דו שיח של כאב
הגוף כואב בכל מקום, אפילו במקומות שלא ידעתי שקיימים; מקצות האצבעות בידיים ועד הבהונות ברגליים וכל מה שביניהן. התאומים וההמסטרינג שהפכו לבולם אוויר בירידות המדורדרות שבין פסגת הכרמל למטעי הבננות, הארבע ראשי שהוא הקצה של מערכת הנעה חכמה שמוציאה לפועל את מה שהמוח פוקד על הגוף גם אם הדלק במיכל כבר אזל באמצע הטיפוס אל פסגת הר שוקף.
לכתבות נוספות בנושא:
זכו בתואר: גיל לי גונן ועידו גולדשטיין ניצחו בברא אפיק ישראל
עם טקס מרגש לזכר הנרצחים מקהילת האופניים: ברא אפיק ישראל יצא לדרך
דאבל דאבל: האלופים האולימפיים אוונפול ובראון זכו בזהב באליפות העולם בנג"ש
הגב התחתון, שלמרות כל תרגילי החיזוק שביצעתי לקראת התחרות, עדיין הופתע מעוצמת הזעזועים שעוברים על הגוף ברכיבה בשטח "רע ועוקצני" כזה שמסתיר "מתנות" בדמות סלעי קירטון גדולים בתוך אבקת פודרה בפניות המתעקלות של הסינגל החדש ששופץ במיוחד לקראת האפיק.
אמיר אלפיה | צילום: באדיבות ברא אפיק ישראל/דותן הלוי ויואב לביא
השכמות, הצוואר, הידיים והאמות, אותם השארתי בתחתית הירידה ביום השני, בדיוק כשחשבת ש"הנה זה נגמר" ועוד רגע אפשר להרפות ואז "במפתיע" מתחילים את סינגל השלוחה ואני מגלה מחדש כמה מעצבן זה כשאתה חייב את ההילוך הקל אבל לאגודל אין כבר טיפת כח ללחוץ את הקליק הבא בשיפטר ומתחיל ויכוח בין הידיים והרגליים.
בתור מאמן ואיש ברזל, אני מאמין גדול בתחרויות מורכבות (ישראמן, מרתון ירושלים, אפיק, איירונמן ניס וכו') כאלו שדורשות ממך להיות ספורטאי פנומנלי; בעל כוח מתפרץ, סיבולת, קואורדינאציה, גוף חזק, יכולת טכנית, ראש ברזל והפעם גם יחסי אנוש. מה יותר מזה יהפוך אותך להיות הגרסה המשודרגת של עצמך?!?
האפיק היא תחרות בדיוק כזאת!
לכן אני מאמין שכל ספורטאי סיבולת, שווה שיגיע, ולו לחד יומי.
סדנה להעצמה זוגית עם כוכבית
האפיק היא לא באמת תחרות, היא סיפור כיסוי לסדנת העצמה זוגית מודרנית. הבעיה היא שמגיעים לסדנה עם בן או בת הזוג לספורט ולא לחיים, ושם, בדרך כלל הדברים עובדים הרבה יותר בקלות. יש שיח, יש הבנה ויש שפה משותפת. כמי שלא בזוגיות, יכולתי להשקיע את מלוא האנרגיה באדם נבואני, בן הזוג הספורטיבי שלי לתחרות.
אמיר אלפיה ואדם נבואני | צילום: באדיבות ברא אפיק ישראל/דותן הלוי ויואב לביא
"איך אתה אוהב את הקפה שלך", "כמה כפות איזוטון לשים לך בבקבוק", "אתה מעדיף שאדחף או שתחזיק לי בכיס", "חכה לי קצת בירידות ואז נטפס ביחד", "תלחץ, תלחץ, עוד רגע ואנחנו שם…", "וואו איזה כיף היה, בחיים לא הרגשתי ככה עם מישהו…" אלו רק חלק מהמשפטים שנאמרו בסדנה הזוגיות בכרמל, ללא ספק היה שווה את ההשקעה.
אנשים, אנשים, אנשים.
מילמן, גולדשטיין, לז"מ, סלמן, חסן, האקר, עידית, גל, פרזנטי, פרומקין, אבו, נימי, עידו, רייך, ישראל, גיא באר, רזניק, בנימין, אור דיין, ניצן.
אנשים, אנשים, אנשים, רוכבים, מאמנים, יבואנים, מפיקים ועוד פנים מחייכות עם בירת בוטיק ביד בסוף הסטייג' או עם פנים סובלות מתחת לקסדה בטיפוס המפתיע כשכבר חשבת שהגעתם לקו הסיום.
לאינסטגרם של אמיר אלפיה לחצו כאן
הזינוק לקטע האחרון | צילום: באדיבות ברא אפיק ישראל/דותן הלוי ויואב לביא
אנשים שמזכירים לי בכל אירוע מחדש שאנחנו חלק מקהילה. קהילת רוכבי השטח של ישראל, כולנו מאמינים באותה אמונה שהאופניים זה כלי שמשנה אותך, שבכל רכיבה אתה מתחיל ומסיים אדם אחר, רגוע יותר, חזק יותר, שמח יותר.
אנו קהילה חזקה ויש לנו את הכוח והאחריות להיות שגרירים של אהבת הארץ, שמירה על הטבע, קבלת האחר, חתירה לניצחון וקידום הספורט. כל זאת מתוך הבנה שאנשים מסתכלים עלינו כדוגמה אישית אליה הם שואפים, ננצל זאת ונשפיע. כי איכפת לנו.
אמיר אלפיה ואדם נבואני | צילום: באדיבות ברא אפיק ישראל/דותן הלוי ויואב לביא
