בגבעתיים עושים מאמצים ניכרים כדי לשנות את התדמית הרדומה של העיר והמרוץ העירוני המושקע, שיערך מחר בפעם השנייה, אמור לסייע למהפך
מאת:מאיה גייר
בתודעה הלאומית הקולקטיבית כל עיר בישראל קיבלה, מתישהו לאורך הדרך, מוניטין מסוים. מדויק להפליא או מופרך להחריד, אין זה משנה, ממוניטין קשה להיפטר. לא סתם אמר קוהלת ש"טוב שם משמן טוב". בסקאלה שבין האטרקטיביות לדחויות, גבעתיים קיבלה את מה שנראה כמו מקום סביר באמצע. לא תשמעו אף אחד מלכלך עליה, אבל כנראה שגם לא ימצאו התושבים שיצאו לקרבות בשמה או ישבעו שזו העיר הטובה בעולם, בדומה לערים אחרות בארץ. מנומנמת, מבוגרת, פרווה – זה השם שיצא לה. אדיר מילר עשה על זה סידרה שלמה.
אבל גבעתיים החליטה שהגיע הזמן להיאבק בסטראוטיפ העיקש ולהראות לכולם ש"בכל זאת יש בה משהו", אפילו אם אלתרמן לא כתב עליה שיר. "אנחנו מכירים את הדימוי ואנחנו עושים מאמץ בשנים האחרונות כדי לשנות אותו, כרגע גבעתיים נמצאת בתהליך הזה – של הצערה ושל יצירת פעילויות אטרקטיביות. מרוץ גבעתיים הוא חלק מהעניין הזה", כך מסביר ליאור סידוב, מ"מ מחלקת הספורט והאירועים בעיריית גבעתיים ומי שאחראי על ארגונו של המרוץ העירוני שיתקיים בפעם השנייה, ביום שישי הקרוב, ה-23.11.12.
מרוץ גבעתיים יכלול השנה שלושה מקצים: 10 ק"מ תחרותי, 2.5 ק"מ עממי ו–1.5 ק"מ עממי. בסיומו של המרוץ, אשר יוזנק ויסתיים בפארק גבעתיים, יערך במקום הפנינג שיכלול הופעות של להקות עירוניות ומגוון פעילויות כגון זומבה, קפוארה וקרב מגע. לאור הצלחת המרוץ בשנתו הראשונה, מספר הרצים עלה השנה: 850 מהם ישתתפו במקצה התחרותי (כ-70 ביטולים נרשמו בעקבות צווי 8, למרבה עוגמת הנפש) וכ-350 נרשמו למקצים העממיים, אשר יצטרפו ל-2300 תלמידי כיתות ה'-ז' מכל רחבי העיר והוריהם.
"המרוץ שלנו ייחודי בכך שהוא גם יפה, שלו וירוק
ובעיקר כי הוא עובר בתוך רחובות העיר ממש, ולא מסביב, כפי שעושים במקומות
אחרים. בנוסף יש בו שילוב יפה של אלפי צעירי העיר עם תושבים בכל הגילאים,
וגם מי שלא משתתף יוצא החוצה ומגיע לעודד – זה יום שמח לעיר", אומר ראש העיר, ראובן בן שחר.
"קיבלנו ביקורות מצוינות בשנה שעברה, אנשים שרצים הרבה שנים אמרו לנו שהם לא ראו השקעה כזו", אומר סידוב ומוסיף, "וגם הפקנו לקחים – תוואי המסלול התחרותי שונה ונפרש על פני אזור נוסף בעיר כך שלא יהיו קטעים שיחזרו על עצמם לאורך המסלול כפי שהיה בשנה שעברה".
אחד הדברים שעלול להדאיג את הרצים, בודאי אלו שיהיה זה עבורם מרוץ הבכורה בעיר, הוא גבעותיה של גבעתיים (מקורות מקומיים מסבירים שלמעשה "עבדו עלינו" ויש יותר משתיים כאלה). סידוב מבקש לשלוח לכולם מסר מרגיע: אמנם במסלול קיימות כמה ירידות שאחריהן – חוק הטבע לא טועה – מגיעות עליות, "אבל מאוד השתדלנו ובאופן כללי המסלול מישורי למדי". דנה לוין, המנצחת בתחרות בשנה שעברה, מאשרת את דבריו. "זה מסלול מאוד טוב לרצים – הוא מהיר ודי מישורי וזה עוזר", היא אומרת ומוסיפה, "אני מחבבת את גבעתיים באופן כללי וזה מרוץ כיפי – הוא פחות המוני, כך שלא מפריעים לרוץ מהר". לוין, שזכתה בשבת האחרונה במקצה ל-5 ק"מ במרוץ אייל, קבעה בגבעתיים בשנה בעברה שיא אישי למרחק 10 ק"מ – 37:43 דקות. ביום שישי היא תנסה גם לשמור על התואר וגם לשפר את שיאה. "אני לא יודעת אם אצליח, אבל אני אופטימית", היא מצהירה.
"זה אירוע שאני מאוד גאה בו – הוא נותן תנופה לגאווה של תושבי העיר על האווירה שלה והדברים שנעשים בה", מסכם ראש העיר.
יום שישי ב-7:30 בבוקר, אנחנו נהיה על קו הזינוק בגבעתיים – העיר שאמנם כן נרדמת, אבל מתעוררת מוקדם כדי לרוץ.
מאיה גייר – עורכת תוכן בשוונג, עושה ספורט כדי לא להשתגע מכל מה שמעצבן במדינה הזאת. וגם כדי להיות רזה.
