אני בענייני הפרשנות במשחקים האולימפיים כבר 16 שנה. ישבתי כפרשן תחרויות השחייה במשחקי אטלנטה 1996 ומאז אני חווה את החוויה
מאת:ד"ר בוקי צ'יש
האולימפיאדה צרובה אצל הציבור העולמי כאירוע הספורט מספר אחת, וכמובן, זה הפונה למכנה המשותף הרחב יותר (אך גם הנמוך יותר), ללא כל תחרות, להוציא אולי את המונדיאל.
כל ילד שעוסק בענף ספורט כלשהו גדל עם התקווה להגיע למשחקים האולימפיים, ומשתקווה זו ניטלת ממנו הוא הופך לצופה נלהב במשחקים מתקופת הינקות ועד בגרות.
אולימפיאדה היא תקופה של 4 שנים ובמשך 4 שנים נבנה "הרעב" אצל הציבור להשתתף , לחזות או לצפות באולימפיאדה. מיד לאחר טקס הפתיחה הססגוני נכנס לתמונה אחד משלושת הענפים העיקריים (אתלטיקה קלה, שחייה והתעמלות) – השחייה. מיד ביום הראשון של כל אחד מהמשחקים האולימפיים שהתקיימו ב- 50 השנה האחרונות, הופכת השחייה למוקד תשומת הלב העולמית ומן הסתם הלאומית בכל מדינה כמעט.
גם בלונדון נכנסה השחייה בסערה לתודעה הציבורית כאשר 167 מדינות מתוך כ- 210 השתתפו בתחרויות השחייה. לידיעתכם, רק ענף ספורט אחד דרש מאנשי התקשורת בעלי תגי כניסה חופשיים להיות מצוידים גם בכרטיס – השחייה. מכל 26 ענפי הספורט רק על השחייה הייתה התנפלות כזו. רק השחייה יוצרת רעב שכזה לתחרויות אולימפיות ורק לשחייה לא הייתה כניסה חופשית לתחרויות הגמר כל ערב במשך 8 ערבים ברציפות.
משדרים בעמידה
ואני הייתי שם. במקומות הכמעט טובים ביותר, במקומות האמורים לאפשר לשדרים ולפרשנים, לאנשי הרדיו והעיתונות הכתובה להעביר לצופים, למאזינים ולקוראי העיתונים את המתרחש בבריכה מנקודת המבט הטובה ביותר. כמעט הטובים ביותר, היות שאת המקומות הטובים ביותר נתנו לנכבדים – למנהלי חבורות הספונסרים ולפוליטיקאים. אנחנו ישבנו בבלוק השני שמעל הבריכה, על קו המטר העשירי מאדני הזינוק. אין תלונות. אם יש תלונות אלו תלונות על התכנון הגרוע של עמדת השידור, בו שגו מארגני לונדון 2012 ויצרו מצב שבו צג הטלוויזיה (לשדר) וצג המחשב (לפרשן), בתוספת כסאות נמוכים ודלפק רחב, הסתירו את רוב הבריכה מעינינו. נאלצנו לשדר מדי פעם בעמידה או רכינה על השולחן, או להחליף תפקידים כך שאני הקראתי את התוצאות, היות והשדר שלי לא ראה את לוח התוצאות הענק.
להיות פרשן (להבדיל משדר) שחייה במשחקים האולימפיים זהו התפקיד הטוב ביותר למי שבנוסף לענף השחייה אוהב גם ספורט. הסיבה היא שבתחילת המשחקים ישבתי בחלק מהאירוע המרכזי באולימפיאדה וחוויתי חוויה נהדרת. מיד עם סיום תחרויות השחייה, המשיך השדר בעבודתו ושידר קפיצות למים, שחייה אומנותית, כדור מים וכו', ואני התחלתי להתרוצץ ברחבי לונדון כדי לראות, לחוות וליהנות מ- 9 ענפי ספורט אחרים ובראש ובראשונה ארבעה ימי צפייה בתחרויות האתלטיקה הקלה, החופפות לשחייה ביומיים הראשונים שלה, והופכות למרכז ההתעניינות בחלקם השני של המשחקים האולימפיים.
הדובדבן שבקצפת
החוויה הגדולה ביותר במשחקים האולימפיים, שהיא לדעת כל המומחים הדובדבן שבקצה העוגה, היא ריצת הגמר ל- 100 מטר. זהו, על פי כל הדעות, האירוע של כל משחקים אולימפיים מאז זכה ג'סי אוונס האגדי בריצה זו במשחקי 1936 בברלין. וכך נבנה גם הפעם המרוץ ל- 100 מטר. האירוע נבנה כך שבולט נפסל בגמר אליפות העולם לפני שנה, הוא הפסיד במבחנים האולימפיים בג'מאיקה, נשמעו קולות על כך שיתכן ואינו בריא דיו כדי לנצח, בשלבים המוקדמים הוא לא קבע את הזמנים הטובים ביותר והיה ספק אם ינצח אם ישחזר את הישגו מהגמר ב-2008. האצטדיון היה בתפוסה מלאה, עמדנו דחוסים מאחורי עמדות שידור של שדרי הטלוויזיה מכל העולם, לפנינו ישב קארל לואיס הגדול כפרשן לרשת טלוויזיה כל שהיא. שקט נפל על האצטדיון ובו יותר מ- 80,000 צופים. שקט מחריש נפש .קשה לתאר שקט שכזה, מעולם לא חוויתי שקט שכזה בחברת 80,000 איש. ואז, התפוצצות אחת ענקית של אות הזינוק. 80 אלף גרונות צורחים ו-8 רצים יוצאים לדרך. חברים, זו הייתה חוויה אחת אדירה לחיים! 9.63 שניות בולט פורץ ונרשם עוד דף בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים ובחיי. שיא אולימפי חדש וניצחון שני ברצף לבולט בריצת ה- 100 מטר. איזו מהירות, איזה סגנון, איזו עוצמה, איזה ביטחון עצמי ואיזו חוויה ענקית.
