גלעד קראוז הוא אחד מרצי האולטרה מרתון הבולטים והחשובים בהיסטוריה של ישראל. בשנים האחרונות הוא מוכר פחות כרץ בפני עצמו ויותר כאיש שמאחורי הקלעים, אלא שאמש (שבת) בשקט בשקט ומבלי שרבים יידעו – הוא החליט לקחת על עצמו את האתגר ולנסות לקבוע את הקריטריון למרוץ הספרטתלון האיקוני, ממש בהזדמנות האחרונה לעשות זאת – 3 ימים לפני שהרישום נסגר.
לכתבות נוספות בנושא:
ניצח באליפות ארה"ב ב-100 מייל, אך נפסל בגלל נעליים לא חוקיות
1,100 ק"מ מאילת עד החרמון: "יוצא לרדוף אחר החלום ולרוץ את שביל ישראל"
תזונה מנצחת למרחקים ארוכים: יעל דרור מארחת את רועי קלמר בפודקאסט של שוונג
אחרי שנים בהן קראוז מארגן יחד עם אשתו דגנית את מרוץ הספרטניון הישראלי, ומלווה ומוביל נבחרות לספרטתלון – הוא עלה על המסלול בתל אביב בעצמו, לבדו ולא במסגרת התחרות אותה הוא מארגן, והצליח בגדול. בגיל 53, הוא השלים 24 שעות של ריצה בהן עבר 181 ק"מ, ק"מ אחד יותר מהמרחק הנדרש כדי להירשם להגרלת הספרטתלון.
כדי לסבר את האוזן, בשנת 2012 היה קראוז לישראלי הראשון שסיים את הספרטתלון – 246 ק"מ מאתונה לספרטה, במה שנחשב לאחד ממרוצי האולטרה-כביש הקשים והמפורסמים בעולם. מאז, הוא התאהב במרוץ הייחודי ועשה זאת עוד ארבע פעמים, הכי הרבה עבור רץ ישראלי, כשהאחרונה הייתה לפני 7 שנים – ב-2018. אם הקושי לא מספיק עבור כל אדם, קראוז עושה זאת גם ללא כליה וכיס מרה, לאחר שעבר תאונת דרכים קשה בשנת 2000, ומוכיח עבור רבים שהכל אפשרי.
גלעד קראוז בספרטניון 2025 | צילום: תומר פדר, sportphotography
"אני תמיד רוצה ללכת לספרטתלון, כל שנה, אבל זה לא כל כך הסתדר", סיפר קראוז לשוונג ביום שאחרי הריצה: "הספרטניון הוא פרויקט אדיר, שדורש ממני הרבה וכמובן שאני לא יכול גם לארגן אותו וגם לרוץ בו. יחד עם אורח חיי, זה לא אפשר לי להשתתף במרוץ. אבל הספרטתלון הוא חלק ממני, הוא תמיד בוער בי, זה מצב תמידי".
אז מה קרה שהחלטת לנסות ללכת על זה שוב דווקא השנה?
"האמת, שזה היה רעיון של אשתי דגנית, לנסות לרוץ שוב. אני חייב להודות שלא התאמנתי בצורה מספקת כמו שהייתי רוצה לפני ריצה כזו, אבל זה הצליח. באופן אירוני, זו פעם ראשונה שאני רץ ריצה כזו של 24 שעות, ובפרט על מסלול הספרטניון".
איך טכנית התאפשר שריצה כזו תהיה מוכרת?
"המסלול מדוד ומדויק על ידי מודד רשמי ומוסמך AIMS. לשמחתי, היה לי סיוע של מודד רשמי בעל שם ותקן בינלאומי – עופרי מילר, ומכאן נותר רק לרוץ. אני חייב להודות למשפחת רצי האולטרה המדהימה שעזרה לי לעשות זאת, הן בצד הלוגיסטי והן עם תמיכה מדהימה לאורך כל הדרך. ברור לי שבלי התמיכה הזאת לא הייתי מצליח. וכמובן לאשתי דגנית, שלוקחת על עצמה כל פעם מחדש לשאת את כל שאני משאיר מאחור כשאני יוצא לדרך, והייתה שם, כרגיל, בכל צעד ובכל סיבוב, וזה ממש לא מובן מאליו".
גלעד קראוז | צילום: גיא דר
ועכשיו, ממתין להגרלה?
"כן, נרשמתי אתמול, וההרשמה נגמרת מחרתיים אז זו באמת הייתה הזדמנות אחרונה בהחלט. עכשיו צריך להתפלל לאלוהי הספרטתלון ששמי יעלה בהגרלה, וגם אם לא השנה, אז הקריטריון הזה נותן לי עוד שנתיים להירשם ולעשות זאת. אני רוצה להאמין שזה יקרה, ואז אני באמת אצטרך לחזור להתאמן בצורה רצינית".
בסיום הריצה, כשהוא מלווה ברבים מחברי קהילת האולטרה הישראלית, זכה קראוז למתנה יוצאת דופן. אלי חיות, ספרטתלט בעצמו, העניק לו מתנה – חולצה מקורית של הספרטתלון מ-1987, אחד המרוצים הראשונים, והעניק לו אותה בשם כל הרצים: "הוא ריגש אותי מאוד", מספר קראוז, שלא היה יכול לעצור את הדמעות במעמד: "לחשוב על דבר כזה, לחפש את החולצה, להשיג אותו. הבנתי שהוא הפעיל המון קשרים. זה מטורף. ישר אני מתפרק בדברים כאלה. זה מרגש נורא".
גלעד קראוז, אלי חיות והחולצה ההיסטורית | צילום: פרטי
