לפני מספר שבועות בן איינהורן ניצח מרוץ אופניים. היה זה ניצחון רגיל לכאורה. עוד רוכב אופניים שחוצה ראשון את קו הסיום. ידיים מונפת גבוה לאוויר, "פלשים" מבהיקים של מצלמות, קהל שמוחא כפיים, וטקס חלוקת גביעים שגרתי למראה. אך רק אלו שהיו שם ומכירים את רזי ענף האופניים ואת בן, יידעו לספר שלא כך הדבר. רק הם יידעו לספר, כי אותו מנצח עוד לא חגג 18 שנים (ביולי הקרוב) למרות שגבר אפילו על הבוגרים ממנו בשנים רבות. רק הם יידעו לספר על ההקרבות העצומות שהילד עשה בדרך, כשוויתר על הלימודים בבית הספר, לטובת הניסיון להגשים את חלומו להפוך לרוכב מקצוען
מאת:אילן גולדמן
איינהורן מעיד על עצמו כרוכב שמגיע למרוץ כדי לנצח ואינו מתבייש בכך
לאחרונה הוא אף עשה זאת במרוץ הקריטריום (הקפות) בר-לב, כשהקדים רוכבים ותיקים ומנוסים ממנו בקו הסיום. "אני עושה הכול כדי לנצח, הראש שלי ממוקד בניצחון. מבחינתי התוצאות הן פרט שולי, הדרך היא החשובה. מקום עשירי או מקום שלוש עשרה לא ממש משנים מבחינתי אם המטרה שלי מלכתחילה הייתה לנצח."
איינהורן התוודע לעולם האופניים, בתקופה בה פלירטוטים על מקצוענות כבר לא נחשבו לדבר גס. וזאת אחרי שנים, בהם רוכבי אופניים ישראלים הסתתרו בצילם של מקביליהם האירופים. בן מספר, כי מינויו של תמיר אשל (שאגב פרש מתפקידו לאחר זמן קצר) למאמן נבחרת ישראל השנה, תרמה לשינוי בתפיסה ההישגית של חברי הנבחרת. "תמיר הגיע ועשה את 'הסוויץ' בין נבחרת שבאה להשתתף במרוץ לבין נבחרת שבאה לנצח." איינהורן, אשר נסע השנה לטור בפולין יחד עם נבחרת ישראל, הוכיח כי השינוי התפיסתי ניכר, כשעלה על דוכן המנצחים באחד מהשלבים במרוץ. "באנו עם אמצעים מלאים כדי לנצח," הוא מספר על אותה חוויה. "לצערי אני עדיין מרגיש נחות ביחס לאירופאים כיוון שאני לא נמצא שם מספיק, אך אני מאמין בעצמי וביכולות שלי להגיע להישגים של כל אירופי".
"מגיע למרוץ כדי לנצח ואינו מתבייש בכך", בן איינהורן
צילום: Dorit.G
אפשר להגיע למקומות הגבוהים ביותר אם מאמינים
בענף האופניים הישראלי, עלייה על הפודיום במרוץ בין לאומי הינה דבר נדיר. מעטים הם הישראלים שמצליחים לעבור את "מסלול המכשולים" הכה פתלתל, בספורט שנחשב אולי לתובעני מכולם. בשביל בן, חווית הטיפוס לדוכן המנצחים בפולין הייתה מיוחדת והותירה רושם עמוק. "הרגשתי גאווה אדירה לעלות על הפודיום. זה לא דבר שקורה כל יום. זה מכבד אותי, זה מכבד את הנבחרת, זה מוכיח שאפשר". החוויה גרמה לו להאמין בעצמו יותר ולאחריה הוא מודה: "אני אישית מאמין שאפשר להגיע למקומות גבוהים יותר."
