אליפות ישראל באופני כביש הביאה לא מעט ביקורת מצד רוכבים מובילים בישראל שאינם רואים כיצד הם יכולים להתפתח בישראל כאשר אין מי שמתייחס אליהם כראוי, לא מצד האיגוד, לא מצד התקשורת ולא מצד מיליון חובבי האופניים בישראל. זיו אריאלי כותב את מה שמרגישים לא מעט רוכבים מקצוענים בישראל (למצולמים אין קשר לכתבה)
מאת:זיו אריאלי
מספר ימים אחרי אליפות ישראל הביע רוכב אשר זכה במקום ראשון באחת הקטגוריות את תסכולו העצום מכך שענף האופניים בישראל איננו מתקדם. ההשתפכות הרגשית של אותו רוכב מוביל גרם לי לחשוב שכדאי לנו לעצור ולעשות חשבון נפש רציני ולהבין לאן בדיוק ענף האופניים בישראל מתכוון להגיע. לכן החלטתי להביא את הדברים בשם אומרם.
אנחנו כבר 4 ימים אחרי אליפות ישראל בכביש ו- 5 ימים אחרי אליפות ישראל בנג"ש. אם נבחן את התמונה הכוללת מבחינת ענף האופניים, יש לנו אלופי ישראל חדשים בכביש ובנג"ש ובעצם כאילו לא היה ולא נעשה דבר.
300 רוכבים שמשקיעים את מיטב זמנם וכספם, אלפי שעות אימון, שעות היעדרות מהבית, מהעבודה, מלימודים, אפילו קבוצה שהגדירה את מטרתה להביא רוכב כביש למקצוענות או לפחות שלב אחד יותר ממה שעשו פה אי פעם. מעל עשר קבוצות עם מאמנים, כלי רכב, איגוד שלם על כל שופטיו, מערכת מדידה ממוחשבת, שוטרים, סגירת כבישים ועשרות אלפי שקלים מושקעים.
יש משפט שאני נוהג להגיד אותו לעיתים, לא משנה כמה אתה טוב חשוב לא פחות כמה אנשים יודעים מזה. במקרה שלנו, הכוונה לענף האופניים, מלבד כמה תאונות שבהם נהרגים אנשים לצערנו, אנחנו כמעט ולא קיימים. בעניי ציבור קהל המשתמשים בכביש ורשויות החוק אנחנו מטרד ותו לא. אפילו באליפות ישראל אנחנו לא מצליחים למשוך קהל מקרב קהילת רוכבי האופניים – ותחשבו על זה.
נערכה תחרות, ללא יחסי ציבור, ללא יצירת עניין במתחרים לפני, ללא ניתוח המסלול והצגת הקבוצות המתחרות, ללא סיקור "און ליין" ( מלבד יוזמה פרטית של מישהו שאת שמו אני לא יודע אבל מודה לו מקרב לב על היוזמה) ללא תמונות תוך כדי, ללא מסך בקו הזינוק עם שידור, בלי שהזמינו את ערוץ הספורט באופן רשמי לסקר ולא פחות גרוע, ללא סיכום מיד אחרי, ללא דחיפת הנושא ויצירת אייטמים בתקשורת וארבעה ימים אחרי ללא כל תגובה וכתבה רצינית, פרט לכתבת סיכום תחרות בשוונג.
ככה לא בונים ענף, ככה לא מגייסים רוכבים, ככה לא מגייסים חסויות, וככה לא מגיעים לאולימפיאדה. הגיע הזמן שכל האחראים לענף יבינו שצריך לעשות אבל לא פחות מזה צריך להראות שעושים ויתכן שאף על חשבון פחות תחרות בשנה, אף תחרות שנערכה בארץ באורים או בכל מקום אחר בצפון, לא העלתה את רמת הרוכבים, כל מי שרוצה להתחרות ברמה גבוה טס לחו"ל ויעידו על כך חלק מהקבוצות שלא טורחות להופיע לתחרויות.
המבחן הבא יהיה בחיפה, להערכתי אם לא יגיעו לפחות 1,500 צופים נכשלנו – זה המספר שהגיע לתחרות רד בול שנערכה בחיפה. בסיכומו של דבר ואחרי הכול כולנו רוצים בטובת הענף אבל הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות. אני מצטרף לרוכב המוביל שלא יודע כיצד הוא יכול להתקדם בישראל בענף האופניים, וקורא לכולם לבוא ולעודד את החברים שמתחרים בחיפה. סך הכול כולנו הרי רוצים ומעוניינים לקדם את ענף האופניים בישראל.
