הסיפור מתחיל אי שם לאחר אימון שבת בסוף חודש מארס אז ניגש אליי יוסי נאגל, חבר ורוכב ושאל אם אהיה מוכן לרכוב בשלשה ולסקר את תחרות צ׳אלנג׳ ריצ׳יונה, חצי איש ברזל באיטליה. התשובה המיידית היתה, כן! אני מנסה לעבוד על אופני הנג״ש יותר לאחרונה לקראת אליפות ישראל וזה יהווה אימון מצוין ובמיוחד לנוכח העובדה ששידכו לי צוות מעניין ואיכותי לשלשה – השחיינית היא ג׳ני פלטשר הקנדית-אמריקאית מקצוענית לשעבר, אשר זכורה בישראל כמנצחת בחצי ישראמן 2017 והרצה תוכננה להיות יאנה סאבצ׳קו, ספורטאית מאסטרס מקומית חזקה מאוד.

השלשה שלנו לחצי איש ברזל צ׳אלנג׳ ריצ׳יונה | צילום: אור דיין

היתה לי תקשורת עם המארגן דניאלה טוסי לקראת התחרות וקיבלתי ממנו מידע ועזרה בכל נושא, משרד התיירות המקומי של מחוז אמיליה רומאנה דאגו לכל המנהלות והחליטו לשכן אותי במלון דורי אשר ממותג כמלון רוכבים ומוכר היטב לרוכבים הישראליים. לשמחתי הטיסה עברה בקלות, הגעתי לשדה בבולוניה דרך קונקשן ברומא והאופניים שרדו ללא פגיעות. העיירה ריצ׳יונה נמצאת כשעה וחצי מבולוניה ומיד שהגעתי היה ניכר שיש אווירת חג – העיר לבשה ורוד וזאת בשל הג׳ירו ד׳איטליה המגיע לבקר ב-19 במאי ליומיים. עבור האיטלקים זה כנראה האירוע ספורט השנתי הכי גדול שיש וכבוד לארח אותו כמו גם בוסט מטורף לתיירות המקומית. בנוסף הבחנתי בשילוט רב על תחרות הצ׳אלנג׳ וטריאתלון לילדים ונוער שהתקיים בסופ״ש.

הכרת המסלול

לאחר הפריקות והרכבת האופניים נפגשתי עם הבן של מארגן המרוץ, תומאס, אשר עובד באיגוד מלונות האופניים של איטליה, עם ג׳ני פלטשר שותפתי לשלשה ועם סטפאנו הבעלים של המלון וקיבלתי הרבה מידע על האזור, מסלול התחרות ועוד. זוגתי טובי אליס הגיעה יום אחרי ומיד נקראה לדגל וזאת משום שיאנה הרצה המתוכננת הודיעה שלא תוכל להשתתף כי היא חולה. טובי החליפה אותה בשמחה, הבירוקרטיה האיטלקית דורשת בדיקה רפואית במרפאה מקומית (במידה ואתה לא חבר איגוד הטריאתלון) וכך שנינו פגשנו את מארק מלדאו החביב מהפקת האירוע והיחיד שדובר אנגלית שוטפת (דרום אפריקאי במקור) שישמש כמתווך ומתורגמן להמשך המסע.

מנצחת חצי ישראמן לפני שנתיים. ג'ני פלטשר | צילום: ניר עמוס

יומיים לפני התחרות יצאתי להכרת מסלול, למרות שלא היה קובץ להורדה הסתדרתי בקלות עם מפה וסיפור דרך מאתר התחרות. אזור הזינוק והאקספו היה קרוב לחוף בתוך מתחם ספא ומעיינות חמים ולשמחתי הכבישים כבר היו מסומנים בחצים בצורה די ברורה כך שיכולתי לעשות הקפה אחת ולחזור חזרה. מסלול הרכיבה היה בנוי כך שיש 10 ק"מ אורבניים של יציאה מהעיר, כניסה להקפה של 35 ק"מ שאותה עושים פעמיים וחזרה של עוד 10 ק"מ לתוך העיר. ההקפה מתרחשת בכבישים בין כפרים פתוחים ויפים וכללה עלייה אחת משמעותית לכיוון סן-רמו ועוד שתי גבעות קצרות וחדות עם שיפועים דו ספרתיים. חלקים משמעותיים מההקפה הזאת יופיעו גם במקטע הנג״ש של הג׳ירו ד׳איטליה השנה.

סך הכל 90 ק״מ עם 830 מטר טיפוס, מסלול מעניין ומאתגר שמתגמל רוכבים מיומנים בשל המתאר וריבוי הפניות היחסי. היו מעט חששות לקראת הזינוק בשל התחזית הקודרת וסימן שאלה רציני לגבי זינוק מקצה השחייה, בפועל השחייה התקיימה אך ג׳ני השחיינית שלנו סיפרה שזה הרגיש כמו "מכונת כביסה״ והיא עשתה זמן איטי יותר בכמה דקות מהיכולת הרגילה שלה (כיוונה ל-30 דקות ובפועל שחתה 34:54) גם הריצה לשטח החלפה היא ארוכה יחסית ולקחה עוד כ-3 דקות, החלפה זריזה מאוד ויציאה לרכיבה כאשר אני נחוש להרוויח לנו כמה שיותר זמן.

האופניים הגיעו בשלום ליעדם | צילום: אור דיין

שינויי מזג האוויר בתחרות

התלבטתי רבות לגבי הביגוד בגלל הגשם שהיה צפוי להתחיל בזמן הרכיבה ובסוף אני מרוצה מהבחירות שעשיתי – ערדליים אטומים לגשם, חולצת רכיבה קצרה וטכנית (דוחה מים וחוסמת רוח) בלי שרוולים וקסדת נג״ש. הקפה ראשונה מהירה יחסית וחם לי נורא. הקפה שנייה מתחיל גשם שרק מתגבר ומתגבר, בעלייה לכיוון סן-מרינו וטירת פאטנו נופלת עלינו מכת ברד ומה שעובר לי בראש זה אם הם הולכים לבטל או לעצור אותנו בקרוב, כי הירידה הטכנית מלמעלה שהיתה לא פשוטה על יבש עכשיו הולכת להיות מאתגרת הרבה יותר ברטוב.

