להרשמה למשחה דולפין אשדוד

מאת: נעמי גלבר

הבוקר התחרתה במקצה האקוותלון בכף כרמל נעמי גלבר שהתאמנה בעבר עם נועה חייט ז"ל שנהרגה לפני כארבע שנים בתאונת דרכים במהלך אימון ועל שמה נקראת התחרות. לקראת ירקיית הזינוק היא לא יכלה שלא להיזכר ולהתגעגע אליה

הכרתי את נועה חייט ז"ל לראשונה כשהתאמנו בנבחרת השחייה במכבי חיפה, הייתי אז בת 10. שנים של אימוני שחייה מפרכים חלפו לצידנו, ונועה, שהתבלטה גם ובמיוחד בקלילותה ובמהירות הריצה שלה חיש מהר פיתחה להט וזיקה לשילוב בין הענפים. וכך מצאה עצמה בטריאתלון, שהתאים לה ככפפה ליד.

נועה היוותה עבורי השראה לכל אורך הדרך – כספורטאית מצטיינת וכחברה.

אני זוכרת שכהרף עין, בחלוף פחות משנה להצטרפותה לענף הטריאתלון, החלה לקטוף מדליות באליפויות הארץ ובתחרויות מקומיות. ואף על פי כן הייתה כל כך צנועה – מיאנה להצטלם על הפודיום עם המדליות והגביעים הזהובים, ועוד לפני שהצלמים הספיקו לשלוף את המצלמות, כבר הצליחה להוריד את המדליות מצווארה. כך נועה הייתה. והדבר היה בולט בעיקר בחיוכה התמידי מלא שמחת החיים, שהיה ממיר עצמו לחיוך נבוך משהו בעת שהרעיפו עליה תארים ומחמאות.

נועה חייט ז"ל במרוץ המדרגות | צילום: צלמי שוונג

נועה וההשראה החיובית שקיבלתי בזכותה היוו סיבה מרכזית לכך שכעבור שנה מהצטרפותה לענף בחרתי גם כן לשחות, לרוץ ולדווש ביחד. התאמנו ביחד בקבוצת הטריאתלון דאז שהקימו אילן גולדמן וחלי רוזנשטיין. נהניתי מאד להתאמן לצידה, כל כך חיובית ומדרבנת, גם כשהיא בעצמה מתאמצת, אך אף פעם לא היה נראה שקשה לה, היא תמיד סיימה אימון עם חיוך.

רק עצם הווייתה העניקה תחושה של בטחון. לאחר פציעה נאלצתי לפרוש מהספורט התחרותי ואת המשך העשייה בענף הטריאתלון עשיתי כמדריכת שחייה, כשנועה לצידי. הדרכנו בשחייה במשך תקופה ביחד את נוער הטריאתלון, בבריכה שבה נפגשנו לראשונה, בריכת מכבי בחיפה, זו שבה התהוותה ההיכרות בינינו.

מלווה אותי עד היום תחושה של סגירת מעגל, כי זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי את נועה. שם, בבריכה, בנבחרת השחייה. מאז בדמיוני אני מפליגה ושוחה בגלי המחשבות על רוחה של נועה שהשראתה אותנו ממשיכה ללוות.

וכשהתכנסנו היום בבוקר, בחוף, לקראת מקצה האקוותלון על שמה, עלתה בי התרגשות כשידעתי שכמו נחל הזורם וממלא חללים רבים באדמה, כך ערכיה של נועה חלחלו אל רוחם של ספורטאים רבים נוספים.