אולגה ברנסייבה מדברת לראשונה מאז עזבה את ישראל
אלופת אירופה היוצאת בשחייה ל- 25 ק"מ, אולגה ברנסייבה, הייתה פעם ישראלית. לפני 3 שנים השחיינית עזבה את ישראל, ויתרה על אזרחותה וחזרה לארץ מולדתה אוקראינה, אחרי שלא נשלחה לאולימפיאדת בייג'ינג. זאת למרות שקבעה את הקריטריון הבינלאומי הנדרש. השבוע היא שחתה באליפות אירופה במים פתוחים באילת, כאוקראינית מן המניין
מאת:אילן גולדמן
"הלב שלי נקי. אני אוהבת את ישראל.
למרות כל מה שקרה לי פה עם איגוד השחייה
והוועד האולימפי אני עדיין אוהבת את המדינה"
אין מה לעשות, כזו היא אולגה ברנסייבה. בן אדם ששוכח, סולח ומשאיר את הצלקות מאחור לטובת העתיד. ברנסייבה בעלת השורשים היהודיים, עלתה לישראל בשנת 2004, אחרי שקיבלה הצעה מפתה לשחות למען המדינה היהודית. היא עזבה את ביתה ומשפחתה באוקראינה ונחתה הישר אל אגודת הפועל ירושלים. את דרכה הצברית היא החלה כשחיינית בריכות, אך קברניטי השחייה בישראל החליטו כי יהיה עדיף שתתחרה במרחקים הארוכים יותר ותעשה הסבה אל תחום המים הפתוחים. אולגה לא התווכחה, והחלה אימונים מפרכים תוך שהיא מתזזת בין דירות שונות ומשונות. "לא היה לי איפה לגור, רצתי ממקום למקום עם המזוודות", סיפרה לנו אולגה, בעת שצפתה מסוקרנת באחת התחרויות השבוע באילת. אך אולגה לא נשברה ומצאה פתרון לא פתרון. "כשהגעתי פעם לבית הנבחרות בווינגייט ולא היה מקום, פשוט הלכתי ליוליה (עובדת באיגוד השחייה) וגרתי אצלה. אמרו לי שלא הזמינו לי מקום".
השחייניות האוקראיניות באילת – אולגמה מימין (צילום: אילן גולדמן)
אך הקש שנועד לשבור את גבה הרחב (מאוד) של הברנסייבה, היה גדול יותר ממגורים. רק אחרי שגילתה כי אין בכוונת ישראל לשלוח אותה לבייג'ינג (לאולימפיאדה), גבה הרחב החל להתכופף. זאת למרות שהשחיינית קבעה את כל הקריטריונים הבינלאומיים הנדרשים וההזמנה למשחקים כבר הייתה בידה. היא עוד הספיקה להשתתף באליפות ישראל ולנצח חלק מהמקצים עד שקצה נפשה ותיקיה נארזו. את מקומה באותם משחקים אולימפיים תפסה בזריזות יתרה, סוון אוברסון השוויצרית (אלופת העולם), אשר התראיינה לשוונג השבוע. אוברסון יודעת שהיא חבה את הקריירה שלה לאולגה, או בעצם לעסקנות הישראלית שהשאירה את אולגה בבית. "כשסוון אמרה לי תודה, אמרתי לה תודי לישראל לא לי", היא מספרת.
"זה יכעיס אותי מאוד אם לא
אסע ללונדון אחרי מה
שקרה עם בייג'ינג"
איך הרגשת באותה תקופה אחרי שכל זה קרה?
אין לי מילים לתאר איך הרגשתי. זו הרגשה שאי אפשר לתאר. התאמנתי כל כך קשה, עברתי במיוחד לישראל, הקרבתי הכול.
האם טענתה של הדר בן דרור (מנכ"לית אגודת הפועל י-ם), בראיון "לזמן ירושלים", כי עזבת כדי להתחתן נכונה?
לא, זה לא נכון בכלל. חזרתי לאוקראינה בגלל חוסר הוודאות. פחדתי ששוב פעם אתאמן 4 שנים, אקבע קריטריון ואשאר בבית. לא הייתי מוכנה לקחת את הסיכון שלא אגיע לאולימפיאדה. לא היה לי פה אפילו מאמן. באוקראינה הייתה לי משפחה, היה לי הכול.
החזרה לאוקראינה עשתה לקריירה של אולגה רק טוב. שנתיים אחרי שתפסה טיסה חזרה, זכתה אולגה במדלית הזהב באליפות אירופה למרחק 25 ק"מ. "אם הייתי נשארת בישראל לא הייתה מנצחת את אליפות אירופה", היא טוענת נחרצות. "בישראל שחיתי לבד. באוקראינה יש לי מאמן שנותן לי אימונים מסודרים, תרגילים מרכזיים ומתייחס אלי. הדרך שבה מיכאל (דימיטרייב) שוחה ומתאמן היא לא בשבילי. גם בישראל אפשר לעשות דברים ולקחת מדליה, אבל צריך מאמן ועזרה מנהלית. האמת היא שאני לא יודעת מה קורה כעת בישראל. אני לא יודעת מה המצב".
עם מדלית הזהב מאליפות אירופה – מדליה שהייתה יכולה להיות של ישראל (צילום:RTL)
"אין סיכוי שדברים כאלו יקרו לי יותר.
