וכולן לקחו את כל המדליות במרתון וב-10,000 מטרים
אליפות העולם באתלטיקה החלה בהיסטוריה! כל שש המדליות הראשונות שחולקו באליפות, הלכו לרצות מהרמות של מערב קניה. מהפכת האתלטיקה הנשית בקניה הושלמה
מאת:חגי אשלגי
מרתון הנשים
מרתון הנשים בדייגו זכה בשבת בבוקר למזג אוויר טוב משמעותית מהצפוי. אמנם הלחות עמדה על 72%, אבל הטמפרטורות לא טיפסו מעל 26 מעלות ועננים בשמיים מנעו התמודדות עם שמש קופחת. מאחר והחום הקשה שהיה חזוי עדיין גרם לחשש אצל המשתתפות, מרתון הנשים התפתח בהדרגה, לאט ובזהירות. במצב כזה, הסיכוי של הרצות ממזרח אפריקה שנוטות לקמול קשות בחום גבוה, השתפר ככל שהתארכה הריצה והתברר שהחום לא יהיה גבוה כפי שנחזה. למרות זאת, בנות קניה ואתיופיה העדיפו לנקוט משנה זהירות. בחלוף 5 הק"מ ראשונים היתה כמעט כל הדבוקה יחד תחת הובלה אתיופית, ונעה בקצב שעבור חלק מהרצות, מהווה קצב של אימון מתקדם ולא יותר. עדנה קיפלגאט – מנצחת מרתון ניו יורק אשתקד ושלישית במרתון לונדון השנה – השתרכה בשלהי הדבוקה בגלישה חלושה מאחורי המובילות. היא חצתה את קו 5 הק"מ במקום ה- 40.
לא הרבה השתנה בחלוף 10- ק"מ. הדבוקה נותרה גדולה וקיפלגאט המשיכה להשתרך – עכשיו כבר במקום ה- 25 אחרי שכמה רצות בכל זאת לא החזיקו בקצב. כך גם בק"מ ה- 20. דבוקה איטית (אמנם קצת פחות איטית מהפתיח) של כ- 30 מתחרות. קילפגאט ממשיכה להדאיג את בכירי המשלחת הקנייתית עם שיוט רפה במקום ה- 29. בשלב זה החליטו בנות מערב קניה שהגיע הזמן להשתתף עם האתיופיות בניהול קצב הריצה. מחצית הדרך נחצתה ב- 1:16:46 שעה (קצב 2:33 שעות למרתון מלא). עד הק"מ ה- 30 הקצב השתפר – אבל רק במעט. בדבוקה הקדמית נותרו עדיין 17 רצות. בסביבות הק"מ ה- 33, בערך 9 ק"מ לסיום, הטיול נגמר. עדנה קיפלגאט התעוררה מהנמנום, החליטה שמכאן מדובר במרוץ של פחות מ-10 ק"מ, וכך הוא גם ינוהל – ועברה קדימה.
תוך פחות משתי דקות של האצה, נשרו כמעט כל הנשים ובדבוקה נותרו ארבע – שלוש קנייתיות (קיפלגאט, פריסקה ג'פטו ושרון צ'רופ) ואתיופית אחת (בזונש בקלה). קיפלגאט המשיכה לדחוף את הקצב ובזו אחר זו נשרו בקלה ואחריה ג'פטו. רק צ'רופ נותרה איתה.
ריצת הגמר 10000 מטרים נשים
כ- 3.5 ק"מ לסוף, כהרף עין, היכה אסון! קיפלגאט חתכה ימינה לתחנת שתייה, נתקלה ברגלה של צ'רופ והשתטחה על הרצפה. צ'רופ הסתובבה לאחור לחכות, לעזור אבל קיפלגאט כבר קפצה חזרה על הרגליים. קצת בדומה לנפילתו של לאנס ארמסטרונג בטור דה-פראנס של 2003 בלוז ארדידן, נראה היה שהנפילה רק המריצה לקיפלגאט את הדם והיא המשיכה לטוס. השיהוי הקטן שגרמה הנפילה גם איפשר לג'פטו לחזור לשלישייה המובילה.
