מאת:נחום גלבוע
 
משימתו של הרץ הישראלי זבדיה וודג' במרתון ברלין נכשלה, הוא לא הצליח להביא את הקריטריון לאליפות העולם, אבל הסיפור שמסתתר מאחורי הכישלון מעלה מחדש את הנושא הקבור של הספורט הישראלי. נחום גלבוע ליווה את וודג' לאורך הדרך במרתון ברלין ולא הפסיק לעודד
זבדיה וודג'
ספטמבר 2008, העיר ברלין
בוקר יום ראשון. המזג אוויר נפלא, שמים בהירים ורוח קלה, טמפרטורה קלאסית לריצה. חיכיתי בתחנת הרכבת, הייתי בדרכי ללוות את הרץ הישראלי, וודג' זבדיה, במשימתו הקשה להביא תוצאה נדרשת להשתתפות באליפות העולם, שתתקיים בשנה הבאה.
בשעה מוקדמת בבוקר פגשנו ברכבת משתתפים רבים עם שקיות איסוף חפצים, שקיבלו יום קודם לכן. באזור שער ברנדרבורג נדמה שהאוויר עמד להתפוצץ מכמות האדרנלין. כולם התרגשו פה מאוד. רוב הרצים עסקו בחימום, בהכנות אחרונות ובשיחות עם עמיתים. אני ניסיתי לזהות את ווד'ג באזור A של הזינוק אך לא היה סיכוי. אין שם אף אחד. כולם יצאו לעשות חימום. חבל, רציתי לומר לו כמה מילות עידוד לפני הזינוק. בימים האחרונים שלפני התחרות ביליתי עם ווד'ג שעות רבות כדי לעודדו ולחזקו באופן מנטלי (זה המעט שיכולתי לעשות. אינני מאמן והידע שלי מצוצמם בתחום הספורט).
לראות זינוק של יותר מ- 40,000 רצים זה מחזה צבעוני ומדהים שלא אשכח אותו זמן רב, וכל זאת בסדר מופתי שבו כל אחד יודע את תפקידו. לאחר הזינוק רצתי אל הרכבת כדי להמתין לווד'ג בחצי הדרך (21 ק"מ). זה היה מרגש ומדהים גם יחד לראות כיצד ארבעה – חמישה Pace Makers מושכים את איילה גבריסילסי לתוצאה מדהימה של 1.02.05 שעה. אט, אט ה-Pace Makers מתחילים לנשור. הם כבר ביצעו את משימתם. רוב ה- Pace Makers נשרו באזור ה- 30 ק"מ.
לאחר שהדבוקה המובילה נעלמה מעבר לסבוב היתה השהיה ארוכה למדי עד להגעתה של הדבוקה השנייה. דקות רבות חלפו עד להגעתם של רצים נוספים, שרצו בקצב מסחרר, בסביבות הזמן 1.08 שעה. ראיתי את וודג' מרחוק רץ לבד. זיהיתי אותו מייד. אחרי הכרות רבת שנים ביננו אני כבר מכיר את סיגנון ריצתו. מאות מטרים לפניו אין אף רץ וגם אף אחד לא נושף בעורפו. אני צורח בכל כוחי, אבל הוא לא שומע. הוא מרוכז כל כולו בתוך הריצה. התמונה הזאת מספרת יותר מכל את אשר ארע במרתון. למרות עשרות אלפי הרצים וודג' רץ לבד. לא היה אף אחד – במרחק מאות מטרים – לא לפניו ולא אחריו.
