היום בו הבנתי שאצטרך למצוא פתרונות לדלקות ולכאבים תוך כדי הריצה ולא מחוץ לריצה, כי זה כל העניין במרתון
מאת:רוני וקסלר
בשבוע שעבר רצתי 21 ק"מ והתחושה הייתה שזה כמעט בלתי אפשרי לרוץ את המרחק הזה פעמיים. מבחינות מסוימות אני מופתעת מתהליך השינוי שאני עוברת עם האימונים, פיזית ומנטלית, ונוכחת שהאימון מפתח את היכולת להתמודד – ומצד שני הקושי נמצא כל הזמן.
יום לאחר שרצתי עלייה תלולה ברוח נגדית ואז ירידה עם רוח גבית שדוחפת ומאיימת להפיל במורד, הרגשתי הרבה יותר חזקה ואסרטיבית בוויכוח שדרש עמידה על דעתי מול אחרים.
הבוקר שוב ירד גשם חזק וכמעט נכנעתי ונרשמתי לחדר כושר כדי לרוץ על המסילה תחת גג. אך משהתברר המחיר הגבוה של המנוי, החלטתי שההוצאה לא מוצדקת ויצאתי מהלובי המפואר. נכנסתי למכונית, וכשהבחנתי שהגשם הפסיק, הייתי יותר משמחה לרוץ בחינם בחוץ.
האימון היה ריצת 10 ק"מ, והתמקדתי בשיפור המהירות. התחלתי את הריצה עם הרבה אנרגיה, אך עד מהרה הרגשתי חוסר סימטריה משמעותי בין רגל ימין לרגל שמאל. רגל ימין תפקדה מצוין, רגל שמאל כאבה לכל אורכה. ניסיתי להבין מה המשמעות של הדבר: אוקי, חוסר איזון, הלב נמצא בצד שמאל, אולי הסטרס שהצטבר מהסופ"ש? החלטתי להמשיך, בתקווה שהתנועה תשפר את המצב. עם ההתקדמות ניסיתי להיות יותר סימטרית בתחושה הכללית והכאב ברגל פחת, אך חזר בהמשך.
הרגשתי שהרגל חולה והחרדות עולות: אם זה המצב בריצה קצרה, מה יהיה בריצות הארוכות? הנה הגיע העונש על חטא הגאווה! העזתי לרצות לעשות משהו גדול, העבדתי את גופי בפרך, ועתה אני משלמת את המחיר. אבל המשכתי לעשות מה שאני יודעת: ליצור דרכים נוספות. שיניתי צעדים – ארוכים, גדולים, גבוהים, אולי זה יסדר את הבעיה. ירדתי מהמדרכה לשדה, רצתי בין שיחים רטובים ואדמה בוצית שאילצה לשנות את הצעדים והקצב. אך הרגל עדיין כאבה.
החלטתי שלעזאזל עם הכל, שארוץ מהר כאילו זו הריצה האחרונה שלי! לאחר שהתעייפתי והאטתי, נזכרתי בדבריו של הסופר היפני, המרתוניסט הרוקי מוריקאמי, שאנו צריכים להיות המפקדים של השרירים שלנו, לאלף אותם ולשלוט בהם. לא התחברתי לדימוי של המפקדת הקשוחה, בטח כשהרגל לא נשמעת לפקודותיי. כדי לעזור לעצמי החלטתי שזה אימון של כאב שמכין לכאבים בהמשך, ולכן חשוב שאתמודד איתו בגבורה.
סיימתי את הריצה ועברתי לצעידה משחררת, בצעדים ענקיים שמותחים את השרירים המכווצים, והגוף נע משוחרר בתנועות מוגזמות ספירליות, ימינה ושמאלה. הצעידה מועילה מאד כי תנועה קלה לאחר ריצה מזרזת תהליכי סילוק חומרי לוואי שמצטברים בשרירים. בקושי יכולתי לעלות ולרדת מדרגות, וכשהגעתי לביתי שתיתי, לקחתי תוסף מגנזיום נגד התכווצויות שרירים ואומגה 3 נגד דלקת ובעד דברים אחרים, ונרגעתי.
למחרת, בניגוד לעצות הקרובים, יצאתי שוב לרוץ. הרגשתי צורך להוכיח שאני יכולה למרות הכאב, לוודא שלא נהייתי נכה. הים היה מדהים, חלק, גבוה, אפרפר-ירקרק של חורף. התחלתי לרוץ והבנתי שאצטרך למצוא פתרונות לדלקות ולכאבים תוך כדי הריצה ולא מחוץ לריצה, כי זה כל העניין במרתון. ניסיתי לרכך את התנועה כמה שאפשר, לגלגל את כף הרגל, לתת לגוף לבחור את גודל הצעדים והקצב, ודמיינתי שאני רצה בתוך כדור גדול שמתגלגל, דימוי שהזכיר לי את טכניקת הגאגא של אוהד נהרין. זה עזר, והכאב ברגל התפוגג בהדרגה עד שהוא הצטמצם…
מאת: רוני וקסלר
