עברו ארבעה ימים ממרתון ווינר ירושלים והסיפורים עדיין ממשיכים לזרום. תודה לכל מי שכתב ושיתף
מאת:גולשי שוונג
כל החוויות הקודמות: חלק 1, חלק 2
אמיר כהן
"כשהגשם יורד ודופק בחלון
זה עצוב וכבד וקשה לי לישון
כשבחוץ סערה אז הלב שוב שואל…"
כך שרה מירי בוסקילה כיורד עליה גשם. לא כך הרגשתי כשזינקתי במקצה 10 ק"מ בשישי במרתון ירושלים.
השיר של בוסקילה לא עבר לי בראש בזינוק אלא דווקא שירו של אלפא בלונדי "JERUSALEM"
"You can see christians, jews and muslims
Living together and praying
Amen! Let's gives thanks and praises"
ראיתי את מאות התיירים רצים לצידי וצועקים בהתרגשות אנגלו-סקסית.
ראיתי רצה פלסטינאית חביבה שהרגישה "שכבשה" מחדש את ירושלים,
ראיתי את זוגתי אורנה מעלה זכרונות בעיר הולדתה…
ראיתי את חנוך שחר בארשת רצינית תוקף בעלייה.
הרגשתי מבוכה, כולם רצים, עסוקים בריצה, ואני עסוק בלהביט מהצד על הרצים,
בתחושה שאני לא רץ אלא מטייל בירושלים ונוסע בזמן.
המרתון, כמו העיר ירושלים, לא עושה הנחות לאף אחד. רבים כבשו את ירושלים,
חרפו את נפשם בכדי להגיע אל היעד. גם היום, לוחמים לבושי מדים, יצאו לקרב
בקור, בגשם ובברד. לוחמים אלו רצו עם חיוך לעבר היעד, גן סאקר. אותם לוחמים
אמיצים שרצו את המרחק המלא והגיעו ראשונים, ומכנים אותם "הקנייתים", נתקלו במבטי
במלון לאחר הקרב, רועדים מקור וחיוך מבוייש. "The key please" מבקש אחד הלוחמים. הפקידה בקבלה
אומרת לו "Wait", ואז אני, דובר כוחות האו"ם מסביר לה: "כפרה, 'סתכלי עליהם, הם מתים מקור,
אלה "הקנייתים". תני להם מפתח בבקשה, אנחנו נמתין."
זכיתי בחיוך עם שיניים צחורות ששידרו "תודה לך"…
מרתון ירושלים הוא אתגר ל"הקנייתים", לתיירים, ולהמונים.
אילו היה יום יפה, שטוף שמש, והעליות היו לירידות, והברד היה מתחלף ברוח קלילה,
כנראה אלפא בלונדי היה שר על תל אביב ומירי בוסקילה היתה מצליחה להירדם.
בתמונה אמיר כהן עם אורנה (צילום: טלי שיאצו דיגיטלי)
אברהם חרמון
הגעתי לערב פסטה מוקדם כדי להספיק לאכול טוב לפני המרתון, ידעתי שיהיה קר ושכדאי לתדלק כמו שצריך. פגשתי את א' שהכרתי מערב פסטה ממרתון ירושלים בשנה שעברה. התברר שא' זכתה במקום שני לקטגורית גיל שלה, וחזרה ארצה מארה"ב השנה כדי להתמודד שוב, וכהכנה למרתון בוסטון. הפעם היא הייתה עם החבר מ' גם מרתוניסט צעיר אמריקאי. אחרי כמה צלחות של פסטה, א' אמרה שהיא הולכת כדי להספיק להראות לחבר שלה את הכותל המערבי שהרי הוא עוד לא היה שם, וזאת הפעם הראשונה שלו בישראל. "אני אקח אתכם לכותל," אמרתי. "הרי אין לי תוכנית להערב חוץ מלהתכונן למחר ולישון. אחרי כמה דקות היינו בכותל המערבי. נכנסנו להתפלל ולהתרשם מהאווירה של המקום. נהניתי ללוות את החבר החדש למקום המיוחד הזה בפעם הראשונה בחיים. אני גם עליתי מארה"ב וזוכר את הפעם הראשונה שלי בכותל המערבי. אחרי כמה דקות, הצעתי להם טיול רגלי קצר בעיר העתיקה. הלכנו בסמטאות של העיר העתיקה, בקרדו, ולבית כנסת "החורבה" ברובע היהודי. למחרת לא ראיתי את החברים האמריקאים וכולנו התרכזנו במשימה של היום, לרוץ ולהנות במסלול המרתון. אחרי שסיימתי, עייף ורטוב, קיבלתי מסרון מא': "אברהם, שמרתי על התואר לקטגורית גיל!"