אני חושב שהייתי כנראה הרוכב היחיד על המסלול עם רגליים יבשות, קסדת הנג״ש הסגורה יחסית סיפקה הגנה היקפית מעולה לראש, אבל יצרה בעיה חדשה עם עדשה מלאה בטיפות ואדים מה שנפתר רק בירידה עם הרוח הקרירה. התנאים האלה דרשו הרבה אופי, פשוט להוריד את הראש ולדחוף את הפדלים. מכות רוח מזדמנות לא הקלו אבל האמת שגם עם גלגל דיסק אחורי וגלגל צלעות טרי-ספוק קדמי הרגשתי בשליטה.

השחייה הרגישה כמו "מכונת כביסה״ | צילום: אור דיין

ריחמתי על המתחרים הרבים על המסלול שלא היו ערוכים כראוי, כמה מהם נראו עוצרים בצד הדרך לנסות להוסיף שכבה או לחכות עד יעבור זעם. השעון כבר מראה 2:35 שע' שזה הזמן שאליו כיוונתי ואני כבר ממש קרוב לשטח ההחלפה, עוד כמה לחיצות ביציאה מהפניות והנה כבר טובי מחכה לי, שעתיים וארבעים בדיוק, שוב העברת צ׳יפ והחלפה זריזה והיא כבר יוצאת לריצה. לקח לי חצי שעה להפשיר מהקור והרטיבות שבסוף כבר גרמו לקושי ממשי בלחיצה על הברקסים והעברת הילוכים חלקה.

מסלול הריצה הוא מישורי מאוד ומתרחש על אזור הטיילת במרכז העיר ויש הרבה מעודדים בצידי הדרך, 3 הקפות של 6.8 ק״מ כך שניתן לראות את המתחרים מספר פעמים.

סיימו מקום התשיעי בקטגוריה שלהם בשלשות | צילום: אור דיין

טובי סיפרה שהיה נעים בריצה, הגשם כבר הפסיק והיא אפילו הצליחה לעשות שיא אישי בחצי מרתון. סך הכל, כל אחד עשה את המקסימום שלו. נפגשנו שלושתנו על קו הסיום לאחר שסיימנו במקום התשיעי בקטגוריה שלנו בשלשות. לאחר התארגנות קצרה במתחם ההתאוששות המשכנו לארוחת הפסטה המסורתית במסעדה על החוף. פריסת תחנות ההזנה גם ברכיבה וגם בריצה היו מצוינות הן במיקום והן במגוון שהציעו, פאוור-בר נתנו את החסות עבור האירוע והיה נוח מאוד לקבל בקבוקי רכיבה מיד בסיום שתי העליות המשמעותיות.

אני ממליץ בלב שלם להשתתף בתחרות הזאת בשביל חוויה שונה ממה שאנחנו רגילים, האופי האיטלקי הוא יותר נינוח בהקשר של המרוץ וההתנהלות ללא לחץ, בין אם במקצה המלא של חצי איש ברזל ובין אם כמשתתף בשלשה ובמיוחד ברכיבה המיוחדת בעיני. בשביל לקבל מושג טוב יותר על חווית המשתתף מהצד הישראלי, שוחחתי עם רווית ברהום מקבוצת טריהארד שעשו פה מחנה אימונים והשתתפו במרוץ כסיכום לשבוע אינטנסיבי: ״היה לא פשוט להגיע לתחרות אחרי המחנה, אבל המטרה של רובנו היתה האימונים והתחרות לא היתה תחרות מטרה. רכבנו 4 רכיבות כולל ריצת חילוף אחת, שחינו פעמיים בבריכה ופעם אחת בים. יום שבת היה מנוחה. מבחינתי תחרות מאתגרת עם תנאים לא פשוטים – מים קפואים בשחייה, רכיבה טכנית במזג אוויר לא פשוט, אבל בסך הכל אווירה טובה. אווירה ספורטיבית וכיפית ונופים מדהימים ברכיב. עם מזג אוויר יותר טוב זה היה מושלם".

חוויה שונה. צ'אלנג' ריצ'יונה | צילום: אור דיין

שוחחנו עם המארגן דניאלה׳ טוסי ואנשי ההפקה על מנת להבין איך היה האירוע מבחינתם. דניאלה מארגן כבר מספר שנים את תחרות הצ׳אלנג׳ באזור. הוא מספר שהאירוע היה בעבר בעיר רימני, העיר השכנה והמפורסמת יותר בזכות ההיסטוריה הרומאית שלה, אך החליט להעביר אותה לריצ׳יונה אשר מקושרת יותר לים ולספורט. המארגנים מספרים על גדילה משמעותית בכמות המשתתפים מ-700 משתתפים בשנה שעברה, השנה הראשונה לאירוע בריצ׳יונה, לכ-1,500 משתתפים השנה. אכן צמיחה משמעותית מאוד לאירוע קטן וצעיר, התכניות הן לגדול עוד קצת בשנה הבאה עם שמירה על צביון התחרות שאיננה עמוסה מדי בזינוקים ולאורך המסלול. האתגרים המשמעותיים מבחינתם הם משיכת עוד משתתפים, איטליה היא מדינה של אופניים ורוכבים אך קהילת הטריאתלון המקומית גדלה משנה לשנה וכך גם האירועים בהתאם.