לפני כחודש הותקפה אירית קושניר גם כן בפארק הירקון בצד המזרחי שלו. בעקבות התקיפה יצאנו עם כתבה בנושא "מדוע נשים חוששות לרוץ לבד"
הראיון המלא עם זואי שפיר בשוונג
כך כתבה אתמול (רביעי) בערב זואי שפיר בפייסבוק:
נתחיל מהסוף – אני בסדר, פיזית, לגבי נפשית- וואלה לא יודעת.
היום יצאתי לריצת שחרור קלילה בפארק. תמיד לריצות כאלו אני לוקחת איתי את לייקוש, אבל היא היתה מותשת ואפשרתי לה להישאר לישון.
אני רגילה לרוץ בפארק בשעות "לא סבירות". כהכנה למרתון היו ריצות שהתחילו בשלוש וחצי לפנות בוקר ובארבע בבוקר כשלא הייתה נפש חיה (מלבד תנים ואווזים) בפארק.
היום, דווקא ב-20:30, ודווקא בשירותים של הספורטק, לכאורה מקום רועש והומה אדם ובטוח, נכנסתי לתא השירותים ולפני שהספקתי לנעול את הדלת מבפנים, גבר קפץ לתא שלי מהתא הסמוך, ניסה לתקוף אותי וקרע לי את החולצה של מרתון טבריה.
המזל שלא נעלתי את התא.
אלוהים אדירים מה הוא היה יכול לעשות לי. אני משערת שיהיו לי סיוטים להרבה זמן עכשיו. המזל הנוסף, שהיתה בי מספיק תושייה ואינסטינקט הישרדותי חזק שבעט את הדלת, לא קפאתי במקום ודפקתי את הספרינט של חיי!!!
נשמות טובות ששיחקו כדורסל בסמוך ראו אותי בורחת בפניקה ובכי מהשירותים, ואחרי שהבינו מה קרה, גם הזעיקו משטרה וגם הלכו לנסות לחפש את התוקף.
יש עכשיו כ-13 צוותי משטרה שמנסים לאתר אותו.
לא יודעת אם יימצא או לא.
אבל הבן זונה לקח ממני את החופש לרוץ ללא פחד בפארק בעיר שלי! הכניס בי טראומה לספורט שאני הכי אוהבת בעולם!!!!!
וואלה, לא יודעת כמה זמן ייקח לי להתגבר על זה.
מה שבטוח,
בריצות הבאות, בשעות הלא שגרתיות, אני אדאג לחבר טלפוני שילווה אותי על הקו.
איזה באסה זה להיות אישה לפעמים…
עדכון:
זואי שפיר: "אז לא הצלחתי להירדם בלילה. אבל התוקף הזה לא ייקח ממני את האהבה והחופש לרוץ.
התקשרו עכשיו מהמשטרה וביקשו שאבוא למסדר זיהוי".
