ערוץ כתבות הקורונה בשוונג

התחום שמכונה אימונלוגיה של פעילות גופנית (Exercise immunology) הולך ומתרחב בשנים האחרונות והוא נחלק לשני תחומים עיקריים: ההשפעה של אימון גופני "אקוטי" (חד פעמי) והתגובה החיסונית לאימון גופני "כרוני" (פעילות גופנית שגרתית). הוכח כי אימונים גופניים שנעשים על בסיס קבוע עם מנוחה מספקת משפרים את התפקוד של מערכת החיסון. יחד עם זאת, ישנם חילוקי דעות רבים בנושא וישנן גרסאות לפיהן פעילות גופנית אקוטית מחלישה את מערכת החיסון והופכת אותנו חשופים יותר לזיהומים מזדמנים. תאוריית ה"חלון פתוח" הועלתה בעבר במחקרים, לפיה כתוצאה מפעילות גופנית אירובית עצימה לאורך זמן, חלה ירידה בפעילות מערכת החיסון כך שהסיכוי לזיהומים עולה.

האם המערכת החיסונית שלנו תעמוד בזה? | צילום: Image by Vektor Kunst from Pixabay

לפי התאוריה הזו, מיד לאחר אימון גופני ממושך ועצים חלה ירידה ניכרת זמנית בנוכחות של תאי דם לבנים של מערכת החיסון בדם, מה שיכול להסביר מצב של דיכוי חיסוני זמני. במאמר הנוכחי, אתאר לפניכם מחקר שהתפרסם לאחרונה על ידי קבוצת מחקר מדרום קוריאה והתפרסם ב-European Journal of Physiology במאי 2019 – המאמר המקורי כאן.

המודל שבו השתמשו: טפיל שנקרא Trichinella Spiralis, הוא פרזיט שמדביק תאי שריר שלד ואז נוצרים בשריר Nurse cells שהם תאים מודבקים בפרזיטים ממשפחת ה-Trichinosis. הפראזיט נכנס לתוך התא ומתפתח בתוכו וככל הנראה זו הדרך שבה הוא משתמש על מנת לשרוד ולברוח ממערכת החיסון. תאי Nurse הם תאי שריר שלד שנדבקו בזחל.

במחקר הנוכחי מספר תאי ה-Nurse משמש מדד באמצעותו ניתן לכמת ולהעריך את השינוי שחל במערכת החיסון בהשפעת פעילות גופנית. המחקר כולו נעשה בעכברים, כאשר בהתבסס על מחקרים אפידמיולוגיים, ציפו שתפקוד מערכת החיסון בחיות הניסוי ישתפר בעקבות פעילות גופנית ארוכת טווח על גבי מסילה.

במחקר השתמשו בחיות מעבדה ובטפיל T.spiralis על מנת לבדוק האם פעילות גופנית אקוטית מעלה את הסיכוי לתחלואה זיהומית ובאותו הזמן בדקו כיצד פעילות גופנית ממושכת משפיעה על מערכת החיסון בחיות. חיות הניסוי היו כאמור עכברי מעבדה אשר הודבקו בטפיל T.spiralis. קבוצת עכברים אחת לא הודבקה בכלל וקבוצה אחרת כן הודבקה. המטרה היתה להוכיח שהטענה לדיכוי מערכת חיסון בעקבות פעילות גופנית עצימה הוא בגדר אמונה טפלה ומוגזמת. כל קבוצה כשלעצמה נחלקה לעוד שלוש קבוצות, כפי שמתואר באיור הבא:

תיאור הניסוי

תיאור הניסוי: הניסוי בנוי משתי קבוצות עכברים, אחת עברה הדבקה והשנייה לא עברה הדבקה בטפיל. ניתן לראות באיור, שבנוסף, הקבוצה שלא עברה הדבקה בכלל והקבוצה שעברה הדבקה היתה חלוקה נוספת לפי תזמון הפעילות הגופנית.

