מדוע ישראלים כמעט לא מנצחים בתחרויות אולימפיות?
קודם כל, כל הכבוד לאנשי הברזל שלנו על ההשתתפות באליפות העולם של איש הברזל בהוואי. השתתפות ישראלים בתחרויות היא דבר טוב ונחמד, רק כך הגויים יוכלו לדעת שאנחנו לא רק אנשי ספרא וסייפא – עם של אנשי רוח – זוכי פרס נובל, החיים על חרבם

מאת:רן אפק

אבל לא זכינו. למה?

אחד ממאמני נבחרת ישראל באתלטיקה לשעבר אמר לי, שהכנת אתלט לוקחת הרבה שנים ומתחילה מהיותו ילד או נער. באימון ניתן להשיא את תוצאותיו, אבל בסוף זה מסתכם בגנטיקה ובעיקר יכולת ורצון מנטאלי. בהתחלה הכל בסדר, יש לנו נוער עם נתוני פתיחה מעולים ואתלטים טובים עם נתונים טובים. אבל, אחרי כמה שנות השקעה מגיע הצבא (סיפא) או החברה (בנים, בנות ובילויים) או ההורים שצריכים תואר ומשהו רציני (ספרא) והאתלט המבטיח, מגלה שספורט זה לא הכל בחיים, או כמו ששחיין צמרת ישראלי אמר לקראת פרישה: "כמה זמן כבר אפשר להעביר ביום בלהסתכל על קו שחור?".

יש לי חבר שאומר שישראל צריכה מקצועות מיוחדים בשבילה באולימפיאדה. אנחנו לא כמו כולם, אנו חלשים באתלטיקה, כדורגל, כדורסל ובכלל ולכן, צריך לתת לנו להתחרות בענפי ספורט מיוחדים משלנו…אבל זה לא מדויק כי, אנו הישראלים באמת טובים וברמה עולמית בכמה ענפי ספורט כמו ג'ודו ושייט.

ג'ודו- גורל או מזל

בג'ודו זה פשוט להסביר למה אנחנו מנצחים – כי התחרות מכילה מרכיב גדול של הימור, הניצחון כמעט תמיד הוא מזל. בתנועה אחת מהירה אפשר לזכות במפתיע, גם אם אתה ממש גרוע. שמתם לב שאם מכבים את הווליום בתחרות ג'ודו וכשאין פרשנות, לא יודעים מי מוביל ומי ניצח! נגיד שהג'ודוקה הכחול הפך את הג'ודוקה הלבן, הפיל אותו ולפת אותו מרותק לרצפה. בכל קרב נורמאלי זה היה מוגדר כניצחון מוחץ. אבל בג'ודו, אם הלבן הצליח, כשהוא מרותק לרצפה, להזיז נחיר ימני או את הזרת ברגל, מייד השופטים פוסקים זה לא איפון (נוקאאוט בג'ודו) ולא נותנים נקודות. ואז קמים והלבן, שהיה מרותק לרצפה, פתאום מסתובב ועושה מין ריקוד בלט תוך שהוא נגע לכחול בבגד, ומייד השופטים קובעים ניצחון ללבן והכחול הפסיד. ככה זה בלי פרשנות ברקע, לעולם לא נדע מי ניצח בג'ודו.

ג'ודו – גורל או מזל (צילום: Lance Cpl. Scott M. Biscuiti)

שייט – ספורט או תזונה

גם בשייט מפרשיות אנחנו גדולים. אבל רק כשאין רוח. ככה גל פרידמן ושחר צוברי זכו במדליות אולימפיות. מפרשיות או גלשני רוח צריכים רוח כדי לשוט ואז אפשר להתחרות. אבל מה קורה כשביום התחרות אין רוח, אז הספורטאים הישראלים מככבים. אנחנו רגילים להתאמן בארץ שאין בה ממש רוח ולכן בעצם, לא השייטים האסטרטגיים או המהירים מנצחים, אלא אלו המתמחים בניפוח המפרש או נפנוף בו. כך השייטים באין רוח יוצרים רוח מכלום ומנפנוף. המנפנפים תמיד מנצחים בגלשני רוח כשאין רוח. הרי אנו הישראלים אלופי העולם בנפנוף. מגיל אפס אנחנו מתאמנים בנפנוף – במנגל, ב"על האש" ובבר בי קיו.

שחר צוברי עם מדליית הארד – גם בשייט מפרשיות אנחנו גדולים. אבל רק כשאין רוח. ככה גל פרידמן
ושחר צוברי זכו במדליות אולימפיו (צילום: Baderez)

קישורים: מדור שפיות פיזית