נושא הספורט באוקראינה הוא מפותח ונלקח
ברצינות. אין יותר כסף אבל המנהלים
מבינים את הצרכים"
ביקורה של אולגה באילת לרגל האליפות האירופית, אינו הראשון מאז עזבה. היא כבר נחתה פה בעבר. תמיד עם רגשות מעורבים, תמיד עם אהבה בלב. "אני אוהבת את ישראל למרות מה שקרה לי פה עם איגוד השחייה". כיום אין לה טענות כלפי אף אחד. היא עסוקה בלהביט קדימה אל עבר לונדון 2012 למרות שאת הקריטריון עדיין לא קבעה. "אני מדברת עם כל האנשים באיגוד והכל בסדר. אני באמת לא יודעת מה היה קורה אם הייתי עושה את האולימפיאדה ב- 2008, כיצד זה היה תורם לקריירה שלי. כרגע עם הדר ונעם (מאיגוד השחייה), הכל בסדר. הם אפילו עזרו לי עם המזוודות. אני מקווה שאקבע את הקריטריון ללונדון בתחרות בפורטוגל (תתקיים בשנה הבאה).
ואם לא תגיעי גם לאולימפיאדה הבאה, האם זה יכעיס אותך יותר שלא נסעת לבייג'ינג?
חשבתי על זה הרבה. אחרי מה שקרה עם בייג'ינג, זה יכעיס אותי מאוד אם לא אסע גם ללונדון. בישראל לא היה לי מאמן. התאמנתי בפלאפון (קיבלה תכנית כללית בטלפון). לא היה לי איפה לגור וכל הזמן התעסקתי בדברים אחרים. זה באמת לא טוב.
"הם יודעים שהם עשו טעות.
הדר בן דרור אמרה לי שהיא
לא רוצה שאעזוב"
באוקראינה, אולגה היא סטודנטית לפסיכולוגיה של הספורט ומדעי האימון. היא נראית מעט מבוגרת מ- 26 שנותיה. יש לה מבט עמוק, רציני, של אחת שעברה קצת בחייה. היא מאמינה שבארץ מולדתה היא לא תצטרך לעבור את שעברה בישראל. היא מספרת על תרבות ספורט בריאה יותר, תמיכה ברורה מאליו בספורטאים. "אין סיכוי שדברים כאלה יקרו לי יותר. נושא הספורט הוא מפותח ונלקח ברצינות. אין שם יותר כסף, אבל המנהלים שלנו מבינים יותר טוב את הצרכים של הספורטאים". היא נותנת כדוגמא את המקרה של השחיין האוקראיני שהחליף את דניאל קציר באולימפיאדה (שחיין נוסף שלא נשלח), "האוקראינים ישר קפצו על זה".
כובע ים של נבחרת אוקראינה – הפסד שכולו שלנו (צילום: sulekha)
את חושבת שיש כאלו שמרגישים שנעשתה איתך טעות?
הם יודעים שהם עשו טעות (האיגוד והוועד האולימפי). הדר בן דרור אמרה לי שהיא לא רוצה שאני אעזוב. הם אמרו לי שחבל שככה קרה. גם הדר וגם נעם צבי אמרו לי שהם אוהבים אותי. הם היו צריכים לדאוג לי וזה היה להם קשה. אני לא יודעת איך הם דואגים היום למיכאל. לנו הם לא דאגו.
ברנסייבה לא זינקה ביום ראשון כדי להגן על תואר אלופת אירופה ל- 25 ק"מ. היא השאירה את הניצחון לאליס פרנקו האיטלקייה שלקחה אותו בשמחה ובששון. "אני לא שוחה מחר, אני מאוד עייפה", היא אמרה לנו ערב התחרות. "התחריתי בשנחאי (אליפות העולם) ולקחתי מקום 4. אני לא שוחה טוב כרגע. המאמן שלי ביקש ממני לא לשחות הפעם".
כל מי שעסק בספורט תחרותי ברמות הגבוהות בישראל, מכיר את המילה העלובה "עסקונה". על מה היא מדברת ולמה היא מתייחסת אף ספורטאי אינו ממש יודע, ושום מילון לא יוכל לפרש. אך ברור כשמש אילתית, שהעסקונה הזו רעה לספורט ואונסת את אלו שבאו לעסוק בו, מבלי כוונה ללכלך את ידיהם. היא נמצאת בכל פינה ומדרדרת את הספורט לתהומות חדשים בכל פעם מחדש. אולי הגיע הזמן שספורטאי העתיד הצעירים ישליכו את המילה הזו, לבור העמוק בו היא צריכה להיות קבורה, כדי שספורטאים כמו אולגה, שהיא רק טיפה בים, לא יצטרכו לעזוב אותנו, אלא יתחננו כדי להישאר. והיא מצבה עוד טוב. לכו תשאלו את אלו שפרשו…
מערכת שוונג הפנתה שאלות בנושא לאיגוד השחייה אך עד לרגע פרסום הכתבה לא התקבלה התייחסות.
אילן גולדמןעורך המשנה של אתר שוונג – אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי צולע בעל תואר במזרחנות
כל הכתבות של אילן גולדמן במדור– מזרח תיכון חדש