מכאן, הצטמצם המרתון כולו למרוץ התשה בין שלוש יריבות מגבעות מערב קניה. בסיום, אף אחת לא יכלה לקליבר של קיפלגאט. היא סיימה ראשונה עם 2:28:43 שעות. פריסקה ג'פטו 17 שניות אחריה, ו-14 שניות נוספות אחר כך – שרון צ'רופ. 1-2-3 היסטורי! כל שלושת המדליות במרתון אליפות העולם לקניה. בזונש בקלה האתיופית במקום הרביעי, יוקיקו אקבה היפנית חמישית ושיאולין ז'ו הסינית שישית.
אבל בהמשך היום התברר שזו רק ההתחלה…
לא חלפו 10 שעות מסיום המרתון וכבר התייצבו על המסלול רצות ה-10,000 מטרים לגמר הישיר. עקב זכות עודפת שנובעת מכרטיס חופשי לאלוף העולם המכהן, קניה זכתה ב-4 רצות בגמר. אתיופיה, ארה"ב ויפן הכניסו שלוש רצות כל אחת.
ושוב זה התחיל כמו טיול שנתי. איטי, שליו ורגוע. לאחר שבקושי חלפה הקפה, החליטו האמריקאיות בראשות שליין פלנגאן להזיז קצת את הקצב. הן עברו לראשות הדבוקה ולפלנגאן הובילה במשך כ- 3 ק"מ בקצב של בערך 3:10 דקות לק"מ. כל העת הזו עשתה אלופת העולם, לינט מסאי, את מעשה בת ארצה במרתון – היא השתרכה הרחק מאחור. רק לאחר כ-3,200 מטרים החליטה מסאי לעבור מירכתי הדבוקה קדימה ולהגביר. בק"מ 4 עד 7, נעה הדבוקה סביב קצב 3:03 עד 3:05 דקות לק"מ, כאשר הקנייתיות בראשות מסאי מכתיבות. מהק"מ השביעי החליטה מסאי לשלב הילוך אחד נוסף קדימה. הקצב זז לכיוון ה-3:00 דקות לק"מ. השאלה היתה האם ההובלה של מסאי במשך כשישה ק"מ מתוך הריצה, לא תגבה ממנה מחיר.
לקראת פעמון הקפת הסיום עברה אלופת העולם ב-5,000 מטרים ובמרוצי שדה, ויוויאן צ'ריוט הקנייתית, קדימה. עם הפעמון היא לחצה! ביציאה מהקשת הראשונה של הקפת הסיום היתה זו כבר רק סאלי קיפייגו שהחזיקה עם צ'ריוט, ומסלש מלקאמו האתיופית דלקה בעקבותיהן. בישורת האחורית החלה מלקאמו להתעייף ונעקפה על ידי לינט מסאי. צ'ריוט, שהרגישה את קיפייגו נושפת בעורפה, לחצה פעם נוספת וניערה את כיס ההתנגדות האחרון בקשת האחרונה ושעטה לקראת הקו. את הקפת הסיום סגרה צ'ריוט ב-61 שניות. סאלי קיפייגו שנייה, לינט מסאי שלישית ולקראת הסיום עקפה גם פריסקה צ'רונו את מלקאמו הנחלשת, וסגרה 1-2-3-4 לנשים הקנייתיות.
ארבעת המקומות הראשונים לקניה! מסרט דפאר האתיופית, שנחשבה מתמודדת רצינית, ראתה את סיכוייה קמלים והחליטה לפרוש לפני הסוף כדי לשמור כוח ל-5,000 מטרים. אבל יריבותיה בוודאי רשמו לפניהם את ההיחלשות שלה אחרי 7 ק"מ.
וכך נסתיימו להם הגמרים ביום האליפות הראשון. שני גמרים, שש מדליות, וכולן, ללא יוצא מהכלל, לנשות קניה. דבר כזה עוד לא היה. וכל זאת כאשר עד 1993 עוד לא היתה לקניה אף מדליה נשית באליפויות עולם באתלטיקה – למרות שאז, כבר במשך שנים הגברים הקנייתים כבר שלטו בריצות המרחקים.
מהפכת האתלטיקה הנשית בקניה הושלמה סופית. נשות קניה על גג העולם. והנה השאלות – מה קורה היום בממלכת האתלטיקה האתיופית? האם לגברים הקנייתים יש סיכוי להשתוות להישגי הנשים? התשובות בקרוב…
חגי אשלגי – שואף לתנועה.
קישורים: אתלטיקה, ריצה, עולם תחרותי, אליפות העולם באתלטיקה
