"כשמכניסים את הראש לים המלח התחושה היא מוזרה. הטמפרטורה אחרת, העור מרגיש אחרת ופתאום אתה רואה קרקע מוזרה שנראית כמו הירח. קרקעית עם בוץ וכל מיני זרמים – זרם קר פה וזרם קר שם. זה מים אחרים לגמרי ממה שאנחנו מכירים", כך מסכם עודד רהב את החוויה של השחייה בים המלח כחלק מההכנה. האמת היא שכל מי שאוהב שחייה במים פתוחים ככל הנראה יסתקרן מהרעיון של שחייה בים המלח. זה ברור שההנאה מהמים היא חלק מהעניין ובים המלח אי אפשר באמת ליהנות משחייה אמיתית, מצד שני יש הרבה אנשים שמסתכלים כמעט כל יום על קרקעית הים מבעד למשקפת שלהם, ובשבילם חוויה חד פעמית מול קרקעית שנראית כמו הירח, יכולה להזכיר באמת ביקור על הירח.
אף אחד לא עשה את זה מעולם. שחייה בים המלח | צילומים: באדיבות עודד רהב
יוזמת המשחה היא פרי שיתוף פעולה בין המועצה האזורית תמר, ארגון אקופיס מזרח תיכון, והמשרד לשיתוף פעולה אזורי אשר שואפים להביא לעליית המודעות הארצית והבינלאומית ולגרום ליישומה של פעולה ממשלתית מקיפה להצלת ים המלח. החבורה שהחלה לשחות בים המלח למרחק של 16 קילומטרים מהצד הירדני של ים המלח אל הצד הישראלי מורכבת מהשישייה ששחתה מקפריסין לישראל, מעוד שתי שחייניות ישראליות מוכרות מאוד בתחום המים הפתוחים, אבישג טורק שבשנה שעברה שחתה ברציפות מרחק של 42 ק"מ ועדינה פאור, ומעוד הרבה אורחים מחו"ל שמשלימים משלחת של 28 שחיינים שנענתה לאתגר המטורף הזה. הרעיון הוא ישראלי, המבצעים מגיעים מכל העולם וכמובן שאי אפשר היה לצאת לדרך בלי העזרה של הצד השני – הירדני, וזה משהו שלא היה פשוט לגייס.
המשחה יתבצע לרוחבו של ים המלח, כ-16 ק"מ, וצפוי להיערך כ-7 שעות. הצוותים, אשר התאמנו למשחה במהלך השנה האחרונה, יצאו באור ראשון של בוקר, על גבי סירות, מחוף חמי עין גדי אל עבר הגדה הירדנית- נחל מוג'יב (ארנון), שם יוזנקו ויצאו לעבר הגדה הישראלית.
"כמה שזה נשמע הזוי אמרנו שבכל זאת נבחן את זה"
כדי לספר את כל הסיפור ולהבין איך באמת אפשר לשחות בים הזה נתחיל עם הרעיון, ואת זה מסביר לנו עודד רהב: "אחרי משחה קפריסין-ישראל שיחקנו עם כל מיני מחשבות ולפני שנה וחצי אודי אראל שהעלה את הרעיון של קפריסין, בא עם הרעיון של ים המלח. כמה שזה נשמע הזוי אמרנו שבכל זאת נבחן את זה. המשפחה של אודי הגיעה מים המלח אז מבחינתו זו סגירת מעגל, ומאחר ואנחנו אתו זו סגירת מעגל גם לנו. הרעיון ההתחלתי היה שהשישייה תשחה אותו, אבל אז התחילה המחשבה שאנחנו רוצים לספר את הסיפור והחלטנו שהפעם צריכה להיות מטרה נעלה סביבתית. אז הכרנו את עמותת אקו-פיס כדי לספר סיפור סביבתי, ליצור קשרים וגם כדי לעשות משהו אמיתי".
כדי להפוך את האירוע הזה לבינלאומי נעזרו היזמים ב"אקו-פיס" שזו תנועה בינלאומית של פעילי איכות סביבה מישראל, ירדן והרשות הפלסטינית ששמה לה למטרה לשמור על הטבע באזור המשותף לשלוש המדינות. "אקו-פיס" עזרו עם החשיפה ובמקביל נעשתה פנייה לאיגוד הבינלאומי של השחייה במים פתוחים כדי להעביר לירדנים מסר שבסופו של דבר מדובר במטרה סביבתית חשובה ותו לא, ושהמשחה הזה הוא בינלאומי ולא ישראלי.
מתכוננים לאתגר. חלק ממשתתפי המשחה
"המטרה היא לשמור על ים המלח כי הוא נמצא בסכנת הכחדה אמיתית", מסביר רהב ומוסיף: "גם בפיילוטים שעשינו במקום ראינו הבדל במים שהגיעו עד גרם המדרגות בין הפיילוט הראשון לאחרון. ראינו בעיניים איך הים הזה נעלם וזה הדבר הכי מטריד, מסעיר ומעציב. לא הרבה אנשים מבינים שים המלח זה מרכז העולם. הכל קרה כאן. גם השבר הסורי-אפריקאי כאן, מבחינה בריאותית זה המקום הכי בריא שיש אבל אנחנו ב-25 שנים הצלחנו להרוס את האזור כמו שלא עשו מיליוני שנה. זה כשלעצמו לא הגיוני שהאדם הצליח להרוס אזור כזה. צריך ללמוד מהלקח של אגם החולה ולגרום לעצירת ההידרדרות. אין לנו אשליה להחזיר את ים המלח למצב הקדמוני שלו, אבל המטרה שלנו היא לגרום לכך שב-2050 ים המלח לא יעלם.
