שחקנית הכדורמים הישראלית כרם נוי כבר סופרת עונה רביעית מעבר לים. אחרי שנה בסנטש ההונגרית ושנתיים בניס הצרפתית וביורוליג, עברה בקיץ האחרון לבנפיקה ליסבון אלופת פורטוגל. אלא שגם עבורה, כמו עבור כל הישראלים, ה-7 באוקטובר היה מטלטל. בראיון לשוונג היא מספרת על התקופה המתוחה, התגובות בחדר ההלבשה, החיזוקים והקללות באינסטגרם וגם דקת דומייה אחת מצמררת.
"הגעתי לפה ב-1 באוקטובר, ממש כמה ימים לפני פרוץ המלחמה, באתי בהרגשה שאני באה למקום חדש, קבוצה חדשה, להתחיל את המסע שוב ורציתי לבוא עם אנרגיות חדשות. המלחמה תפסה אותי ממש יום לפני שהיינו אמורות לשחק את הסופר-קאפ הפורטוגלי. הכל עוד היה מעורפל, היו מלא נעדרים, ממש התפרקתי באוטובוס בדרך חזרה מהמשחק. הקבוצה ניצחה והשחקניות שמחו, אבל דווקא אז המציאות מכה בך. אני חייבת להגיד שהחברות שלי לקבוצה מאוד תמכו, חיבקו, ממש זכיתי לקבוצה מאוד חמה".
כרם עם בנפיקה ליסבון אחרי הזכייה בגביע | צילום: פרטי
במה התבטאה התמיכה של הקבוצה?
"הם ראו שלא קל לי, שאני עוברת תקופה לא פשוטה, ופשוט באו וחיבקו אותי. גם המאמן וגם ההורים של השחקניות. המאמן ישר אמר לי שהוא תומך בישראל, בספורט בחו"ל הרבה פעמים לא נהוג להגיד עמדה פוליטית, אבל הם הבהירו לי שהם בעדנו וכמה הם מבינים שמה שקרה לנו נוראי".
את הגודל והעוצמה של בנפיקה כמועדון אפשר להבין אולי דרך סוף השבוע האחרון דרך הכדורגל. כל ענפי הספורט במועדון מאוגדים תחת אותו סמל וקשורים זה בזה, וכך יצא שבסוף השבוע האחרון כרם ושאר השחקניות עלו על כר הדשא עם הגביע בו זכו, וקיבלו תשואות מ-50 אלף אוהדים: "זה מועדון מטורף ממש, שתומך בכל מי שתחתיו, אנחנו קיבלנו את ההזדמנות ללכת על הדשא במשחק מול 50 אלף צופים, זה די מטורף, לדבר קצת ולהראות. עוד לא חוויתי משחק בית כאן בליגה, אבל כבר הכינו אותי שיש לא מעט אוהדים. גם ברשתות אני מקבלת הרבה עוקבים פורטוגלים אוהדי בנפיקה".
כרם עם בנפיקה ליסבון באצטדיון הכדורגל | צילום: פרטי
הבנתי שגם הייתה לכם דקת דומיה בצ'אלנג' קאפ (המפעל האירופי השני בחשיבותו בענף אחרי היורוליג)
"כן. קודם כל, לי אישית היה מבאס לשמוע שקבוצה ישראלית לא תשתתף, אני יודעת שעמק הירדן רצתה מאוד לבוא, זו הייתה אמורה להיות פעם ראשונה שלהן. ומעבר לזה, היה לי מאוד חשוב להזכיר שיש משהו שעובר על ישראל וחשוב לא לעמוד בצד ולהסתכל, במיוחד שהייתה אמורה להיות קבוצה ישראלית. אז ביקשתי מאחד הישראלים כאן מהקהילה בליסבון דגל גדול וביקשתי מהמאמן שישלחו מייל להתאחדות האירופית שצריך לעשות דקה דומיה ושאני רוצה לעמוד עם הדגל".
"גם בארוחה הרשמית שלפני המשחק, שעוד היה מול יריבה מטורקיה, עוזר המאמן ביקש בשמי לעשות דקת דומיה ובסוף זה אושר. אם לא הייתי מבקשת כנראה שהם לא היו חושבים על זה. אמנם לא נתנו לי לעלות להצגת השחקניות ולדקת הדומייה עם הדגל כי זה לא מקובל, אבל שמתי אותו על הספסל, כדי שכל הצופים יראו".
חששת מהתגובות?
