אתחיל ואומר שאני אוהב לרכוב בקפריסין, זוהי פעם שניה ברצף שלי באירוע ופעם רביעית פה בתוך שנה. יצא לי להשתתף בעוד תחרות כאן בנובמבר 2022 ובמחנה אימונים שארגנתי בינואר השנה. בעיניי, בסוף כל ההשקעה שלנו כספורטאים הישגיים מסתכמת בחוויות… העניין הוא שבחלק התחרותי וההישגי אני רוצה לייצר עבורי יותר חוויות חיוביות, ולכן אני חייב להשתפר כל שנה בכל המישורים, אם בכושר ואם בניהול מרוץ נכון יותר.
גראן פונדו קפריסין מהווה יעד משמעותי עבורי באמצע העונה, מכיוון שהתזמון הוא מתאים להגעה לכושר טוב כפיק ראשון לאחר בנייה ומספר מרוצים בארץ. התחרות משמשת גם כמוקדמות לאליפות העולם למאסטרס, ואם משיגים פה סלוט לאליפות העולם, אפשר גם לעדכן את התכנית ככה שתתאים לעונה ארוכה יותר ולתכנן נכון לתוצאה מכובדת.
נהוג שהפיק השני מתרחש ביוני באליפות ישראל באופני כביש, כאשר עבורי זאת תהיה שנה שניה ברציפות שאני מוציא משלחת לטרנס-אלפ במקביל לאליפות, וגם מתחרה שם בעצמי ביחד עם מתאמן שלי.
כמה מהרוכבים הישראלים בגראן פונדו קפריסין על החוף | צילום: פרטי
כאחד שמתחרה כרוכב מאסטרס (ועילית לתקופה קצרה) באופני כביש מ-2013 ברצף, ללא הפסקות (מלבד פציעות קטנות), אני חושב שבשנים האחרונות זיהיתי את הבעיה בענף המקומי ובחוסר במרוצי כביש "פתוח". רוב מרוצי הכביש בארץ מסתכמים באזורי תעשייה בסגנון קריטריום, בשל האתגרים הגדולים שעומדים בפני מארגנים (עלויות שיטור, תביעות עבר ועוד). לכן, יוצא ללא מעט ישראלים להתחרות בחו"ל, כאשר לדעתי השיא היה השנה עם 5 מועדונים שונים של איגוד האופניים ששלחו נציגים למרוץ באי השכן.
השנה דווקא לא הגעתי מוכן באופן אופטימלי למרוץ הררי בקפריסין ופחות משבוע אחרי אליפות ישראל באופני מסלול בוולודרום מצאתי את עצמי כבר טס עם עייפות מצטברת. יש לי קטע כזה, יכול להיות שהוא גם פסיכולוגי, שאני בדרך כלל מסיים יותר טוב מאשר מתחיל, במיוחד בתחרות רב יומית של שלושה ימים כמו פה, או יותר כמו טרנס-אלפ. כך היה בשנה שעברה וכך גם השנה. ברמה הפיזיולוגית אני צובר כושר תוך כדי מרוץ וגם צובר עייפות, אך בתנאי מלון ומרחק מהשגרה שבבית, אני מצליח להתאושש טוב ומהר יחסית.
המרוץ בנוי משלושה קטעים שיש בהם הזדמנות להעפלה בכל יום לאליפות עולם למאסטרס, או בשמה המלא והמסורבל "אליפות עולם בסבב הגראן פונדו של איגוד האופניים הבינלאומי". מלבד זאת, יש פה דירוג כללי מצטבר כמו בטור מקצועי וגם פודיומים לשתי קטגוריות שונות כל יום – אקספרט וספורטיב, כאשר האחרונה מאפשרת פלטפורמה לרוכבים פחות תחרותיים ליהנות מההפקה גם כן.
פול וולרת' (מימין) מתאמן ושותף של אור לטרנס-אלפ | צילום: פרטי
הקטע הראשון נפתח בנגד-שעון ומי שלא הגיע עם אופני נג"ש (כמוני) בהחלט היה בחיסרון יחסי, בשל אופי המסלול שהיה הלוך ושוב – עם גבעות בהלוך ורוח פנים חזקה בחזור. לא הלך לי טוב ממש, והידיעה שאני גם לא רלוונטי בלי הציוד המתאים גרמה לי לשמור קצת כוח ליום הגדול שמצפה לי למחרת.
הסטייל של התחרות פה הוא כזה שרוב הרוכבים נעים על אותם צירים ברכיבה ומגיעים לנקודות זינוק וסיום עצמאית או עם קבוצה קטנה, ופחות מזכירה את המרוצים שלנו בארץ. הכבישים היחסית שקטים מאפשרים זאת.
הקטע השני היה אכזרי, ארוך והררי וגם פתחתי אותו חזק מדי כשנסחפתי עם הקבוצה המובילה. לא רק שהתחלתי להתפרק ולדעוך גם כאשר נתפסתי על ידי קבוצות רוכבים אחרות, התקשיתי להישאר איתם ובסוף אפילו חוויתי התכווצויות שרירים ברגל ימין, שהצלחתי איכשהו לצאת מהן ולסיים סביר יחסית. אך גיליתי שהמקום ה-12 בקטגוריית הגיל שלי 39-35 הוא רחוק במקום אחד בלבד מהסלוט המיוחל. קרוב אבל רחוק…
עלתה לי תחושת ההחמצה של השנה שעברה והבנתי שאני חייב להרים את עצמי ולתת הכל ביום השלישי והאחרון של התחרות. דיבור עצמי חיובי ואמונה שעם ניהול נכון וחכם יותר בפתיחה אני יכול לעשות זאת במסלול שהוא גם קצר יותר וגם מתאים למידותיי – וביום השלישי הצלחתי סופסוף, לראשונה בחיי להשיג את הסלוט באופן מכובד, כאשר אני מסיים במקום השביעי בקטע האחרון ושמיני במצטבר של שלושת הימים בקטגוריה שלי.
המשלחת של קבוצת דרופס הישראלית לתחרות | צילום: פרטי
רק 25 אחוז, המסיימים עליונים בכל קטגוריה, מקבלים את הסלוט, שהוא גם מדליה מכובדת שחוגגת את ההישג. יצא לי להשתתף באליפות העולם למאסטרס פעמיים בעבר דרך כרטיס חופשי מאיגוד האופניים הישראלי (Wild Card), זה תמיד הרגיש לי עם כוכבית. ב-2021 כשזכיתי באליפות ישראל שמקנה גם השתתפות אוטומטית באליפות עולם דווקא לא יכולתי לנסוע.
הפעם זה יהיה שונה, וזה גם מרגש, כי זה בסקוטלנד שאני כל כך אוהב, שתארח לראשונה את המקצוענים והחובבנים כמוני באותו זמן לפסטיבל אופניים שיכלול גם מגוון ענפים כמו מרוצי אופני כביש, הרים, ולודרום, BMX ועוד.
אני חייב לציין לסיום את ההישגים המרשימים של הישראלים פה, שגם זכו בפודיומים במרוץ בינלאומי, סלוטים לאליפות עולם ובאמת היו חברים לאתגר לפני, אחרי והכי חשוב תוך כדי תחרות בעבודה משותפת ועידוד חיובי.
