דניאלה לוי, אלופת ישראל במרוץ נגד השעון, סיימה את עונת הרכיבה. היא עשתה זאת בסטייל האופייני לה, כשחיוכה הכובש לפניה, ואחרי שהשיגה ניצחון שווה במרוץ סיום העונה בחיפה. "אני לא פחות טובה מאף אחד אחר", הוא המוטו
מאת:אילן גולדמן
"אני רוכבת עם גברים כשווה בין שווים"
באותו יום שבת של אמצע חודש ספטמבר, האספלט במתחם המאובק של חוצות המפרץ כבר היה רותח. החל משעות הבוקר המוקדמות, החלה השמש הצהובה לפזר את חומה הלוהט על מסלול התחרות שנמתח בין חיפה לפרבריה. למרות החום הכבד, זינקו רוכבי האופניים קבוצה אחר קבוצה, מקצה אחר מקצה למרוץ אשר רשמית חותם את עונת המרוצים שלהם.
דניאלה לוי, היא אחת מרוכבות האופניים, המשתייכות למקצה הנשים המזערי (19 +) אשר הוזנק ביחד עם קטגוריית המאסטרס פרו – רוכבי עבר עטורי ניצחונות, תהילה וגאווה. לא נראה היה, כי הבחורה החייכנית אשר מתנשאת גבוה (1.85 מטר) מעל כולם בדבוקה, הייתה מוטרדת מהנוכחות הגברית הרבה סביבה. הרוכבת בת ה-19 ליהטטה בין החזקים שבגברים במיומנות רבה, ומעת לעת הזכירה להם שלא יטעו בחיוך היפה ובנשיות. גם לה יש מה לתת, גם היא "מסוכנת" כמותם.
דניאלה – משכיבה סיבוב במרוץ סיום העונה בחיפה (צילום Dorit G)
זו לא הייתה הצגה. הרוכבת בעלת המקורות השוודיים נאבקה עם רוכבי המאסטרס עד קו הסיום. היא לא הרפתה לרגע מהדוושות. ברגעים מסוימים היא אפילו ניסתה לגבור עליהם בכוחות עצמה. מתחרותיה, לא מצאו באותו יום את הרגליים להתמודד עם מה שלרוכבת ממועדון 500 וואט היה להציע. אלופת ישראל בנגד השעון חצתה את הקו מיד אחרי המנצח עמוס גרי, בקבוצת בריחה אשר השאירה רבים וטובים מאחור.
"אני יודעת שזה מה שאני צריכה לעשות כדי להגיע לרמה עולמית, אני צריכה להיות בין הטובים במסטרס פרו ובהמשך אף ביחס לרוכבי העילית", אומרת הרוכבת השאפתנית, שנכנסה לתחום אחרי שסבה השוודי הדביק את כל המשפחה בחיידק. "מבחינתי אני רוכבת איתם כשווה בין שווים". הרוכבת יודעת, כי בניגוד לאירופה שם היא מתחרה רק עם נשים, בארץ עליה להתמודד עם מה שיוצב בפניה. "פה אם רוצים להגיע לרמה העולמית המדד הוא הגברים. אבל זה לא דבר שאני חושבת עליו במהלך מרוץ".
"בהתחלה הם נלחמים איתך ומנסים לברוח לך"
ההתמודדות של דניאלה, בעולם של ספורט הישגי, אשר רובו ככולו מאוכלס בגברים המודדים עצמם באמצעות מדי כוח, נראית לה טבעית לחלוטין. היא שוחה איתם כדג במים, "ומדוושת חלק" כמוהם. לדבריה, כל האנשים שאיתה בקבוצה והחברה מהענף, כבר "מקבלים את זה שיש נשים רוכבות, ולא נותנים לנו יחס מיוחד כי אנחנו נשים. מדי פעם כן נתקלים ברוכבים שרואים על התגובות שלהם שלא מוצא חן בעיניהם שאשה עוקפת אותם. בהתחלה הם נלחמים איתך, משחקים איתך, מתחרים בך ומנסים לברוח לך, אבל זה עובר להם". כיום דניאלה מדגישה, "אני לא האישה היחידה בקבוצה. יש עוד נשים חזקות, שרוכבות שווה לגברים. אנחנו לא מבקשות הנחות וגם לא עושות לאף אחד".
עד כה, ההישג המשמעותי ביותר של דניאלה, הוא סיום אליפות העולם לנוער שהתקיימה באיטליה בשנה שעברה. "הרמה הייתה משהו שלא ראיתי לפני", מתארת לוי את יכולת הרכיבה של עמיתותיה מעבר לים. אך היא טוענת נחרצות, "אנחנו לא כל כך רחוקות מהן. וקפיצת המדרגה תלויה בהסתגלות לתנאים שם". דניאלה ניסתה לעשות באיטליה את כל שיכלה, אך הנסיעה הגיעה בהתראה קצרה, וההכנות לא היו מושלמות. "לא יכולנו לתכנן את שיא העונה בהתאם. נאלצנו להגיב ולא ליזום. הבנתי מזה כספורטאית, שאני תמיד צריכה להיות מוכנה. אני לא רוצה להגיע למרוץ כזה כדי לשרוד. אני רוצה להגיע ולדעת שיש לי מה לתת".