"כדי לעשות את זה אנחנו רוצים להגיע למצב שיהיה חוק ים המלח שיהיה מקובל על ישראל וירדן ושיבינו את העוצמה שלו כמרכז עולמי לתיירות. שתי המדינות יוכלו ליהנות מרווחה כלכלית אינסופית. כרגע הים מוזנח והחופים קורסים. יש למעלה מ-2,200 בולענים והאזור מוכה אסון. נעלמים כבישים, בתים, האזור נכחד. זה כמו אדם שעומד למות כל רגע אבל עוד יש לו דופק – לא תציל אותו? לקחנו משימה כמעט בלתי אפשרית, אנשים רמי דרג אמרו לנו שזה לא ילך. אני כיזם לא מוכן לקבל אמירה כזו. כל עוד יש מה להציל חייבים להציל ואני שמח שגייסנו שחיינים זרים שאמרו כן ושיש אנשים שמשקיעים זמן, כסף וטיסות".
היו צריכים להתרגל למסיכות המיוחדות. עודד רהב (מימין) ואורי סלע
שחיינים זרים שאוהבים אתגרים מעניינים, על אחת כמה וכמה למען מטרה חשובה, נרתמו בשמחה לרעיון. אל החבורה הישראלית תצטרף משלחת של שחיינים מדרום אפריקה בראשות רם ברקאי, ישראלי לשעבר שהוא יו"ר ההתאחדות הבינלאומית לשחייה במים קפואים. יהיו גם שחיינים מבריטניה, ניו זילנד, דנמרק, ספרד וגם שני שכנים מירדן ופלסטיני אחד. במשך חודשים ארוכים מנהל עודד רהב מגעים ישירים ועקיפים, יחד עם כוחות הביטחון הישראלים, מול כוחות הביטחון הירדנים במטרה שביום המשחה הכל יתנהל כראוי, ששום דבר לא יתבטל ברגע האחרון, ושמשתתפי המשחה יוכלו להגיע בסירות לצד הירדני של ים המלח מבלי להחתים דרכונים, ומשם להיכנס למים ולשחות בחזרה לצד הישראלי.
איך שוחים בים המלח?
ועכשיו אחרי שהבנו מה גרם ל-28 שחיינים לשחות בתנאים הכי לא מתאימים לשחייה שיש, הגיע הזמן להבין איך זה מתבצע. אז נקדים ונספר שמהבדיקות שערכו מארגני המשחה נמצא שמעולם לא התקיים משחה בתנאי כאלה או דומים לזה, כלומר במים ש-37 אחוזים מתוכם הם מלח. ועוד דבר, גם לא נמצאו עדויות לאנשים ששחו יותר מ-6 שעות ברציפות כשהם למעשה משנרקלים, כי זה מה שעושים שחייני ים המלח.
מבחינת הציוד הם משתמשים במסכות מיוחדות שהומצאו בצרפת עבור אנשים שלא יודעים להוציא את הראש כראוי לנשימה אבל כן רוצים לשחות במים פתוחים. אגב, המסכה הזאת הפכה לאחד המוצרים היותר נמכרים בחנויות הספורט באירופה. המסכה שומרת על כל הפנים ומאפשרת לשחות עם הראש בפנים ולמעשה לשנרקל.
אז הראש כל הזמן בפנים והגוף מקבל דחיפה למעלה וצף כמו סירה. זה אומר שבמשחה ים המלח בכלל לא מפעילים את הרגליים, למעשה תנועות רגליים רק יפריעו. השחייה מבוססת על תנועות ידיים נטו כפי שמסביר עודד רהב שבניגוד לאורחים שיגיעו מחו"ל כבר צבר ניסיון ואפילו טעם מהמים: "בפעם הראשונה נכנסו לי מים לפה וזה היה כואב. כל התרגילים שלנו הם למצב הזה, אתה חייב להתנסות ולוודא שאתה מצליח לנשום. המים נורא שומניים, ואי אפשר לנגב אותם. הפסקות האכילה שלנו יהיו במצב שבו נצוף על הגב וזה כמובן גם משהו שצריך לתרגל. בנוסף גררנו בקבוקי שתייה, חיברתי ארגז של תנובה לבוגי ושמתי 6 בקבוקי מים ומרסס מים ובזה נשתמש כדי לשטוף פנים".
מבחינתם של יזמי המשחה הדבר הכי חשוב בכל הסיפור הזה הוא להאמין. בדיוק כפי שהם מאמינים שאפשר לשמור על הניקיון של הים התיכון, "המגרש הביתי" שלהם שאותו הם כל כך אוהבים, הם מאמינים שאפשר להציל את ים המלח. חבל מאוד שהגענו למצב שבו אנחנו צריכים להיות פסימיים לגבי עתידו של אחד מפלאי העולם שהוא שלנו, אבל כנראה שמישהו צריך לנער אותנו ולהציג לנו את האמת מול העיניים, בשאיפה שהם ישמרו על העיניים שלהם.
