בראג הבריטי יצא בדצמבר למסע מאתגר של 3,054 ק"מ בנופים עוצרי נשימה בניו זילנד, אותם הוא יעבור בריצה. אנחנו בשוונג עוקבים אחרי ההתקדמות שלו
מאת:אביטל הירש
• החלק הרביעי – כאן
יש ימים שבהם בראג לא חובר לצוות (ולרכב) המלווה שלו, ומבלה את הלילה לבדו.
מתכונן ליום ולילה שבהם יהיה לבדו
ביום ה-22 של המסע, כתב מארק, אחד המלווים של בראג:
"הלילה שוב התעקש ג'ז לבלות את הלילה לבדו בבקתה יוקרתית, ללא מים זורמים, חשמל או חימום, שם הוא יחגוג עם חבילת מזון ארוזה וישטוף את עצמו במי הנחל הסמוך. בניגוד אליו, אנחנו נסבול במחנה על שפת הים, עם מקלחות חמות, מגרש טניס, סאונה, חדר כושר ושולחן שמחכה לנו בערב במסעדה. אבל אל תדאגו לנו, ג'ז יצטרך לפצות אותנו כשיחזור מליל הבדידות שלו.
ב-22:30 לג'ז הייתה את החוצפה להפריע לנו בחגיגת הנמל, הגבינות והסיגרים, עם סמס שהודיע שהוא מקווה להגיע לבקתה עד 23:00."
רץ לבדו במסלול מאתגר, בזמן שהחבר'ה שלו מבלים
ביום ה-23 בראג רץ 13 שעות "בלבד" (הגדרה שלו), ועבר בהן מרחק עלוב (שוב, לדבריו) של 31 ק"מ.
הוא היה מוכן לקטע מאתגר, מכיוון שלכל מי שרץ בו בעבר היו סיפורים על מזג אוויר קשה, בוץ ומסלול לא קל. “לא התאכזבתי", הוא אומר. "נאבקתי בבוץ, בשורשים של עצים ובעליות וירידות חסרות רחמים. בדרך עברתי מספר מצבות זיכרון למטיילים שנהרגו במסלול, שהזכירו לי באיזה מסלול לא פשוט אני רץ היום".
במהלך היום הוא עשה הפסקות בבקתות שנמצאות לאורך המסלול וחימם בהן את הארוחות המיובשות שהוא נשא איתו. בדרך כלל, ארוחה שמיועדת לשניים השביעה אותו.
כל חלק של המסלול באותו יום נראה אינסופי, ותמיד צצו מכשולים בלתי צפויים. סבלנות הייתה הגורם הכי חשוב בהתמודדות, והוא התמיד בה עד שהגיע לחלק האחרון של המסלול – 11 ק"מ שלקח לו 3 שעות לעבור.
בסיום היום המתיש הוא אמר: "נראה שהוקל לחבר'ה שלי לפגוש אותי בסוף היום, ולי הוקל אפילו יותר לראות אותם. נזקקתי לריכוז על כדי לצלוח את היום הזה, והבדידות, יחד עם היעדר תזונה מספיקה, בהחלט גבו את מחירם בסוף היום.הייתי צריך אנשים, ארוחת ערב חמה ומיטה, וכולם היו שם כשחזרתי לקרוואן."
• מרחק מצטבר עד סוף היום ה-23 – 1,515 ק"מ
15.1.2013
אביטל הירש
שוחה, רוכבת ורצה, לא בו זמנית. עורכת משנה בשוונג.