לוי – מייצגת את ישראל בעולם (צילום: באדיבות דניאלה לוי)
"למדתי שהצבא לא ישנה הרגלים בשבילי"
אם פעם לוי בנתה על אחרים שיסייעו לה להגשים את חלומה לרכב בקבוצת נשים מקצוענית, הרי שכיום היא כבר הבינה: " אף אחד אחר לא יעשה בשבילי את העבודה". היא מאמינה, כי "אם אתה מספיק מפוקס, אתה תגיע לכוכב אליו אתה מכוון". לשם כך היא מוכנה לעבוד קשה, ואם צריך ללכת לדאוג לדברים, תסמכו על לוי וצוות מועדון הרכיבה שלה שהרים יזוזו. גם החברים מהקבוצה הם חלק ממעגל התמיכה הרחב, שמסייע ללוי בכל דבר לו היא נזקקת. "זה חלק מתפיסת המועדון. אצלנו אחריות וסיוע אינם מסתיימים על הכביש אלא ממשיכים אחרי", מודה הרוכבת.
כיום לוי היא חיילת בצה"ל. סביבה, ספורטאים מצטיינים רבים כמוה מכלל הענפים. את רובם, וגם את אלו שלא באים מתחום הספורט, היא כבר לימדה את רזי עולם האופניים המקצועני. "כולם שולטים במושגים", היא צוחקת. הרוכבת סבורה, כי השירות הצבאי הוא חשוב. כן, היא מודה, "יש קטעים שהצבא עושה בעיות: לפעמים מוציאים אותך לפעילויות בהפתעה, התנאים שלך תלויים במפקד, ויש מקרים שהצבא לא מבין אותך לגמרי", אבל בסופו של יום היא אומרת תודה על כך שיש לה את האפשרות להתאמן בתקופת השירות. "אתה צריך ללמוד להסתדר עם המערכת. למדתי שהצבא לא ישנה הרגלים בשבילי".
והחיוך המופרסם עוזר לך בצבא?
אני מאמינה שחיוך וגישה טובה פותרים הרבה דברים.
ימים סוערים
אחרי גל התאונות המחריד שהכה בענף האופניים לאחרונה, הרי שזה רק טבעי לשאול את דניאלה כיצד היא וקרוביה מתמודדים עם התופעה. לוי מספרת כי הוריה לא ששים לראותה על האופניים אחרי כל התאונות. "אני משתדלת לצאת כמה שפחות לבד. אבל אין מה לעשות יש אימונים שזה רק אתה לבד עם המספרים".
עם החיוך המפורסם (צילום: באדיבות דניאלה לוי)
"אי אפשר לעצור את החיים"
האם כל התאונות שהיו לאחרונה השפיעו עלייך ברמה האישית?
התאונות האחרונות ממש השפיעו. במיוחד כשזה מגיע מאנשים שאתה מכיר ושזה קורה לאנשים מסביבך. אלו הרגעים שאתה מבין כמה זה מסוכן ושזה לא צחוק. אבל אי אפשר לעצור את החיים. ממשיכים לרכב ופשוט נמנעים מלקחת סיכונים מיותרים.
המסר של דניאלה לרוכבי האופניים: "הרוכבים צריכים להיזהר. ברכיבה, ובמיוחד כשרוכבים לבד, קל מאוד להיכנס למעיין עולם משלך ולהתנתק מהסביבה. אנחנו צריכים לעשות את המעט שתלוי בנו ולהיות הכי זהירים שאפשר".
לנהגים, חשוב לדניאלה להסביר: "הרוכבים זקוקים לכביש כדי לרכב". "אנשים שואלים למה אנחנו לא מתאמנים על שבילים ומדרכות. הם פשוט לא מבינים שהכביש הוא חלק מכלי האימון של הרוכב. צריך להבין, שרוכבי האופניים הם חלק מהתנועה. אני מבקשת מהנהגים שפשוט יהיו יותר סובלניים, שיבינו שאפילו צפירה קטנה עלולה לגרום לתאונה. שפשוט יהיו יותר סובלניים".
ומה עם זוגיות על הדרך?
כרגע דניאלה מצהירה בהחלטיות: "אופניים הם בראש סדר העדיפויות. כשיגיע הזמן זה יקרה באופן טבעי. אני לא קמה בבוקר וחושבת על זה. יש לי עולם ומלאו של מטרות ויעדים". ולשאלה האם היא מעדיפה חבר מעולם הספורט היא עונה: "עדיף שיהיה ספורטאי, לא בהכרח מהענף. ספורטאים מבינים אחד את השני: את הצרכים, המשאבים הרגשיים, ובמיוחד את הרגעים הקשים".
דניאלה מבקשת להודות ל: אילן אולמן, חברת ס.ע.ר, רוק & רואד, קבוצת 500 וואט, משפחתה ולחברים.
אילן גולדמןעורך המשנה של אתר שוונג – אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי בעל תואר במזרחנות
כל הכתבות של אילן גולדמן במדור– מזרח תיכון חדש