בתור ילד, בן בכלל אהב לרכב על אופני ההרים שלו. רק בשלב מאוחר יותר גילה את עולם הכביש, תחת שרביטו של המאמן אילן אולמן. "קשה לי להסביר את זה אבל הכביש הוא עולם אחר. אחרי שמנסים רכיבת כביש כמה פעמים ניתן להבין את השוני בין הדברים." כיום בן עולה על אופני ההרים שלו בעיקר לכיף, למרות שמידי פעם הוא "חוטא", ומתייצב על קו הזינוק במירוצי השטח.
"בגיל 16 וחצי עזבתי את בית הספר כדי לפרוץ דרך"
אחד מהדברים המפתיעים ביותר לגבי איינהורן, היא העובדה כי החליט לנטוש את בית הספר בגיל 16 וחצי. אחרי הכול, מדובר בבחור צעיר בעל שפה רהוטה ומוח חריף במיוחד, ואין שום רמז שיסגיר את העובדה כי הילד אינו מבקר יותר בבית הספר. לאחר דקה של שיחה תמימה עם הבחור, כל אדם בר דעת יבין כי החלטתו של בן לא בוצעה בשוגג. "בגיל 16 וחצי, עזבתי את הבית ספר כדי לטוס לאיטליה ולנסות לעשות משהו.לפרוץ דרך כלשהיא. היה טוב באיטליה אך מבחינתי זה רק עוד שלב בדרך. לא חזרתי לבית הספר כי המטרה שלי הייתה לטוס עוד ועוד."
"מדובר בבחור צעיר בעל שפה רהוטה ומוח חריף במיוחד"
צילום: Dorit.G
בן מודה קבל עם ועדה, כי לימודים הם דבר רציני שאין להקל בו ראש. "ספורטאי חייב שיהיה לו משהו מעבר לספורט". הוא אינו שונא את בית הספר, ומבחינתו נושא תעודת הבגרות הוא רק עניין זמני שייפתר. "לימודים הם מאוד משמעותיים בשבילי, ואני מאוד רוצה ללמוד ולהשיג תעודת בגרות, אך האופניים לא יחכו לי. אני אשלים את הלימודים בעתיד", הוא מבטיח. בינתיים, בעוד בני גילו פותרים קושיות במבחני הבגרות, בן מבלה שעות על האוכף, וצובר ק"מ חשובים שיסייעו לו להגשים את חלומו. "כשאני עושה דברים נוספים תוך כדי, אני לא מצליח להתרכז בספורט. הלימודים פשוט ירדו למצב שהיו בעדיפות שנייה".
"הם ניסו לשלוח אותי לבית הספר ולא הלך להם"
איך הצלחת לשכנע את ההורים שלך שיתנו לך לעזוב את בית הספר? זה לא נראה לי דבר מובן מאליו בישראל, שהורים יתנו לילד לקום יום בהיר אחד, ולהחליט בעצמו כי הוא לא רוצה ללמוד יותר.
"בהתחלה זה לא היה מובן מאליו. אני באתי ואמרתי להורים שלי, 'אני רוצה אופניים'. הם ניסו לשלוח אותי לבית הספר ולא הלך להם. אני ידעתי מה אני רוצה. כיום ההורים שלי מבינים את הרצונות שלי ואנחנו כבר לא מתעסקים בנושא".
בן מקווה מאוד, כי הדרך המפותלת בה בחר ללכת כשעזב הכול, תישא את הפירות הראויים. הוא צנוע בחלומותיו, ואינו מסוגל לנקוב בשם של מרוץ ספציפי בו הוא חולם לנצח. "אני רק רוצה לקבל כסף על מה שאני עושה", הוא אומר. חלומותיו של בן יכולים להתגשם למציאות, אך בארץ קיימים מעטי מעטים אשר מסוגלים לשאוב פרנסתם מהעיסוק בענפים האירוביים. וכמובן שדבר אינו וודאי כל עוד התקצוב בענף האופניים הוא כה דל. "כרגע המדינה שלנו רק מתחילה להתפתח בתחום הספורט. אני בטוח כי אחרי יבואו רוכבים אפילו יותר טובים ממני, שיזכו לתנאים מוצלחים יותר", הוא מנסה לשכנע אותי.