ווד'ג שייך לדרג השלישי ברמתו בעולם. הדרג העליון כולל את איילה גבריסילסי והקרובים לו. הדרג השני כולל את אלה הרצים סביב 2.10 שעות. הדרג השלישי – בסביבות 2.16 – שהתפרק כמעט כולו לאחר 2 ק"מ. רובם רצו לאט יותר וכך וודג' נשאר לבד במשימה אחרי 2 ק"מ. זו משימה כמעט בלתי אפשרית לשמור על קצב אחיד לאורך דרך כל כך ארוכה של 40 ק"מ. מתוך נקודה זו צריך להסתכל ולהעריך את גודל הישגו של ווד'ג. כפי שציינתי, אינני מאמן ולכן לא אנתח את ביצועי ריצתו של ווד'ג בכל שלב ושלב, אולם ראיתי דברים שמעוררים בי מחשבות. מתברר שכשרון ויכולת לא בהכרח מספיקים. כמעט כל אחד מהרצים ברמתו של וודג' רץ עם Pace Maker הן כרץ ובעיקר כרוכב אופנים.
מתברר, כי רצים ברמתו של וודג' יכולים לקבל ללא קושי אישור לצרף Pace Maker רכוב על אופניים או לחילופין אפילו מאמן רכוב על קטנוע (אה שכחתי… לווד'ג אין בכלל מאמן). היכולת של Pace Maker לשדרג את ביצועי הרץ היא פנטסטית ועובדה זו ידועה לי זה מכבר, שהרי התאמנו יחד פעמים רבות כשאני רכוב על אופניי. אני תמה, למה אף אחד באיגוד לא צרף לו Pace Maker?
במחצית השנייה וודג' היה איטי יותר, אך הוא לא התפרק. 2.19.40 זוהי תוצאתו הסופית . וודג' הגיע 100 מטר לאחר הרוסיה אירנה מיקיטנקו, שהגיע ראשונה בין הנשים ורצה כל הדרך עד הסיום עם Pace Maker. אין לי ספק, כי אילו איפשרו לי לשמש לו Pace Maker רכוב, הוא היה שובר גם את שיאו האישי מתחת ל- 2.16 שעה. מבחינת וודג', זו הייתה אחת הריצות הטובות ביותר שלו. הוא הגיע חד, ממוקד, בכושר טוב ועם הכנה מנטלית טובה. גם הרץ הקנייתי, גימס קואמבי, שהיה במחצית הראשונה צמוד לגבריסילסי והגיע שני בהפרש של מעל דקה וחצי אחריו כך שזו תופעה שאינה יחודית רק לוודג'. אין לי ספק שהכל היה נראה שונה עם תמיכה נכונה.
שוב רצתי חזרה עם הרכבת להמתין לו לקראת הסיום. באזור הסיום הצפיפות גדולה וההתרגשות רבה לקראת הגעתו של גבריסילסי לקו הגמר. כולם כאן במתח האם יצליח לשבור את השיא העולמי, ואכן הוא עשה זאת, ועוד איך הוא עשה זאת. אך עליו כבר נאמר ונכתב רבות ואילו אני באתי לשתף אתכם בבדידותו של רץ ישראלי שיצא לברלין לבד ללא מאמן ממש ברגע האחרון, כי מישהו באיגוד האתלטיקה נרדם ולא דאג לסידורים הדרושים.
אז תגידו לי בבקשה, איך אפשר לדבר על הישגים כאשר התשתיות התמיכה ואפילו התחרויות נראים חובבניים למדי וגם לא מושקעים נכון בהשוואה להתנהלות והאירגון המופתי של המרתון בברלין, וזאת גם לאלה שרצים לאט. אני לא פה להתלונן. אני בא לעזור ולהציע עזרה. וודג' הינו רץ המרתון עם התוצאות הכי יציבות שיש לנו כיום בארץ וזה כבר כמה שנים. השקעה גדולה יותר – מאמן, נסיעות מסודרות למחנות אימונים ותחרויות בחו"ל, תביא אותו לאולימפיאדת לונדון, ולנו היא תביא כבוד. אני מוכן להשקיע כל מאמץ בנידון, אבל אני לא יכול להיות במקום כל אלה, אלא כתוסף.
אה נזכרתי… וודג' הגיע למקום 16 ולא 17 כפי שנכתב.
 