"יש את המחשבה שזה לפעמים יכול להיות קצת לא נעים מצד חברות לקבוצה, שיחשבו שאולי אני מתמקדת בזה יותר מדי ולא מרוכזת בכדורמים, כי זה העסיק אותי הרבה במשחקים הראשונים. רציתי שאנשים יידעו, וקיבלתי תמיכה. ניסיתי לעשות כל מה שאני יכולה למען ההנצחה ונראה לי שהצלחתי. קיבלתי יותר ממה שציפיתי. גם הטורקים היו ממש בסדר וכיבדו לגמרי את דקת הדומייה".
כרם (בשורה התחתונה במרכז) עם בנפיקה ליסבון | צילום: פרטי
ואיך הרגשת במהלך דקת הדומייה עצמה?
"יש איזה סרטון שצילמו שרואים אותי עוצמת עיניים ומכניסה את הראש קצת למים. זה היה מאוד אמוציונלי, ממש נלחמתי בדמעות לא לרדת, כי ידעתי שעוד שנייה אני במשחק. זו אמנם דקה, אבל זה מרגיש ארוך הרבה יותר, בראש המחשבות רצות על כל מה שקורה בארץ. יש לי חברים במילואים, יש אנשים שאני מכירה שנעדרו מהמסיבה".
ידעת שבמקביל היו עוד ניסיונות מהארץ שהאיגוד האירופי יגנה או יערוך דקת דומיה?
"לא, לא היה לי מושג. בסוף השבוע שאחרי באמת ראיתי שהיו עוד משחקים, בלי שחקניות או שחקנים ישראלים, עם דקת דומיה. זה היה מאוד מרגש, זה אומר שחושבים עלינו לפחות קצת".
יש לכן שחקניות מוסלמיות בקבוצה שחששת איך תהיה האינטראקציה איתן?
"בבנפיקה לא, אבל בניס הייתה לנו שחקנית מוסלמית, שהייתה לנו תקשורת די מגניבה אחת עם השנייה, כי היא לא דיברה אנגלית, אני לא צרפתית, אבל במים ידענו מה כל אחת רוצה. האמת שגם עכשיו במלחמה היא לא פרסמה ברשתות שום דבר, היא יודעת שאני עוקבת אחריה ומאוד אכפת לה ממני. כן קיבלתי כל מיני תגובות לא נעימות משחקניות אחרות מניס. אני כל הזמן מעלה תכני הסברה ברשתות, וחלק מהן ענו לי. אחת מהן ממש כתבה לי בפרטי על כמה שגם ישראל לא בסדר, העפתי אותה מהחיים שלי".
כרם נוי במדי הנבחרת | צילום: גלעד קוולרצ'יק, איגוד הכדורמים
כרם אמנם פרשה לפי שעה מנבחרת ישראל, אך גם היא עוקבת בדאגה אחר המצב, בכל הקשור לאליפות אירופה שאמורה להיערך בינואר בארץ: כרגע זה מאוד באוויר, אני חושבת שהם עדיין נותנים לזה הזדמנות להסתיים, בכל זאת ישראל שמה הרבה כסף על הארגון של זה, אבל זה הרבה אחריות וכל הכוכבים של הענף, אני חושבת שכולם מפחדים. אם שואלים את השחקנים עצמם אני לא חושבת שם רוצים לבוא, אני מקבלת על זה גם הודעות משחקניות מקבוצות קודמות בהן שיחקתי, זה מאוד מלחיץ. גם לפני המלחמה כשאמרתי שאני בישראל אנשים שאלו אם זה מקום בטוח, אז עכשיו בכלל. אני רוצה להיות אופטימית, אבל לפי מה שנראה כרגע אני חושבת שהאליפות לא תהיה בישראל".
ואיך את מרגישה היום, שלושה שבועות אחרי?
אני מרגישה שהתאוששתי. זה מחלחל לי שאני ישראלית ואני קולטת את הגודל של המועדון, הכבוד, אנשים מסתכלים עליי. אני רוצה לשחק טוב ולייצג כמה שיותר טוב את המדינה, ושיזכרו שבשנה הזאת הייתה שחקנית ישראלית והגענו לשיאים. זו פעם ראשונה שבנפיקה משחקת בצ'אלנג' קאפ, ואפילו עלינו עכשיו לטופ 6, זו היסטוריה בפני עצמה, ואני חלק מזה אמשיך לייצג את המדינה שלי כאן הכי טוב שרק אוכל".
