זה היה עוד בוקר אחד מני רבים בהם השכים קום יריב לב ארי, 43 מכפר אורנים לעוד אימון שחייה ורכיבה. הוא סיים את האימון והיה בדרכו הביתה ובשבריר של שנייה השתנו חייו לנצח. בשעה שבע וחצי בבוקר בצומת גימזו משאית עם טריילר פנתה שמאלה ופגעה עם חלקה האחורי בלב ארי. המשאית עלתה עליו שלוש פעמים ומעכה אותו תחת גלגליה עד שעצרה. "לפני שאיבדתי את ההכרה אמרתי כמה פעמים בקול ברור את שמות שלושת ילדיי, בדיעבד, דווח לי שהיה שם חובש קרבי וחובש תורן של מד"א שהצילו את חיי. המשאית עלתה לי על רגל שמאל, לא יודע איך הצלחתי להשתחרר מהקליטים אבל הזזתי את רגל ימין שלא תעלה עליה. עורק הכסל שלי נקרע וכל העור ומסת השרירים נתלשו מקו המפשעה.

"זו חצי סגירת מעגל כי לא עשיתי את הכל, עשיתי את מקצה השחייה" | צילום: צלם אותי

"הפציעה היתה רובה מתחת לברך עם שברים קשים באגן ודימום תוך בטני. הגעתי לבית חולים אסף הרופא ובגיליון הרפואי שלי כתבו 'אלמוני בן 23 פצוע אנוש' והכניסו אותי לחדר ניתוח. למזלי הגעתי ביום בו כל המומחים של אסף הרופא היו שם ומסתבר שזהו בית החולים האורטופדי לטראומה הטוב בארץ. קיבלתי 27 מנות דם ואמרו שאם העורק היה נקרע כמה מילימטרים בחלקו העליון, לא הייתי בין החיים. מאז, כל אירוע שבו חל שיפור בתיפקוד שלי, אני הולך לתל השומר ואסף הרופא בכדי לומר תודה כל פעם מחדש לצוות הרופאים והאחיות".

הוא היה מורדם ומונשם במשך חודש שלם וחודשיים נוספים שהה בטיפול נמרץ ואיש לא ידע מה יהיה מצבו, הוא התנדנד בין החיים למוות. לאחר חודש העירו אותו. "כהתעוררתי אחי הראה לי לוגו על הכרית בה כתוב 'אסף הרופא' והרופאים לאט לאט סיפרו לי שנפצעתי בתאונה ולא הבנתי מה הם רוצים ממני. כשהתחלתי להתעורר הבנתי את גודל הפציעה. לא הייתי במקום בו הבנתי את האובדן של הרגל, אבל התעקשתי לראות את הפציעה והייתי שותף מלא לדרך הטיפול והניתוחים שתכננו עבורי".

לב ארי החל לעסוק בספורט כבר מגיל צעיר, בעיקר בכדורגל, אך עם השנים זנח את הספורט והחל לעלות במשקל עד שהגיע לשיא של 96 ק"ג. בגיל 37 החליט שעליו לחזור לעסוק בספורט כדי לרדת במשקל אז הוא התחיל לרוץ, בלי תכנית אימון או מאמן והדבר הוביל אותו תוך זמן קצר לשרשרת פציעות שגרמו לו להתחיל לרכוב על אופני הרים. על ענף הטריאתלון שמע לראשונה מחברים שאמרו לו שאם הוא גם רץ וגם רוכב אז למה לא טריאתלון? הוא לקח שיעורי שחייה כדי לשפר סגנון ולקח את מאמן הריצה רמי מיכאלה שילווה אותו. "הבנתי שהשפה בה צריך לדבר בספורט היא מאוד מורכבת", אומר לב ארי, "המתח בין רמת הציפיות והיכולת הפיזית של הגוף שלך עומדת במבחן תמידי, מה הוא יכול או לא יכול לעשות ופה אין קיצורי דרך, צריך לעבוד בצורה מסודרת".

חצי שנה אחרי שהתחיל להתאמן עשה את הטריאתלון הראשון שלו וזה סייע לו להבין עד כמה חשוב להתאמן ולהתמקצע בכל ענף. משם התיאבון נפתח והוא מצא עצמו משתתף במרתון ובמספר טריאתלונים "מאוד התחברתי לספורט הזה והוא עושה אותי בן אדם הרבה יותר ממוקד ורגוע". במשך כשלוש שנים, כדי להצליח לשלב בין משפחה, ספורט קריירה, היה מתחיל לב ארי את האימונים בשעות הבוקר המוקדמות מאוד, שלוש וחצי או ארבע בבוקר ומסיים כשהילדים קמים.

"חששתי שלא אוכל לעשות שום דבר ואז התחלתי לשחות וראיתי שאני שוחה מצויין" |צילום: צלם אותי

לב ארי, שהיה עד רגע התאונה, ספורטאי פעיל שמתאמן על בסיס יומי, מצא עצמו נסעד חודשים רבים באופן מלא בלי יכולת לעשות דבר בכוחות עצמו. מיטב המומחים הסבירו לו כי הוא עומד לבלות את שארית חייו על כיסא גלגלים ואין פיתרון לתופעה ממנה סבל שהוא ייצור עודף עצם לא מבוקר שנוצר על ידי הגוף כתוצאה מהטראומה אותה חווה. ההתגרמות המואצת גרמה לו לנעילת מפרק שבעקבותיה נאלץ להיות במשך כמעט שנתיים במצב של חצי ישיבה-שכיבה ללא יכולת להתכופף. "הייתי משותק לחלוטין ונתמך בהליכון תקופה ארוכה. לא היה פיתרון בארץ ואמרו לי שאלו עומדים להיות החיים שלי מעכשיו. היה לי ברור שהרופאים טועים. הגעתי לרב פירר ובדרך, לא דרך גם לו היה קשה למצוא פתרון הולם מהמומחים בעולם ואחרי שלושה חודשים הוא מצא שלושה מנתחים שאחד מהם נמצא במנהטן, בבית חולים אורטופדי".

