"התרגשתי להיכנס לגאורגיה אבל לא ידעתי כל כך הרבה על המדינה הזו. ידעתי רק על הדרך שלי וכמה דברים בסיסיים. בישראל יש לנו הרבה יהודים שבאים מגאורגיה והשפה המקומית נשמעה לי מוכרת. ביום הראשון מישהו כבר קרא לי "הלו ביז'ו…" והרגשתי כאילו אני רוכב במקום בו נולדתי, אור יהודה."
מאת:רועי ג'ינג'י סדן
| הימים האחרונים היו גשומים וקרים אבל העניקו לי שקיעות מדהימות על הים השחור. היציאה מטורקיה היפה הייתה קשה בשבילי.
יחסרו לי מאוד האנשים הטובים עם הלב החם שרק רוצים לעזור לך ולשתות איתך תה… אבל אחרי חודש מעניין הגעתי כבר לגבול עם גרוזיה. זה המסע שלי. צריך להמשיך ולהמשיך אל עבר מקומות חדשים ואל עתיד חדש. שלום גאורגיה |
 |
התרגשתי להיכנס לגאורגיה אבל לא ידעתי כל כך הרבה על המדינה הזו. ידעתי רק על הדרך שלי וכמה דברים בסיסיים. בישראל יש לנו הרבה יהודים שבאים מגרוזיה והשפה המקומית נשמעה לי מוכרת. ביום הראשון מישהו כבר קרא לי "הלו ביז'ו…" והרגשתי כאילו אני רוכב במקום בו נולדתי, אור יהודה. מהחוף של הים השחור בחרתי לרכב בנתיב יותר מעניין אל עבר הבירה של גאורגיה, טביליסי, והדרך הזו הייתה משהו לספר עליו. מגובה פני המים טיפסתי 30 קילומטרים בדרך קשה ולא סלולה ועם הרבה חורים ובוץ בכל מקום.
הדרך בהרים של גרוזיה
דווקא הייתי צריך את הדרך הזו יותר ממה שאתם יכולים לחשוב. להרגיש את הדופק שלי ואת הגוף שלי בטיפוס, זה מאוד חסר לי אחרי הדרכים השטוחות והטובות שהיו סמוכות לים השחור. ככל שדיוושתי יותר, כך הרגשתי טוב יותר. הגיע הזמן באמת שיהיה לי איזה אתגר פיסי ולא רק אתגרים מנטאליים. ככל שהמשיך הגשם כך הדרך הפכה להיות נחל קטן וזה רק הלך והחמיר. הייתי צריך לחצות כמה נהרות על גשרים קטנים ורעועים וזה הרגיש לי כאילו הייתי חזרה בהרי האנדים הגבוהים או במרחבי פטגוניה. המקומות הללו הם המקומות בשבילי בהם הכול מתחיל להיות קשה וככה אני יודע שאני מרוויח ביושר את החלום שלי.
בדרכים אפשר לראות את המקומיים עם הפרצופים המעניינים שלהם. בכל מקום יש אלכוהול והמקומיים מתחילים לשתות אותו מאוד מוקדם בבוקר. כשאנחנו שותים את הקפה שלנו, הם כבר שותים את הוודקה המקומית.
מכינים אלכוהול
במקום בלי הרבה עבודה ובלי הרבה כסף, אלכוהול נחוץ בשביל לעשות את הכול קצת יותר בקלות. כבר מהלילה הראשון ידעתי שהכנסת האורחים של האנשים הפשוטים של גרוזיה היא משהו שאזכור תמיד. הם הזמינו אותי לישון ביחד איתם בבתים שלהם, אותם הם בונים מעץ. לילה אחד מצאתי את עצמי ישן בחדר עם כל המשפחה (גם הסבתא…) כאשר בקומה התחתונה היו הפרות שעשו רעש. מסתבר שהאנשים שאין להם רכוש וכסף יתנו את כל מה שיש להם.
מתכוננים לתמונה
| בארוחות הערב הכול תמיד טרי מהפרות וכל ארוחה פה היא ממש סעודה עם תוספת יין מקומי, בייחוד אם יש איתם אורח שמגיע ממקום שהם לא מכירים.
לאחת המשפחות הראיתי את אחד מסרטי הווידאו שצילמתי באפריקה בנגן mp4 שלי ובדיוק כשהאישה המבוגרת הסתכלה בו, בחור שחור נעמד לידי בתמונה והיא שאלה אותי אם זה נשיא ארה"ב אובמה. צחקנו ורקדנו יחד את הריקודים המקומיים (ריקודים די מצחיקים) והרגשתי איך הזמן שלי שם הופך להיות זמן קסום. ומסתבר שוב, שאנחנו לא צריכים הרבה בשביל להיות מאושרים. בסך הכול כמה חברים טובים ומשפחה וקצת אלכוהול. |
|
בבוקר ראיתי שכולם מתלבשים כאילו הם הולכים לחתונה או משהו כזה. הבחורות התאפרו והבחורים לבשו חליפות ותהיתי לאן כולם הולכים. רק אחר זמן מה הבנתי מה היה המאורע – תמונה איתי לפני שאני עוזב.
טיפסתי עוד עד שהגעתי אל המעבר בהרים בגובה של 2025 מטרים, כמובן עם שלג בצידי הדרך. לא הייתה שם הרבה תנועה. רק כמה משאיות והרבה פרות. אחרי המעבר הזה התחלתי לרדת למטה שוב והגעתי אל דרך טובה יותר ורק אחרי כמה ימים נחמדים ומצחיקים הגעתי אל עיר הבירה טביליסי, וכעת אני מחכה כאן לוויזה לאזרבייג'אן. מרכז אסיה מתקרבת וגם אתגר הויזות הולך וגדל אבל אני צריך לאזור סבלנות ולהבין שכך עובדים הדברים כאן.
ב- 2020 מטר
תמשיכו להניע את החלום קדימה ואם אתם לבד אז עדיף בתנועה.
רועי ג'ינג'י סדן.
טביליסי
גאורגיה
אסיה
העולם.
תרגם: ירון כרמי
לבלוג של ג'ינג'יבשוונג
לבלוג של ג'ינג'י
————————————————————————————————————————-
