זהו הפרק השני של הבלוג שמספר את סיפורה של משפחה, שמתאמנת ומתכננת לעשות טריאתלון אולימפי עם הבת שלהם שנמצאת על הספקטרום האוטיסטי
כמו בכל מטרה משמעותית, הדרך היא בדרך החלק היותר אפור בתהליך. אנחנו לרוב נפגוש את ענקי הספורט, אנשי העסקים המצליחים, כוכבי הקולנוע המפורסמים וכו' כשהם כבר גדולים, מעטים מכירים באמת את הדרך שכל אחד נאלץ לעבור כדי להגיע לשם. לאחרונה פורסם סיפורו של זיו שילון קצין צה"ל שנפצע אנושות וסיים לפני מספר חודשים איש ברזל באריזונה, גם לאחר ששיתף בסיפורו אף אחד לא באמת מבין מה המשמעות של הכאבים הנפילות והתסכולים שהיה עליו לעבור כדי להגיע למטרה שהגדיר לעצמו.
כדי להמשיך ולהתקדם צריך להציב יעדים. טל ואריאל במרתון ת"א | צילום: באדיבות טל הדס
הבחירה לשתף את הדרך היא מתוך כוונה להראות שאין כאן קסמים וגם אין קיצורי דרך, לנסות למשוך עוד אנשים לעשיה ולפעילות ספורטיבית והכי חשוב לקדם את הנגישות של כל אלה שאינם נגישים ונשארים מאחור. במאי 2018 הגעתי לפגישה בקבוצת ריצה ולא הייתי מסוגל לסיים אפילו 300 מטר ברצף, מאז רצנו אישתי עינת ואני 5 ק"מ במרוץ חבר, 10 ק"מ במרוץ מודיעין ו-16 ק"מ בריצת נפח בסוף שבוע. כדי להמשיך ולהתקדם צריך להציב יעדים. אז נרשמתי למרתון תל אביב למקצה חצי המרתון והחלטתי שזה הולך להיות עם אריאל ביחד, שלחתי שאילתה ל"כפיים" המארגנים של המרוץ לקח להם מספר ימים לחזור ולספר לי שבעיקרון אין אפשרות.
למה? שאלתי, ביטוח, הגיל של אריאל מתחת ל18 ועוד הסבר על מגבלה של משרד התרבות והספורט, סך הכל נשמע די משכנע וייתכן כי לאורך השנים היו כאלה שקיבלו את התשובה, אני התכוננתי למלחמה. כאבא לאריאל אני חווה את הביורוקרטיה שקשורה לעולמות האלה כבר 6 שנים. סיפורים הזויים על מערכות קופת חולים שמאשרת לך הגדרה ואבחון איתם אתה הולך לוועדה של משרד הבריאות שמקבלת את האבחון שקופת החולים ציידה אותנו איתה ומיד לאחר מכן לגלות שאותה קופת חולים ערערה על החלטת משרד הבריאות?!? נשמע הזוי? לי כבר לא כל כך.
אז התכוננתי למלחמה, ביררתי את מי מכירים במשרד התרבות והספורט, כתבתי להם מייל ולמרות המוכנות בעיקר לא הבנתי מה קשור זה שהיא לא בת 18? היא לא רצה, היא לא משפיעה על הריצה היא שם כחלק ממני מה זה משנה בת כמה היא? אחרי כמה ימים ומספר שיחות התקשר אליי מישהו מכפיים ובישר לי כי ההשתתפות של אריאל אושרה, רק שנשתדל לא להפריע לשאר הרצים – הגיוני לגמרי, לפעמים יש מערכות שההיגיון עובד בהן אז כפיים ל"כפיים". עכשיו נשאר לאפשר לזה לקרות, אבל יש שתי מגבלות: הראשונה היא שאין לי עגלת ריצה והשנייה היא שהמקסימום שרצתי זה 16 ק"מ וגם זה לבד ובלי אריאל.
טל ואריאל בסובב כנרת | צילום: אלבום פרטי
נרשמתי לקבוצת טריאתלון, הרי זאת המטרה הסופית, המאמן שלי שרון מעוז אמר שכדאי שאתחיל בקבוצת הריצה הפחות מתקדמת ובהמשך אצטרף לטריאתלטים, האגו אמר מה לי ולכאלה שבקושי רצים? אז מסתבר שיש המון, במיוחד בגיל מתקדם ובכלל חשוב לבנות את הגוף ולחזק אותו, חשובה הגמישות, חשוב הכוח ולא פחות חשובה הסביבה התומכת והדוחפת. מסתבר שלמרות שכבר רצתי מרחק די משמעותי היסודות לא היו משהו וגם זכיתי בסביבה מצוינת. כפי שסיפרתי, כלכלית פחות הצלחתי עד כה, טריאתלון הוא סיפור לא זול וכשצריך ציוד גם לאדם נוסף זה מייקר את העניין עוד יותר. אבל פגשתי לא מעט אנשים טובים שניסו לעזור וביניהם את ארז גלזר ואביב כרמל שפשוט עזרו מכל הלב. למי שמכיר אותי יודע שלא פשוט לי לקחת, אבל יש לי מטרה והיא הרבה מעבר לטריאתלון עם ילדה נכה. אין בארץ פתרונות לריצה לבעלי מוגבלויות שאינם ניידים, לאחר שהניסיונות להגיע לנותני חסות מהתחום לא צלח, הזמנתי עגלה בסיסית יחסית מחו"ל. מאחר ואריאל יחסית קטנה גם עגלות בסיסיות יספיקו בשלב זה. בעוד שנה שנתיים נאלץ לייצר פתרונות אחרים וכאן מדובר כבר על עלויות של אלפי דולרים .
אז לגבי פתרונות לילדים ומבוגרים גדולים יותר אשמח אם למי מכם יש רעיונות, אני כבר מנסה לייצר כאלה. ובנתיים, את עגלת הריצה שקיבלנו לפני שבוע וחצי כבר בדקנו ב-10 ק"מ במודיעין והיום 20 ק"מ בפארק הירקון. מכאן ברור היה לי שאת חצי מרתון תל אביב נסיים בהצלחה וכך היה. ולגבי המטרה הסופית של הטריאתלון אולימפי? אנחנו בדרך! אין לי ספק.
