טוב, אז הרבה זמן לא כתבתי… הייתי עסוק מדי ברכיבה וגם חוץ מזה לפעמים צריך לחכות לזמן המתאים לפני שמתיישבים לכתוב
מאת:רועי "ג'ינג'י" סדן
האי הצפוני של ניו זילנד הוא לא כל כך מפורסם כמו האח הדרומי שלו. יש פחות תיירים ויותר מקומיים ואולי דווקא בגלל זה אנחנו נהנים כל כך מהצד הזה של המדינה.
המקומיים כאן מאוד ידידותיים (אפילו יותר מאילו באי הדרומי) ובכל יום שאנחנו מבקשים לעצור לישון באיזה חווה אז אנחנו מקבלים הזמנה לראות איך הם חיים שם: האחד מגדל כבשים והאחר מכין גבינה. המקומיים כאן אוהבים מאוד להיות עצמאיים ולצרוך ממה שהם מכינים. הרוב כאן מכינים לבד את הבשר שלהם וגם את הבירה (שהיא הרבה יותר חשובה לחלק מהאנשים…)
אפילו החזירים כאן אוהבים בירה!!!
יש כאן יותר תנועה בכבישים מאשר באי הדרומי אבל כאן לקחנו בעיקר את הדרכים הצדדיות וברוב הזמן הרגשנו די לבד. הנוף לאורך הדרך היה די מדהים אבל מזג האוויר היה לא כל כך יציב.
היו לנו ימים שבהם ירד המון גשם ואפילו פעם ניגשה אלינו אישה זקנה ואמרה: "נראה שאתם הולכים לסיים את היום עם מכנסיים רטובים!". לפעמים תפסנו מקלט באסמים והכנו שם קפה חם וחזק בזמן שחיכינו שהגשם יפסיק כבר.
דרך אחת שלקחנו הובילה אותנו אל כפר שנקרא אתונה ואחר כך דרך אחרת שהובילה אותנו אל מקום אחר בשם לונדון אבל בכל זאת הופתענו כאשר ראינו שלט של כפר עם השם ירושלים! היינו מרוחקים מהכפר הזה רק 20 קילומטרים אבל בשביל להגיע אליו היינו צריכים לעבור בדרכי עפר עם הרבה טיפוסים ועליות וזה היה מצחיק לראות שגם בניו זילנד, ירושלים תבחן את הגבולות שלך ואף פעם לא תבוא בקלות…
הכניסה אל העיר אוקלנד הייתה די "מעניינת". זאת העיר הכי גדולה בניו זילנד ויש בה הרבה משאיות גדולות ותנועה כבדה. כמו בכניסה לכל עיר אחרת בעולם, גם בכניסה לאוקלנד כל הנוף מלא בשלטי מכירות שמספרים על הדבר הטוב הבא ועל הקרמים הכי טובים שאפשר לקחת בשביל להראות כמו דוגמנית.
וכמובן, איך אפשר לשכוח, שלטים שמספרים שכל אחד חייב שיהיה לו אייפון 4 בשביל חיים יותר טובים מאשר מקודם. כל השלטים האלה גורמים לך לחפש את הבלתי אפשרי. בכל מקום בעולם אנשים חושבים שהם צריכים לעמוד בתור בשביל החלום שלהם. זה עצוב אבל גם נכון… ואני בינתיים אמתין עד לגרסא של אייפון 10.
אחד הכלים שרכשתי לעצמי במסע הזה הוא לקבל פרספקטיבה גדולה יותר משהייתה לי על החיים. לדוגמא, למדתי כבר שהאנשים שאמרו לי שהכניסה אל העיר אוקלנד תהייה ממש גיהינום לא נכנסו אף פעם לערים אחרות כמו איסטנבול או ניירובי ברכיבה על אופניים…
באוקלנד פגשנו את דויד, רוכב אופניים צעיר שפגשנו כשרכבנו באי הדרומי ויחד איתו ראינו את העיר. אוקלנד היא עיר מאוד נחמדה וירוקה ומאוד שמחנו להיעזר בדויד ולראות אותה יחד.
יש להם באוקנלד הר שקוראים לו עדן (כמו הספונסרים שלי) וממנו ראינו יחד את השקיעה של השמש. יחד עם הנוף של קו הרקיע של העיר והצבעים הנהדרים של השקיעה זה היה ממש רגע קסום על ההר.
דויד כתב עליי מאמר בעיתון המקומי עם הרבה התלהבות ועוצמה כלפי החלום שלי ועל הדרך שעברתי עד כה שרק חברה אחרים שהיו בדרך כזו יכולים להבין.
בינתיים הסדרתי שוב את הוויזה שלי לאוסטרליה ובזאת סללתי את הדרך אל הוויזה האחרונה שלי במסע. איתמר ואני שמחנו להתחיל ולרכב שוב בדרך ולהרוויח בכבוד את האורז והבשר שלנו (אבל בכל יום רוטב שונה!). תאמינו לי שאחרי יום ארוך של רכיבה הכול טעים הרבה יותר ובטח בזכות כך היו לנו ארוחות ערב מדהימות יחד.
התחלנו את המקטע האחרון בניו זילנד ויחד התקדמנו למעלה אל עבר המפרץ היפה של האי, מקום עם חופים נהדרים ואיים קטנים בכל מקום. אבל שוב, כמו בכל האי הצפוני, אפשר לראות שאפילו במקום היפה הזה המקומיים יהיו אפילו יותר יפים מהנוף.
הפרק הבא במסע יהיה להגיע אל הפסגה הכי גבוהה בניו זינלד, קייפ רגינה, איפה שהים הטזמני פוגש את האוקיינוס הפסיפי והמקום בו נסיים את הרכיבה שלנו במדינה הזו. זאת בטח תהייה שעה קסומה.
אוהב את כולכם,
רועי ג'ינג'י סדן
קרוב מאוד כבר לפסגה של הצפון הרחוק באי
ניו זינלד
העולם.
כל הפוסטים של של רועי "ג'ינג'י סדן
רועי ג'ינג'י סדן הוא רוכב האופניים הישראלי הראשון שמקיף את העולם ברכיבה. רועי יצא למסע, יחד עם אמונה (שם האופניים שלו), ביולי 2007
http://www.dreamwithopeneyes.com