קבוצת בקרה: קבוצה זו עברה רק הדבקה בטפיל והקבוצה השנייה התעמלה. לאחר מכן הודבקה ולאחר מכן המשיכה בפעילות הגופנית. קבוצה שלישית עשתה פעילות גופנית, אחר כך הודבקה ולאחר ההדבקה לא המשיכה בפעילות הגופנית.

עד כאן

מספר תאי ה-Nurse שנוצרו בשריר השלד שעבר הדבקה, היה נמוך בצורה משמעותית סטטיסטית בחיות מודבקות שהתעמלו גם לפני ההדבקה וגם אחריה, וכן בקבוצת החיות שהתעמלה רק לפני ההדבקה. חשוב וראוי לציין ששטח הדלקת שנגרמה בעקבות הטפיל היה נרחב יותר בחיות שלא עשו פעילות גופנית. בנוסף נמדדו רמות הביטוי של ציטוקינים מעודדי דלקת כמו IL-6, TNF ALPHA, IL10, TGF-Beta. רמות הציטוקינים IL-6 ו- IL-10 היו גבוהות משמעותית גם כתוצאה מההדבקה בפראזיט וגם עלו בצורה דרמטית בעקבות פעילות גופנית. רמות הציטוקין IL-6 עלו באופן ניכר בעכברים שלא עברו הדבקה אלא רק התעמלו. רמות הציטוקין IL-10 היו גבוהות במיוחד כתוצאה מההדבקה והרמות שלו נשמרו בחיות שהתעצלו גם לפני וגם אחרי ההדבקה.

המשמעות של המחקר: תוצאות המחקר מעידות כי עלייה בפעילות של מערכת החיסון בעקבות פעילות גופנית יכולה להקטין בוודאות את שיעור ההדבקה בטפיל. שיעור ההדבקה בטפיל היה נמוך במיוחד בחיות שעשו פעילות גופנית. העובדה הזו העלתה את ההשערה שפעילות גופנית ממושכת יכולה לשפר את תפקוד מערכת החיסון וכי אין עלייה בזיהומים מזדמנים, כפי שנטען בגרסת החלון הפתוח. במחקר הראו שמשך הזמן של הפעילות גופנית אינו משפיע על שיעור הדלקת וההדבקה והראו שפעילות גופנית עוזרת ומשפרת את פעילות מערכת החיסון ומגבילה את שיעור ההדבקה.

בסיכומו של עניין, אם מערכת החיסון "מאומנת" דרך פעילות גופנית שנעשית על בסיס שיגרתי, זה יכול להקטין את שיעור ההדבקה בגלל עלייה ושיפור בתפקוד שלה. הראו במחקר שלא משנה אם פעילות גופנית נעשית לפני החשיפה לגורם המזהם ומופסקת אחרי ההדבקה, או שעכברים שעשו פעילות נדבקו ואחרי ההדבקה המשיכו את הפעילות הגופנית, עדיין יש יתרון ברור של הפעילות הגופנית על פני עכברים שלא התעמלו.

מבחינת ביטוי של ציטוקינים תומכי פעילות של מערכת החיסון הראו שהרמות של הציטוקינים עלו כתוצאה מההדבקה בטפיל. פעילות גופנית גרמה לירידה בביטוי של הציטוקינים הללו. ה-IL-10 הוא ציטוקין אשר מוריד את הפעילות של מערכת החיסון על ידי פעילות גופנית שגרתית. פעילות גופנית אירובית על בסיס שיגרתי ידוע שיש לה השפעות חיוביות בכמה מישורים: במישור המנטלי בריאות הנפש, כמו כן משפיעה לטובה על מהלך של מחלות כרוניות כמו סוכרת, יתר לחץ דם ובכלל משפרת את איכות החיים.

לכן כדאי להמשיך ולהיות פעילים ולהתאמן על בסיס קבוע, זה טוב ומשפר את בריאותינו במישורים רבים ובייחוד זה משפר את התפקוד של מערכת החיסון.