בולט מרחף לזהב אולימפי שני ברציפות
ארבעת הימים באיצטדיון האולימפי ליד מאיר איינשטיין כשדר ודר' גלעד וינגרטן בפרשן היו חוויתיים בצורה מאלפת. אני אוהב אתלטיקה קלה לא פחות משחייה, אף כי בשחייה אני מבין הרבה יותר. לשבת ליד השניים האלו זה כאילו לראות את האתלטיקה הקלה במיטבה, כשלידך שדר ופרשן פרטיים המדברים אליך ולעוד מאות אלפי צופים שם בבית בישראל. מדהים.
יש חיים מחוץ לבריכה
כמי שגם אצלו צרובים המשחקים האולימפיים בנשמה, לא הסתפקתי בשחייה ובאתלטיקה הקלה, שני ענפי הספורט המרכזיים בכל אולימפיאדה, ויצאתי לחוות ענפי ספורט נוספים. ראיתי:
תחרויות אופניים בולודרום הנהדר והחדש של לונדון ובו משטח מרוצים העשוי מעצי אורן רוסי ומקורר במערכת מיוחדת מתחת למסלול המשופע.
תחרויות אופני BMX, שזו להם ההופעה הראשונה במשחקים האולימפיים , ועבורם נבנה מסלול חדש במיוחד לקראת המשחקים.
משחק כדור מים בין קרואטיה (שזכתה בהמשך בזהב ) לספרד במתקן המיוחד שנבנה למשחקי הכדור האלו, שאירחו את טורנירי הנשים והגברים.
המשחק הראשון של ה- DREAM TEAM (שזכתה בהמשך בזהב), בו ניצחה ארה"ב את צרפת.
שני משחקי כדורעף לגברים ובאחד מהם את רוסיה (שזכתה בזהב בהמשך) מנצחת 0:3 את סרביה.
את משחק רבע הגמר בכדור יד בין צרפת (שזכתה בהמשך בזהב) מנצחת בשנייה האחרונה את ספרד 23 :22.
את סופו של משחק הגמר לנשים בטניס ובו "שחטה" סרינה את שראפובה 0 ו-1 ולא אפשרה לנו לראות יותר מ- 4 משחקונים. מריה, אני דורש את הכסף בחזרה! (למרות שלא שילמתי).
את שטילוב הנהדר, האציל, המחונן, הישראלי, מסיים במקום ה- 6 בתרגיל הקרקע.
כדורעף ליד הארמון
ואת החוויה הנהדרת במגרש כדורעף חופים, בו ראיתי את זוג הנשים האמריקאיות שזכו בזהב בביג'ינג ובהמשך זכו במדליית הכסף. משחק זה היה החוויה התרבותית /ספורטיבית המיטבית בה חזיתי במשחקים אולימפיים מימי. השעה הייתה 23:03 כשהגענו למקום. המקום – מרכזה של לונדון, 200 מטר מכיכר טרפלגר, מאחורי אחד מארמונות המלכה, שם הוקם איצטדיון ובו כ- 12,000 מושבים סביב זירת חול עדין ורך. תארו לעצמכם את התפאורה המדהימה סביב המגרש. הקהל שותה בירה ויין כבר מתחילת הערב, ארבעה D.Js מנגנים מוזיקה רועשת בכל הפסקה ולו הקצרה ביותר. הקהל שר, רוקד, מנפנף בדגלים, ובכל הפסקה של30-60 שניות, ובחילופי מגרש, עולות שתי להקות רקדנים בבגדי ים ומוסיפים לאירוע קצב ותנועה. מה אומר לכם – תחרות אולימפית באווירה מוסיקאלית, רוויית יצרים, שמחה וקצב. יש משהו טוב מזה?
איצטדיון לכדורעף חופים (צילום: Brian Minkoff-London Pixels)
אלו היו משחקים אולימפיים מוצלחים ביותר עבור המארגנים, עבור המדינה המארחת ועבור אלו שהגיעו להשתתף או לחזות בהם, וכמובן שגם עבורי. ניצלתי עד תום את רגעיי בבריכה וסחטתי את הלימון עד סופו בצפייה בכמה שיותר אירועי ספורט שניתן היה לראות באותם ארבעה ימים קסומים שלאחר תחרויות השחייה.
דר' בוקי צ'יש-