בשבילי ובשביל חבריי מארה"ב, מרתון ירושלים הוא לא רק עוד מרתון.
איליה גרנטובסקי
על מרתון ירושלים שמעתי לפני כחצי שנה, אך התעלמתי באלגנטיות עקב לימודים ועיסוקים אחרים. ככל שהתקרב התאריך, התחילה לקנן בראשי המחשבה על השתתפות בריצת 10 ק"מ. מפה לשם, חברים שאלו אותי אם משתתף ונענו בשלילה. עד ששבוע לפני המירוץ, נודע לי במקרה שהאריכו את ההרשמה, ובן רגע החלטתי להרשם. בכל זאת, ירושלים, בירתנו היפה, מסלול שמשלב נוף, מישור, ירידות וכמובן עליות-להן אני רגיל מאימוני כתושב חיפה ההררית. בבוקר התחרות התעוררתי אל סופה ולרגע עברה בי המחשבה לא לנסוע, אבל אחרי רגע החלטתי לא לוותר. אין ספק שהיה שווה כל רגע. המתחם היה מאורגן ומרשים, הזינוק מתחת למשכן הכנסת היה מרגש, והריצה בין סמטאות העיר והכניסה לעיר העתיקה וחזרה לפיניש הרגישה כמו ריצה אחורה וקדימה בזמן. המסלול היה מדהים והגיוון בשיפועים תרם לעיניין ולאתגר. המרתון היה מאורגן לתפארת, ובנוסף עשיתי שיא אישי, למרות שהמסלול לא נועד לתוצאות אלא יותר לכיף והחווייה. תודה למארגנים ולכל השותפים לחווייה.
עמרי ונדל, מרצה לפיסיקה בעברית, תושב מכבים.
כחובב ריצה וניווט ספורטיבי השתתפתי בעבר במרוצי 10 ק"מ וטריאטלון, ואף בריצות ניווט של מספר שעות בשטח, אך מעולם לא חשבתי על מרתון. הפרסום של מרתון ירושלים שבה את ליבי – לרוץ במקומות המוכרים בעיר שבה אני עובד כל יום בגבעת רם… את האימונים התחלתי פחות משבועיים לפני הארוע. בשל כאבים בברך רציתי להתיעץ עם אורטופד האם השתתפות במרתון ירושלים לא תגרום נזק בלתי הפיך. הרופא, רץ מרתון בעצמו בדק את הברך ואמר שהוא ממליץ להתחיל עם מרתון יותר מישורי, ז"א בתל אביב, אך אם אני חיב את מרתון ירושלים, לפחות שארוץ בקצב איטי. אחרי קבלת האישור נרשמתי (ברגע האחרון) התחלתי להתאמן: תחילה 15 ואחרי כן 25 ק"מ, בעליות מודיעין ופארק קנדה. בבוקר יום שישי גשום העפלתי חמוש בנעלי ריצה ומצלמה למרתון ירושלים. במשך ריצת החימום מחניון בניני האומה לזינוק (כ-2 ק"מ) עדיין טיפטף אך לקראת הזינוק פסק הגשם. 3000 איש יחד איתי במקצה החצי מרתון (כולל ראש העיר). זינקתי בין הראשונים כדי שיהיה לי זמן לצלם, ואני מקווה שכ 150 התמונות שצילמתי תוך כדי הריצה יעבירו את האוירה:
הריצה היתה נעימה והיו הרבה רגעים של התרוממות רוח, כמו ברגע שניגלו חומות העיר העתיקה, בריצה דרך שער יפו, מוזאון מגדל דויד והרובע הארמני, יציאה מהחומות דרך שער ציון ומעבר במקומות מוכרים כמו בית הנשיא, מוזיאון האיסלם, תיאטרון ירושלים, טיילת ארמון הנציב והמושבה הגרמנית. העליות היו קלות (בהשוואה לעליות של פארק קנדה). לאורך המסלול קהל וקריאות עידוד ("כל הכבוד! …עוד מעט נגמרת העליה! …רק 10 עוד ק"מ"), לעיתים כולל מוזיקה, מתופפים ותחפושות. הפנינג אמיתי. באיזה שלב מתחיל לרדת גשם, שאף הופך לברד, אבל הסיום קרוב, והנה השער והכרוז והרמקולים בקולי קולות. בשטח הכינוס (גן סאקר) אלפי מתחרים, מדליה, פירות ועוגה. דידיתי בחזרה לרכב בבניני האומה ומשם הביתה, להפשיר מהקור הירושלמי בסאונה של מרכז הספורט ברעות.
גם אתם רוצים לספר את החוויה שלכם?
כתבו לנו את החוויה שלכם בקצרה, הוסיפו תמונה מהמרתון – מכאן ושלחו אותה למייל [email protected] .