הרכיבה על אופניים בארץ אינה מתגמלת ואיינהורן מודע לכך היטב. זה הסיפוק העצמי אשר מניע אותו לדחוף בכוח את דוושותיו בכל אימון. "אני מודה, כי ברגעים מסוימים עשיתי את זה בשביל הערכה מסביב, אבל זה לא תופס מים, זה לא זה, זה נמאס מתישהוא. כיום אני עושה את זה בשביל עצמי ובשביל החלומות שלי. לא כולם מודעים לתהליך שאני עובר כיום. אבל אני מודה על כל רגע שעברתי בדרך. לא כל אחד זוכה להיות ספורטאי ולטייל בעולם בגיל 15 ולחוות את מה שאנחנו חווים."
"לא כל אחד זוכה להיות ספורטאי ולטייל בעולם בגיל 15"
"הצבא הוא מכשול רציני להצלחה אך לא ללכת לצבא זה כבר דבר אחר"
למרות שהחליט כי בית הספר הוא "בזבוז זמן", לבן יש כוונות מלאות לבצע את חובותיו כלפי המדינה ולהתגייס לצה"ל. "לא ללכת לבית הספר זה משהו אחד ולא ללכת לצבא זה כבר משהו אחר", הוא מסביר. מבחינתו הצבא הוא חלק בלתי נפרד מלהיות ישראלי. המדווש המוכשר כנראה יתגייס על תקן של ספורטאי מצטיין או פעיל, אך כלל לא ברור כיצד הוא יצליח במקום בו רבים לפניו נכשלו. "אני בהחלט חושב שהצבא הוא מכשול רציני להצלחה, והוא עוד יכשיל רבים אחרי. אך בספורט ובחיים יש מכשולים שונים שעלינו להתמודד איתם. הצבא בא בשנים מאוד קריטיות לספורטאי. אך למרות זאת אני מתכנן לעשות את שירותי הצבאי ולשלבו עם האופניים. מה שכן, אני מניח כי אם לא אקבל ספורטאי מצטיין, אדחה את השירות לתקופה כלשהיא."
הראיון עם איינהורן מגיע מספר ימים לפני יריית הפתיחה של שבוע האליפויות הלאומיות, בו תתקיימנה אליפות הכביש ונגד השעון. בן מכיר היטב את תחושת הניצחון באליפות ישראל, אחרי "שכבש" את הפודיום באליפויות הקדטים הקודמות. "אני בא כדי לנצח גם את מרוץ הכביש וגם את הנג"ש", הוא מצהיר ללא שמץ של היסוס בקולו. אך הוא דואג להבהיר כי במרוץ אופניים הכול יכול לקרות. "מספיק תקר בגלגל והכול יכול להשתנות."
ניצחון באליפות? לא הייתי מהמר על עצמי
"האם היית מהמר על עצמך?" אני שואל אותו בקול מתגרה. "יש לי סיכויים טובים אך הכול פתוח. לא הייתי מהמר על עצמי, אבל אני מאמין שאביא את עצמי למקום הכי טוב שאפשר ואולי למקום הראשון".
ענף האופניים הוא תובעני והציוד בו יקר מאוד. לפני סיום הראיון הייתי חייב לשאול, כיצד ילד צעיר שכמותו משיג את המשאבים הפיננסיים לכך. לצערי לא הופתעתי לשמוע, כי בן,בתור ספורטאי צעיר ומבטיח, אינו מקבל שום מימון מהמדינה. "אני מקבל את התמיכה מהסביבה הרוכבת. רוב הספונסרים הם חברה טובים שעוזרים יותר ממה שהם מקבלים. האנשים מסביב עוזרים לי להגשים את החלום, ובהזדמנות זו אני רוצה להודות לקבוצת 500 וואט אשר עומדת לצידי לאורך כל הדרך".
