ימים שהוא סיים לרוץ בהם לפנות בוקר. בימים האחרונים ירד הרבה גשם והתחיל לרדת גם שלג.
יום למחרת הוא שוב הרגיש נורא, ולמרות זאת יצא לריצה – באיחור של חצי שעה בלבד. החלק הראשון היה הקשה ביותר, במעלה נהר ולעיתים ממש בתוכו. בשעות הצהריים הוא הגיע לנקודה הגבוהה ביותר של המסלול – בגובה 1,925 מ'.
בראג נדבק בטפיל ג'יארדיה – סיבה מספיק טובה להשבתה. הבטן התחילה לכאוב לו ביום הקודם, והוא ירד מההר מותש לגמרי ועם צמרמורות. בבוקר הוא הבין שמשהו לא בסדר ושלא מדובר בעייפות רגילה.
הוא הלך לישון וישן לסירוגין במשך 24 שעות. אחד המלווים שלו הוא רופא, ובראג אמר שהוא היה האדם היחיד שלעצתו הוא שמע, והתעורר בכל שעה כדי לשתות נוזל מיוחד נגד התייבשות.
"למותר לציין שזה סופר-מאכזב", אומר בראג, "לרדת מהצפי של פחות מ-50 יום להשלמת האתגר ולהבין שהצפי הריאלי הוא 52-53 ימים.
לאחר 3 ימי מנוחה הוא חזר לרוץ.
ביום ה-40 הוא אמר: "זה נחמד להיות שוב על המסלול, בתנועה, למרות שאני עדיין לא מרגיש מדהים".
יום למחרת הוא שוב הרגיש נורא, ולמרות זאת יצא לריצה – באיחור של חצי שעה בלבד. החלק הראשון היה הקשה ביותר, במעלה נהר ולעיתים ממש בתוכו. בשעות הצהריים הוא הגיע לנקודה הגבוהה ביותר של המסלול – בגובה 1,925 מ'. כשהחושך ירד, נהיה קר מאוד. בראג לבש את כל הבגדים שנשא איתו, וידע שהמאבק הקשה באמת עומד להיות שמירה על חום הגוף.
לקראת סיום המסלול לאותו יום, הוא החליט שלא להגיע עד לקרוואן שלו אלא לישון בבקתה שנמצאת 4 ק"מ לפניו. הוא הודיע למלווים שלו שהוא עומד לישון בבקתה, הוריד את כל הבגדים הרטובים ותלה אותם לייבוש, נכנס לשק השינה ונרדם מייד. איזה יום.
• מרחק מצטבר עד סוף היום ה-41 – 2,357 ק"מ