המסע אל הלא נודע
הוא טס למנהטן כשנה ושלושה חודשים אחרי הפציעה ואז התברר לו כי הוא עומד להיות מאושפז בבית החולים לפחות חצי שנה לטובת ניתוחים כירורגיים שאף שם נחשבו כמורכבים בשל הפציעה הקשה. מאותו רגע התחיל מסע אל הלא נודע ועבר ניתוחים רבים . במהלך השיקום שלו עבר אימוני הידרותרפיה במים שחיזקו אותו מאוד ובין הניתוחים הצליח אפילו להשתתף עם שני חברים טובים, רמי מיכאלה וליאור מועלם בטריאתלון תל אביב בשלשה ואפילו להגיע במקום השני. "חששתי שלא אוכל לעשות שום דבר ואז התחלתי לשחות וראיתי שאני שוחה מצויין ואפילו טוב יותר ממה ששחיתי לפני כן. התחלתי לשחות בבריכה של אוניברסיטת תל אביב וראיתי שאני משיג את הולכי השניים וזה היה מצחיק. נרשמנו למקצה המלא של ישראמן גרמין 2016 וכמה ימים אחרי ההרשמה הייתי על מטוס חזרה למנהטן להמשך סדרת הניתוחים".

לב ארי בטריאתלון אילת לפני הפציעה | צילום: אלבום פרטי

כשחזר לישראל נכנס לשגרת אימונים וחזר לעבודה בצורה מלאה. "מה שמניע אותי לקום בבוקר ולעשות את מה שאני עושה הם הילדים שלי. מבחינתי העובדה שחזרתי לחיים מבהירה לי יותר מתמיד כי המהות עבורי הינה לגדל את ילדיי. אני במקום שאני פונה לספורט ממקום שאני יודע שזו תפיסה, דרך חיים ואיפה שהוא מחזיר אותי לנקודה שהכל אפשרי למרות הטראומה הנוראית. להרים את הילדים שלי בלי קביים זה הישג." הוא הורה פעיל בוועד המוסדי של בית הספר ומעביר הרצאות בבתי ספר לפיזיותרפיה ולרופאים ואף הוזמן לכנס ארצי לשיקום כמודל להליכה עם פרוטזה ללא אמצעי עזר ולא נח לרגע ובטח שלא נותן לנכות להשתלט על חייו ולנהל אותם.

האם תחזור לרכוב על אופניים?
"אני יכול לרכוב על אופני כביש. ברגל שמאל אין לי מסת שריר ומה שמניע אלו השרירים שנמצאים באגן ואותם אני מתחיל לפתח באמצעות מכשיר הכושר כדי לפצות על תנועה. קיבלתי החלטה שאני לא עולה על אופני כביש רגילים, אלא הולך לעשות איש ברזל, 226 ק"מ עם הידיים. אני רוצה לעשות את הישראמן ולעלות את העליות שם. יש לי את הג'וק הזה לעשות את התחרות. אני איש של מטרות. החלטתי להמשיך בחיים כאשר הפציעה היא אירוע קוסמטי בלבד למרות המגבלות הקיימות. לקרוביי אני אומר שאני שלם עם החסר. אין לי ספק שישראמן המלא מהווה עבורי תחילתה של דרך רצופת אתגרים וחוויות מהנות".

" הפציעה היא אירוע קוסמטי בלבד למרות המגבלות הקיימות. לקרוביי אני אומר שאני שלם עם החסר" | צילום אלבום פרטי

איך היתה ההרגשה להשתתף בתחרות ישראמן גרמין השנה, הרגשת שאתה סוגר מעגל?
"בשיקום, היו נקודות שהיה לי ברור שאני עומד להיות על כיסא גלגלים ולאט לאט הבנתי שדברים יכולים להשתנות ובידי השליטה ופתאום מה שרופאים אומרים, זה לא תמיד נכון וברגע שלקחתי את המושכות לידיים שלי הבנתי שיש תקווה. זו חצי סגירת מעגל כי לא עשיתי את הכל, עשיתי את מקצה השחייה וברור לי שאני הולך לעשות את מקצה איש הברזל בידיים, אם זה בארץ או בחו"ל".

לב ארי מתנדב ומסייע לאנשים שנמצאים במצבים דומים לשלו להתמודד עם הפציעה כדי לסיע להם בכל תהליכי השיקום וההחלמה. "נפגשתי עם מנכ"ל אתגרים והחלטתי שברגע שאני הולך על שתי רגליים בלי קביים, אני מפסיק להסתכל רק על עצמי ומתחיל להסתכל על האחר. הוצע לי פרוייקט שבו נאסוף אנשים שלפני גיוס עם מוגבלויות ולנסות לשלבם בצבא בכל מיני תפקידים. במקום בו נמצאים הפחדים והכשלונות, שם תמצא הצלחות", אומר לסיום לב ארי, "לדעתי זה טמון בכל אחד מאיתנו כל שנותר הוא להחליט מה היא המהות בחייך ולהאמין כי משם כל כישלון הוא עוד שלב בדרך שלך להצליח".