בראג הבריטי יצא בדצמבר למסע מאתגר של 3,054 ק"מ בנופים עוצרי נשימה בניו זילנד, אותם הוא יעבור בריצה. אנחנו בשוונג עוקבים אחרי ההתקדמות שלו
מאת:אביטל הירש
ג'ז בראג הוא רץ אנגלי, שהתחיל כשחקן רוגבי ועבר לריצה אחרי שמימש כמה אתגרים שהציב לעצמו. הוא השתתף
וניצח באין ספור מרוצי אולטרה ומחזיק בשיא אישי של 6:58 שעות בריצת 100 ק"מ אותו קבע בגאלוויי שבמערב אירלנד ב-2009 – קצב של פחות מ-4:11 דקות לק"מ.ב-12 בדצמבר, בראג התחיל את הפרויקט החדש והשאפתני שלו – הוא חוצה את ניו זילנד לאורך, בריצה, במסלול שנודע בשם טה ארארואה (Te Araroa). אורכו של השביל 3,054 ק”מ, ובראג שואף לקבוע בו שיא מסלול.
המסע של בראג צפוי להימשך כ-50 יום. בממוצע הוא אמור לרוץ 65 ק"מ ביום.
כבר ביום הראשון התחוללה מיני דרמה, כשאף אחד משלושת השעונים המעוררים לא צלצל, כך שהיציאה לריצה התעכבה. משעשע, כשחושבים על כל ההכנות והלוגיסטיקה הכרוכות בפרויקט כזה.
ב-20 הק"מ הראשונים של המסלול בראג מספר שהוא הרגיש כמו אריה ששוחרר מכלוב, נמרץ ונחוש להתחיל את הריצה הארוכה שלו.
ביום השני הוא התחיל את הריצה ב-7:30 בבוקר וסיים אותה רק ב-21:00 בערב. אלה היו 53 הק"מ האיטיים ביותר בממוצע מכל הריצות שלו עד אז. לדבריו, רוב המסלול פשוט לא התאים לריצה. לעומת זאת, בהמשך הדרך הוא גילה שגם חלקים שנראו לו תמימים לכאורה במפה, הפכו למסובכים לריצה בפועל, כאלה שהוא רץ בהם במהירות של 5 ק"מ לשעה.
היום הרביעי הוא דוגמה טובה למה המסלול שבראג בחר לרוץ בו כל כך מושך – יש בו שילוב מדהים ונדיר של ריצה בג'ונגל סבוך, במורד נהר, על רצועת חוף עמוסת תיירים (הוא מציין שעמד בפיתוי ולא קנה גלידה) וקטע שאותו חצה על קיאק.
אחרי פשיטה על סופרמרקט והשלמת קלוריות בדמות יוגורט תות, שוקולד, חטיף מטוגן ובלימונדה, חזר אליו מצב הרוח הטוב. “בדרך כלל אני לא נוהג לאכול מאכלים כאלה", הוא כותב, “זה מדהים כמה אנרגיה הגוף צורך באתגר כזה".
מרחק מצטבר עד סוף היום הרביעי: 281 ק"מ.
הבלוג של ג'ז בראג – כאן
3.1.2013
אביטל הירש
שוחה, רוכבת ורצה, לא בו זמנית. עורכת משנה בשוונג.
שוחה, רוכבת ורצה, לא בו זמנית. עורכת משנה בשוונג.
